ילדים בסיכון: התעללות במוגבלים

עופר (שם בדוי) בן 5 הגיע למכון להתפתחות הילד ואובחן על ידי קלינאית תקשורת, עקב קשיי שפה. בפגישתם, הציגה בפניו הקלינאית תמונות שונות של חפצים ושאלה לשימושם. באחת התמונות הופיעה חגורה. תשובתו של עופר על ייעודה של החגורה הותירה את קלינאית התקשורת המומה. עופר הסביר שעם הצ'ופציק מהמתכת אבא שלו מכה אותו "כל פעם שאני מתנהג לא יפה בגן".

כמה ילדים סובלים מהתעללות?

התעללות בילדים, הכוללת אלימות והזנחה, הינה תופעה כלל עולמית מוכרת ומטרידה אשר מהווה סיכון ממשי לפגיעות בגוף ונפש ואף למוות. הנתונים העולמיים מצביעים על כך שכ-1-2 אחוז מהילדים עוברים התעללות ו-6% סובלים מהזנחה. ההערכה היא שמדובר בתת איתור, בעיקר בגלל הקושי לזהות את סימני האזהרה.

דיווחים רטרואקטיביים של מבוגרים, המעידים על התעללות בילדותם, מעידים על פער עצום הקיים בין שיעור הדיווח של גורמים מקצועיים - לבין דיווח אנשים אודות עברם. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בילדים הסובלים ממוגבלות התפתחותית. הנתונים העולמיים מצביעים על כך שילדים עם מוגבלות התפתחותית סובלים מהתעללות פי 3.4 מילדים ללא מוגבלות. אך הדיווחים הללו מבוססים ברובם על נתונים ממסגרות חינוך ומוסדות, אשר בהם שוהים הילדים דרך קבע, כך שהסיכוי לאתר אותם גבוה. ידוע כי ילדים אלה סובלים יותר מהתעללות חוזרת ואף נחשפים להתעללות מצד מספר גורמים (הורים וילדים אחרים).

המחקר הנוכחי נערך במערך הנוירו-התפתחותי של קופת חולים מאוחדת במחוז צפון, יחד עם מנהל המערך ד"ר מיטשל שערץ, נוירולוג התפתחותי; ובהשתתפותן של פרופ' אירית הרשקוביץ, חוקרת מאוניברסיטת חיפה ומיכל פליישר, מהשירות הסוציאלי.

המחקר, שהינו ראשון מסוגו, בחן את הסיכון להתעללות בילדים בעלי מוגבלות התפתחותית, אשר מופנים למכונים להתפתחות הילד, בהשוואה לילדים שאינם סובלים ממוגבלות כלשהי. תוצאות המחקר יוצגו בכנס העמותה הישראלית להתפתחות הילד, שיתקיים בנובמבר בירושלים - ומאגד את כלל אנשי המקצוע הפועלים בתחום. במהלך המחקר - נאספו, נותחו והושוו נתונים אודות חשדות להזנחה והתעללות בילדים, שטופלו במרפאות ובמכונים של הקופה (מאוחדת) במשך 5 שנים (2011-2015).

נמצא כי אותרו פי 30 יותר מקרים של חשד להתעללות בילדים עם מוגבלות, בהשוואה לילדים ללא מוגבלות.

המחקר מצא כי ככל שהילד סובל ממוגבלות חמורה יותר (מוגבלות תקשורת - אוטיזם, מוגבלות פיזית ניכרת או מוגבלות שכלית), הוא בסיכון גבוה יותר להתעללות.

אנו משערים כי הנתונים הגבוהים מייצגים הן את סיכון היתר של אוכלוסייה זו והן את יעילות דרכי האיתור, במערך התפתחות הילד.

ראשית, הולדת ילד עם מוגבלות, מנפצת חלום על "הילד המושלם" - וההורים עלולים להתקשות ביצירת התקשרות ראשונית עם התינוק. הם עלולים לחוות רגשות כאב, על אובדן ציפיותיהם, כעס ואף בושה. רגשות שליליים אלה עשויים להוביל לקשיים בתפקוד ההורי.

מגוון הבעיות הנובעות ממוגבלות גופנית או שכלית של הילדים הוא רחב, אולם קשיי הבנה ותקשורת וכן בעיות התנהגות, עשויים לאתגר באופן מיוחד את יכולת ההורים להציב גבולות ולהוביל לאובדן שליטה עצמית ולענישה פיזית.

בנוסף, ריבוי הצרכים הטיפוליים (בדיקות רפואיות, התאמת מכשור, טיפולים פרא רפואיים, אשפוזים חוזרים, בעיות כרוניות הדורשות שגרה תובענית) - עלולים לגרום להתשה ובעקבותיה ויתור או הימנעות מטיפול בילד והזנחה.

מדוע קשה לאתר ילדים העוברים התעללות?

לעיתים קרובות, ילדים בעלי מוגבלות אינם יכולים לדווח על מצבם בשל קושי שפתי, מוגבלות שכלית או אי הבנה של הסיטואציה (הם אינם מבינים שאסור לגעת בהם או להכות אותם; הם אינם יודעים לומר שמכשיר העזר אינו מתאים או מכאיב להם, או שלא קיבלו את הטיפול לו הם זקוקים). כמו כן, ילד הקשור רגשית להורה או למטפל ותלוי בו, לא ימהר להתלונן - מחשש שיאבד את אהבת ההורה וטיפולו. חשוב לזכור כי כל אלה הן סיבות לקושי באיתור ילדים באופן כללי, אך באוכלוסייה זו - הקושי גדול יותר ונמשך שנים ארוכות.

אנשי מקצוע, בין אם הם מגיעים מהמערכת החינוכית ובין אם מהמערכת הרפואית, מודעים כיום יותר לנושא, יחסית לעבר - וחל שיפור ביכולתם לזהות התעללות או הזנחה בילדים. עם זאת, המצב רחוק מלהשביע רצון.

ראשית: על כל אנשי המקצוע הבאים במגע עם ילדים בכלל (ועם ילדים עם מוגבלויות בפרט), להיות בעלי מודעות גבוהה לסיכון היתר - ולהיקפי התופעה. כמו כן, עליהם להכיר את הסימנים ולחפש אותם, כאשר הם מטפלים בילד או בודקים אותו.

שנית, עיניים ואוזניים מיומנות ורגישות, יכולות לקלוט את פגיעותם של הילדים. תשאול רגיש ומותאם התפתחותית (אך לא בבחינת "כל המרבה הרי זה משובח") עשוי לסייע לילד לשתף את המטפל בחוויותיו השליליות בבית או במסגרות השונות. תשאול רגיש עשוי גם לסייע להורים לשתף בקשייהם ולקבל עזרה מונעת.

במכונים להתפתחות הילד, עובד צוות רב תחומי (רפואי, פסיכוסוציאלי ופרא רפואי), המלווה את הילד ומשפחתו למשך פרק זמן ארוך. הדבר מאפשר לקבל תמונה כוללת ומקטין את הסיכון "לפספס" את סימני האזהרה. מעקב זה מגדיל את הסיכוי שהילד יאותר במהירות ובגיל צעיר, לפני שמתקבעים דפוסי הורות מזיקים וביטויים שליליים של תקשורת במשפחה.

מסקנות המחקר מדגישות את החשיבות בפיתוח תכניות לאיתור ילדים בסיכון במערכת הרפואית, תוך שימת דגש על תכניות המותאמות לילדים עם מוגבלות.

כמטפלים, עלינו לקיים מעקב; לתשאל בצורה רגישה ומותאמת; ולתת הזדמנות להורים לספר על קשייהם. עצם מתן תמיכה נפשית להורים וכלים להתמודדות - עשויים להוות כלים מניעתיים אפקטיביים.

עורכי המחקר סבורים כי על הרשויות והמוסדות לבנות תכניות משותפות למניעה, טיפול ומעקב. אולם המסקנה החשובה ביותר היא להכיר בבעיה - ויפה שעה אחת קודם.

יעל קרני-ויזל היא מנהלת השירות הסוציאלי במערך נוירולוגיה והתפתחות הילד של קופ"ח מאוחדת במחוז צפון; דוקטורנטית בתחום ילדים בסיכון, בבית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה.

המחקר יוצג בכנס של העמותה להתפתחות הילד, שיתקיים בבנייני האומה בירושלים - בתאריכים 8-10 בנובמבר.

בואו לדבר על זה בפורום הפרעות חרדה במבוגרים, נוער וילדים.