ילדים: אבחון דידקטי ופסיכו דידקטי

לקויות למידה הן לרוב תורשתיות ונחלקות ללקויות בתחומי השפה, הכתיבה ולקויות בתחום החשבון. ללקויות למידה יש תסמינים רבים - והן מופיעות בגילאים מגוונים, החל מגיל הגן. עם זאת, את האבחון הראשון לא מומלץ לקיים לפני סוף כיתה א' - תחילת כיתה ב'.

מהן לקויות למידה?

לקות למידה מתארת מצב שבו מנת המשכל של הילד היא בטווח הנורמה - ועדיין יש פער גדול בין הידע שלו, לבין יכולת הביצוע שלו בפועל. במונחים יומיומיים, נאמר שהילד נבון, מבין עניין ומצליח בתפקודים שונים, אך יש תחומים לימודיים שבהם קיים פער גדול, בין התמונה הכללית שלו - לבין התפקוד שלו בפועל.

למשל: הוא אינו מצליח לרכוש יכולת קריאה וכתיבה, בדומה לבני גילו, למרות שעד גיל בית הספר תיפקד והתנהג בצורה נורמטיבית. הפער בינו לחבריו מתגלה בעת לימוד הקריאה והכתיבה.

באופן מקצועי, לקות הלמידה נחלקת ללקויות בתחום הכתיבה( דיסגרפיה) והקריאה (דיסלקציה ) וללקויות בתחום החשבון (דיסקלקוליה) והיא מאובחנת באמצעות אבחון דידקטי (ובמקרים מסוימים פסיכו-דידקטי).

מהן "הנורות האדומות" שלאורן מומלץ לשקול אבחון דידקטי?

ישנם מספר מדדים שקיומם הוא בגדר המלצה לעשות אבחון דידקטי.

המדד הראשון קשור לתחושת ההורים או הצוות החינוכי, שהילד איננו מביא את היכולות שלו לידי ביטוי. כלומר: אם הילד יודע יותר ממה שהוא מראה בפועל - בתוצאות מבחנים ומבדקים. פער כזה עשוי להצביע על לקות למידה - וכדאי לבדוק זאת לעומק.

מדד שני קשור לרכישת יכולת קריאה. אם הילד לא רוכש יכולת קריאה כמו שאר הילדים, או שהוא קורא באופן איטי ומצרף אותיות (במקום קריאה שוטפת) - מדובר במדדים המצדיקים אבחון.

מדד שלישי הוא הבחנה בפער בין יכולת ההבעה בעל פה של הילד ליכולת ההבעה שלו בכתב.

גם בגיל הגן, ייתכנו רמזים מוקדמים ללקות למידה עתידית.

למשל: אצל ילדים שלא קלטו צבעים מהר. קליטת צבעים היא תהליך של שיום (מתן שם לאותיות ספרות ועצמים) והמשגה, שהוא מנגנון למידה בסיסי - והיעדרו הוא בגדר נורה אדומה.

כך גם לגבי ילדים בגיל הגן, שנמנעים מלמידת אותיות או לא מזהים ספרות וכמויות עד הספרה 4. עם זאת, חשוב לזכור שגם רמזים מוקדמים כאלה אינם סיבה לאבחון לפני סוף כיתה א'. יש לאפשר קודם לילד להתנסות בתהליך ראשוני של למידת קריאה, כתיבה וחשבון - ורק אז לגשת לאבחון.

מה לגבי לקויות למידה בגילאי התיכון?

ישנם ילדים רבים שעברו את כל השלבים של היסודי בשלום - והצליחו להתמודד ברמה כזו או אחרת עם למידה; ורק בהגיעם לתיכון, העומס הלימודי הרב חושף לקויות שונות, שעד אז הצליחו להתמודד עמן ללא סיוע, יחד עם מחסור ברור בהרגלי למידה, שלא נרכשו בזמן היסודי.

מה ההבדל בין אבחון דידקטי לבין אבחון פסיכו דידקטי?

האבחון הדידקטי בודק את כל תפקודי הלמידה ומאפשר ליצור פרופיל לימודי מלא של הילד. במהלך האבחון, האורך מספר שעות, ונערך על פני 2-3 ימים, נבדקים כל התפקודים הקוגניטיביים של הילד, התפיסה החזותית והשמיעתית, הזיכרון, יכולת ההתארגנות, יכולת הקריאה; ובנוסף: הבסיס לרכישת קריאה, הכולל מודעות פונולוגית, שטף, שיום ושליפה. בנוסף, נבדקים כל התפקודים הלימודיים הבסיסיים הנדרשים בבית הספר - קריאה, הבנת הנקרא, חשבון, אנגלית וידע תוכני -בהתאם לרמת הגיל.

האבחון הפסיכולוגי מוסיף על האבחון הדידקטי בדיקה של מנת המשכל של הילד, כמו גם מיפוי של התחום הרגשי שלו. האינטגרציה בין שניהם יוצר את האבחון הפסיכו דידקטי.

מתי נדרש לבצע כל אחד מסוגי האבחון האלה?

כאמור, האבחון הדידקטי נדרש כאשר רוצים לקבל פרופיל לימודי של ילד, שהתגלה פער בין הידע שלו לבין יכולותיו להוציא את הידע לפועל. זאת, כאמצעי שעל בסיסו מכינים תכנית טיפולית - ומחליטים על התאמות הנדרשות למבחנים (מרמה אחת ושתיים).

לקיום האבחון הפסיכולוגי יש שלוש סיבות עיקריות. האבחון נדרש לילדים הזקוקים להתאמות מרמה שלוש; כלומר: מבחנים בעל פה, מבחנים מותאמים וכן הלאה (הרלבנטיות למבחני הבגרות).

בנוסף, בנוגע לילדים שקיימת התלבטות האם להעבירם למסגרות חינוך מיוחד, או שיש להם רמת משכל נמוכה מהנורמה - האבחון הפסיכולוגי מאפשר להבין האם הבעיה נעוצה בלקות למידה, או נעוצה ביכולת משכל כללית. ייתכן גם שיתגלה כי מדובר בלקויות קשות, הדורשות גם הן העברה לבתי ספר המתמחים בהוראת ילדים עם לקויות למידה מורכבות.

לבסוף, ילדים בכל גיל הזקוקים לסיוע דרך סל שילוב (למשל: הוראה מתקנת), חייבים לעבור אבחון פסיכו דידקטי, כחלק מהפרוצדורה של הסל.

מהו הטיפול הניתן לילד עם לקויות למידה?

המטרה האמתית של האבחון, הרבה מעבר למתן התאמות כאלה או אחרות, היא בניית תכנית טיפול, המותאמת לכל ילד לפי צרכיו, כך שבהתבסס על האבחון - תוכל לעבוד ולטפל בפונקציות הלקויות.

ישנן תכניות טיפול, במסגרתן יטופלו הלקות או הקושי באופן ישיר; וכך, ילד שמתקשה במודעות פונולוגית ילמד לפרק מלים להברות ולצלילים ולהבין איך השפה בנויה; וילד שמתקשה בקריאה, ילמד כלים תומכי זיכרון.

במקרים שבהם הקושי הוא משמעותי או חריף, מאוד ייתכן כי תוכנית הטיפול תיבנה כך שתעקוף את הלקות ולא תתמקד בה, אלא בחוזקות של הילד. למשל: ילד "חזותי" יקבל כלים חזותיים ללמידה, וילד "שמיעתי" יקבל כלים שמיעתיים, שיאפשרו להם לעקוף את הלקות והקושי. תכניות טיפול כאלה מותאמות למוקדי הכוח של הילד, תוך מודעות למוקדי החולשה.

בסופו של יום, ההצלחה האמיתית של תכנית טיפול היא ביצירת שיתוף פעולה, בין הצוות החינוכי בבתי הספר, ההורים והגורמים המטפלים - כך שלא ייוצר ניגוד בין דרכי ההתמודדות של כל אחד מהגורמים. שיתוף פעולה זה קריטי להצלחת הטיפול.

לסיכום: חשוב לזכור כי אבחון וטיפול בילדים עם לקויות למידה הוא תחום דעת מקצועי, שנדרשות בו מומחיות רבה (לכל הפחות תואר שני בתחום), המאפשרים הבנה של הלקות ומקורה ועיבוד של האבחונים ותוצאותיהם, לכדי בניית תכנית שתתאים להם באופן פרטני ומדויק.

שלומית פרג' היא מאבחנת דידקטית מומחית ללקויות למידה ( M.A), מנכ"לית מכון שיא-אל, הפועל בכל אזור הצפון - מחיפה ועד נהריה, יועצת תעסוקה וקריירה .

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap doctors.