להרגיש מחדש בבית ב-4 שלבים
מרגישים סיפוק, עוצמה ושליטה בעבודה מחוץ לבית, אך בחזרה הביתה, אתם מרגישים חנוקים ממטלות? יש פתרון - כך תרגישו מחדש בבית: מיפוי, אבחון, חזון ותמיכה
נשים וגברים רבים מתארים פער עצום בין התחושה מחוץ לבית - עוצמה ושליטה, לבין התחושה בתוך הבית - מחנק וריבוי מטלות. מה ניתן לעשות עם הפער הזה אחרי יום עבודה צפוף ומעייף ועם זאת, עמוס בחוויות מספקות וממלאות. כיצד ניתן לשפר את ההרגשה? על כך במאמר שלפניכם.
כיצד באות לידי ביטוי תחושות התסכול מהפער בין "מחוץ לבית" לבין "בתוך הבית"?
נראה כי מגוון הציטוטים הבאים ימחיש את התופעה יותר מכל.
"אחרי יום עבודה צפוף ומעייף (ועם זאת, עמוס בחוויות מספקות וממלאות) אני נכנסת הביתה, מורידה את המפסק, מחשיכה את השלט 'רוצה' - ומאירה בקול תרועה את השלט 'צריכה'... וכך מצטמצמת אל תוך חליפת האישה של... האמא של... הבת של...".
"למחרת בבוקר, שוב אני יוצאת מהבית, מדליקה את המפסק, נושמת לרווחה - והופכת בין רגע למי שאני באמת".
"מדי יום, נדמה שהתהום בין מי שאני בחוץ, לבין מי שאני בביתי שלי נפערת עוד ועוד. המעבר הופך קשה ומכאיב. ואני מרגישה יותר ויותר רצון עז לא לשתף פעולה. המחשבה פשוט לא לחזור הביתה חולפת בראשי; מצד שני: זה המקום אותו יצרתי בשתי ידי, המקום שבו אני אמורה לחוש הכי בנוח, הכי בטוחה להיות אני... למה זה לא כך? האם זה אפשרי לצמצם את הפער?".
לצערי, יותר ויותר זוגות שעוברים אצלי בקליניקה מספרים על התחושות הללו. מחוץ לבית, אתם משדרים תחושה של שליטה ועוצמה - ונותנים את כל כולכם; וברגע שכף רגלכם דורכת במפתן ביתכם, שאמור להיות מבצרכם, תחושה זו מתחלפת בסוג של מחנק וכניסה לעולם של מחויבויות וריצוי האחר; לעתים, תוך חוסר עניין וסיפוק במערכת היחסים. זה ממש לא צריך להיות כך - וניתן לייצר משהו אחר. 
כיצד נוצר הפער בין התחושות האלה - מחוץ לבית ובתוך הבית?
ראשית, על מנת להבין כיצד לעשות את השינוי, עלינו להבין מהו הדבר אשר מפעיל אותנו - וגורם לנו לנהוג באופן זה. נתחיל בכך שכאשר ישנה מערכת יחסים לא שוויונית ובלתי מכבדת, נראה צד אחד דומיננטי יותר מהשני; ומשמעות הדבר היא שרצונותיו של הצד ה'חלש' כביכול יהיו אלה שיבוטלו. כך, מוצאת עצמה אישה נכנסת הביתה - ועוטה את תפקיד עקרת הבית, או מוצא עצמו גבר בתפקיד השיפוצניק. אם אנו מוסיפים לקלחת זו גם קושי בייצור אינטימיות זוגית, אנו למעשה מייצרים באופן יזום מרחב לא נגיש, מנמיך ומבטל.
כיצד ניתן לזהות מה גורם לבעיה? כיצד ניתן להגיע לשינוי?
הבשורות הטובות הן שהתשובה בגוף השאלה. כלומר: משמעות הדבר היא שעל ידי זיהוי אופן ההתנהלות שלנו, מול הבעיה - נוכל לדעת מה עלינו לעשות, על מנת לשפר ולפתור אותה. לאחר שהכרנו בקול בכך שיש פער בין ההתנהלות שלנו במרחב הביתי לבין החיצוני, עלינו להסכים להסתכל על הנתונים בעיניים. 
מה כוללת יצירת שינוי בארבעה צעדים?
צעד ראשון - מיפוי: עלינו להבין ממה מורכב המרחב החיצוני, בו אנו מרגישים מוגשמים? איזה משתנים באים שם לידי ביטוי? איזה תנאי שטח קיימים שם, אשר מאפשרים לנו להיות במיטבנו? לדוגמא: בעבודה מעריכים אותי, מפרגנים לי, נותנים לי תפקידים בעלי אחריות ואני מרגישה משמעותית.
צעד שני - אבחון: חשוב שנאתר מה קיים במרחב הביתי, מהם תנאי השטח השוררים שם, איזה צרכים, דרישות ונתונים קיימים במרחב זה - אשר אינם מאפשרים לי לבוא לידי מימוש, כמו שהייתי רוצה. לדוגמא: בבית אני מרגישה שלא מעריכים אותי, אני מרגישה שכל הפעולות שאני עושה נתפסות כמובנות מאליהן, ההתנהלות בבית "מרגישה" בעיניי סיזיפית ולא מאתגרת או מרגשת אותי. אני פועלת באופן טכני.
צעד שלישי - חזון: חלק זה הינו משמעותי לבניית תשתית בריאה להמשך; חשוב שנשוחח עם בן הזוג שלנו ונבטא בקול רם מה היינו רוצים שיהיה במרחב האידיאלי. במקביל להשמעת קולנו, חיוני שנקשיב לרצונותיו ומאווייו של הצד השני, אשר הינו פרטנר משלים ביצירת החזון המשותף למרחב בינינו.
צעד רביעי - כלים תומכים: על מנת לבנות מרחב משותף ושוויוני, עלינו לתרגל כלים אשר יכולים להקליל ולהנגיש את התהליך. לדוגמא: הומור, שיח פתוח, הקשבה וחיבור לאותנטיות שלנו.
לסיכום: כל מרחב - ובפרט המרחב הביתי והזוגי - ניתן לשינוי ושדרוג. לשם כך, יש צורך להגדיר מחדש את הרצונות והמטרות, לעשות תיאום צפיות מחודש - ולתרגל באופן יום יומי את העשייה המשותפת.
אולי לוי, מפתחת שיטת "אוליסטי", היא מאמנת ומומחית לזוגיות ומערכות יחסים, מרצה ומנחה קבוצות ומעגלי נשים, בבאר שבע ובקרית אונו.
