אמהות ובנות - השלכות סרטן השד על הקשר ביניהן
עד כמה משפיע סרטן השד על המשפחה? על הקשר הבין-דורי ועל הקשר החשוב והמרכזי של אם ובת?
רבות מדובר במסגרת העמותה ("אחת מתשע") על התמודדותה של נפגעת סרטן השד עם המחלה. בהקשר זה חשוב לבחון את דרך ההתמודדות של משפחת הנפגעת עם המחלה ועם השלכותיה : עד כמה מדברים על המחלה במסגרת המשפחה? כיצד משפיע הדיבור הגלוי או השתיקה על מערכת היחסים המשפחתית ועל התמודדותן של הנשים במשפחה עם הנושא?
מניסיוני כמנחת קבוצות תמיכה לנפגעות סרטן השד במסגרת העמותה ("אחת מתשע"), אני יכולה להעיד כי ככל שקיימת פתיחות בין בנות המשפחה על הנושאים של המחלה, הפחדים, החששות והלבטים, כך משתפרת יכולתה של הנפגעת ושל סביבתה להתמודד עם המחלה ועם השלכותיה. יותר מכך, ניתן לומר במידה של זהירות כי הסיכויים של בנות המשפחה לגלות בשלב מוקדם אם גם הן חלו בסרטן שד גדלים אף הם ככל שהדיבור סביב הנושא יותר פתוח.
כדוגמא לדבריי אביא את ג., בת של נפגעת סרטן שד, אשר התקשרה לקו החם של העמותה כדי להתייעץ כיצד לתמוך באמה החולה. בתחילה התקשתה ג. להתייחס לפחדים שלה ביחס לסיכון הגנטי האפשרי שלה עצמה לחלות כתוצאה ממחלת האם, ולתחושות הפחד והחרדה אותם היא חווה כתוצאה מכך. לג. היה קל יותר להתמקד תחילה רק במחלת האם, ולקח זמן מה עד שהסכימה לבטא את עצמה ולנקוט צעדים כדי להבטיח את בריאותה.
אבחון מחלת סרטן השד אצל אם מייצרת מעמסה כפולה אצל הבת : מצד אחד האיום המרחף של אובדן אישה יקרה ומשמעותית ומצד שני הוצאת הבת מהשתייכות לאוכלוסייה הכללית ושיוכה לקבוצת נשים הנמצאת בסיכון גבוה לחלות בסרטן השד.
התמיכה הפיזית והרגשית באם והטיפול הצמוד בה עלולים גם לעורר אצל הבת חרדה רבה מהסיכון שלה לחלות ומהסיכוי שיש לה להתמודד עם מחלה בעתיד. במלים אחרות, לצד הכוח שמעניקה התמיכה באם, מצוי גם הפחד מהישנותה של הטראומה אצל הבת.
לעתים מכחישה הבת את הפחדים לגבי עצמה מחשש שתיתפס כאגואיסטית. אחרי הכל, אמה היא החולה ולא היא. הבת מרגישה כי היא צריכה להיות חזקה ואופטימית למען אמה ומשפחתה והיא אינה מאפשרת לעצמה לבכות או לחוש את הצער והכאב.
לפני זמן מה שוחחתי עם ח. אשר חלתה בסרטן השד לפני כמה שנים. היא הייתה אז בסוף שנות הארבעים לחייה, אם לשתי בנות בגיל ההתבגרות. אמה נפטרה כאשר הייתה ח. בת 19. בזיכרונה, כמעט לא דובר בבית על מחלת האם והיא לא ידעה באיזה סרטן חלתה אמה. המשפחה הייתה עסוקה בהישרדות ואף אחד לא היה פנוי לדבר את נסיבות מותה של האם. ככל שהעמיקה ח. ובדקה את ההיסטוריה המשפחתית היא גילתה לתדהמתה כי אמה ומספר דודות ובנות דודות חלו אף הן בסרטן השד במהלך השנים.
המשפחה הגרעינית והמורחבת של ח. נקטה בדרך של הכחשה והדחקה בהתמודדות עם סרטן השד שפגע בנשים רבות במשפחה. ח. החליטה לנקוט שיטה הפוכה והחלה לשוחח על מחלתה עם בני משפחתה הקרובים. בעקבות כך, פנתה אחותה הצעירה לבדיקות ואובחנה כחולה בסרטן השד. למזלה, לאור ערנותה, אובחנה המחלה בשלביה המוקדמים והטיפול היה מקומי בלבד.
ח. תיארה סיטואציה בה הסוד המשפחתי התקיים מעבר למשפחה הגרעינית והיה למעשה סוד של דורות. לדבריה, הוצאת סרטן השד מתחום הסוד וההתמודדות הגלויה שלה עם מחלתה הקלו עליה, נתנו לה כוחות ואפשרו לסביבה שלה לתמוך בה ולהיות שותפים לתהליך ההתמודדות שלה.
סערה משפחתית גדולה מתרחשת גם כאשר הבת חולה בסרטן השד והאם היא זו שצריכה לטפל ולדאוג לה. חולות רבות מספרות כי ככל שאמהותיהן מבוגרות יותר, כך הן מתקשות יותר להעמיס עליהן את מחלתן. דווקא בתקופה בה הבת זקוקה לאמה הכי הרבה, היא בוחרת לעתים לגונן עליה באמצעות שמירת המחלה בסוד. גם כאלה שמספרות לאמהותיהן על מחלתן, מתקשות לעתים לקבל את התמיכה לה הן זקוקות ומוצאות את עצמן משקיעות אנרגיה עצומה בעידוד האם וחיזוקה, תוך הסתרה של הקשיים והחרדות שלהן.
אמנם אין דרך עליה ניתן להמליץ כ"האחת והנכונה" להתמודד עם סיטואציה של מחלה אצל מישהי מבנות המשפחה, אך ניתן להכליל ולומר כי הדרך של גילוי, דיבור, פתיחות, ודיאלוג מסייעת ברוב המקרים לנפגעות סרטן השד ולאלו הקרובים להן בהתמודדות.
את המגע הבלתי אמצעי עם הכאב, המצוקה, ההתחבטויות, הקונפליקטים והפחדים, כמו גם את מציאת הכוחות והיכולות ואת השמחה עם השותפות להתמודדות, ניתן למצוא בדינמיקה המתקיימת בקבוצות התמיכה של העמותה ("אחת מתשע").
אין תחליף לשיתוף, להקשבה, לתמיכה ולעוצמה הנוצרת מן "הביחד" ומן המרחב בו כל אחת יכולה לגלות כי היא לא לבדה, שהיא לא אשמה, וכי אין לה במה להתבייש.
בואו לדבר על כך בפורום סרטן השד
