התמכרות למסכים - מה עושים?

אנחנו חיים בעידן דיגיטלי, שבו אנחנו חשופים מגיל צעיר מאוד למסכים שונים (טלוויזיה, מחשב, טלפונים סלולריים, טאבלטים וכו'). לפי המחקרים האחרונים, כל ילד שלישי צופה במסך - בין 3-5 שעות בכל יום! מעבר לסכנות הטמונות באינטרנט, השעות הרבות מול המסך עלולות לגרום להתמכרות ממשית, שתבוא על חשבון לימודים, חברים וקשר עם הסביבה.

מה גורם לנו להתמכר למסך?

הריצוד עובד על גלי המוח ומרגיע אותו. הריצוד על המסך משחזר את מעגלי הראיה - ועל ידי כך מפעיל את מנגנון הרוגע במוח (ADR). זו גם הסיבה שתינוקות בוכים נרגעים מיד מול מסך, שמשדר אייטמים צבעוניים, באורך של כמה דקות קצרות. בדומה לכל חומר ממכר אחר (כגון אלכוהול וסמים), אנחנו מתמכרים להרגשה הנינוחה שיש לריצוד המסך על המוח שלנו - והיא גורמת לנו לרצות לצרוך אותה, עוד ועוד.

האם ואיך ניתן למנוע את ההתמכרות למסכים?

המכשירים הדיגיטליים הם הקידמה - ולא ניתן למנוע את החשיפה אליהם לחלוטין. עם זאת, לנו (כהורים) יש אפשרות לשלוט, בעיקר בגילאים הצעירים, בשעות הצפייה ובתכנים שאליהם יוכלו הילדים להיחשף.

ביטול אפשרות גלישה בסמארטפונים - לרוב הילדים יש טלפון חכם מגיל צעיר מאוד, לעיתים אפילו מהגן. להורים רבים אין את הכוח להתמודד עם התחושה שהילד שלהם יהיה הילד היחיד שאין לו - ולכן הם מרימים ידיים ורוכשים לו טלפון חכם, בגיל צעיר. במקרים כאלה, מומלץ לבחור בטלפון הפשוט ביותר, או לבטל את אפשרות הגלישה באינטרנט; וכך, לשלוט בתכנים.

הגבלת שעות הצפייה - חשוב להגדיר מראש, כמה שעות צפייה במסך מותרות ביום; ועד איזו שעה מותר לצפות. ההמלצה היא עד שעתיים אחר הצהריים, אם יש לילד חוגים; ועד שלוש שעות, אם אין לו חוגים. כדאי לשתף את הילד ולנהל איתו מעין "משא ומתן", לגבי חלוקת שעות הצפייה, בהתאם להשקעה שלו בלימודים, עמידה במטלות שונות וכו'.

שליטה בתוכן - ככל שהילדים קטנים, קל יותר לשלוט בתוכן שהם צורכים. ככל שהם גדלים, יש חשיבות רבה לדבר איתם על תכנים לא ראויים, להסביר להם את הסכנות הטמונות ברשת ולעקוב אחרי הרגלי הצפייה ו/או הגלישה שלהם.
שעות צפייה בימי החופש הגדול - גם בחופש הגדול, חשוב להגביל את שעות הצפייה. כדי לעשות זאת, מומלץ לבנות תוכנית לחופש בצורה גלובלית (ולא לכל יום לגופו). בקביעת שעות המסך, יש להתחשב בעובדה שיש/ אין קייטנות; ולדרבן את הילדים לצאת לשחק עם חברים מחוץ לבית.

מהן הטעויות הנפוצות ביותר של ההורים?

ברוב המקרים, בלי לשים לב ובלי להתכוון, ההתמכרות למסכים מתחילה מההורים. אז מה עושים? שמים לב!
בעידן המודרני, ההורים עסוקים וטרודים רוב היום; והמסכים מהווים מעין "בייבי סיטר" לכמה שעות של שקט. אי אפשר להגיד לילדים ש"אין כוח אליהם", לא לתת להם תעסוקה אחרת - ולצפות שהם לא ישבו שעות מול המסך.

הצבת גבולות - אם לא מקפידים להציב גבולות מגיל צעיר ולאכוף אותם, בגיל ההתבגרות המצב מחמיר; ואז כבר קשה מאוד להשתלט על כך. הגבולות שמציבים תלויים בגיל הילדים ומדיניות החינוך של ההורים, אך חשוב כאמור לשים גבולות ולהגביל את זמני הצפייה.

פיקוח - כשמציבים גבולות, חשוב לפקח עליהם - ולכן חשוב לקבוע אותם, גם בהתאם ליכולת הפיקוח של ההורים. אחת הבעיות המרכזיות היא שהורים רבים מציבים גבולות, אבל לא דואגים לפקח עליהם. ילדים, מטבעם, נוטים לבחון גבולות - וכך נוצר מצב שלגבולות אין משמעות.

ענישה מותאמת - כאשר מענישים את הילדים, חשוב לבחור בעונש שגם יתקשר למעשה שעשו; ובעיקר, עונש שיוכל להיאכף. אחד העונשים הפופולריים הוא "שבוע בלי מחשב/ טלוויזיה", אך בפועל קשה מאוד לאכוף עונש כזה, לזמן ארוך כל כך, מה גם שיש ספק לגבי האפקטיביות של עונש כזה.

מתי צריך להיוועץ באיש מקצוע?

בגילאים הצעירים, הישיבה מול המסך היא פעמים רבות נורת אזהרה לבעיות רגשיות שונות. חשוב לשים לב להתנהגות של הילד; ואם עולה חשד לבעיה רגשית כזו או אחרת, מומלץ לפנות לייעוץ ו/או טיפול, מוקדם ככל הניתן.

בגיל ההתבגרות, 15-18, כבר קשה מאוד להציב גבולות חדשים, אם הם לא הוצבו קודם. אם הילד בטווח הגילאים הזה וצופה שעות רבות מידי במסך, מומלץ לפנות לייעוץ, כדי לקבל כלים נכונים להצבת גבולות.

אם הילד נמצא כל היום מול המסך, לא לומד, לא מכין שיעורי בית, צופה בטלוויזיה עד שעות הלילה הקטנות, מתקשה להתעורר, קם עייף, ממעט להיפגש עם חברים, או נמנע מפגישות עם חברים - ומבלה כל היום עם עצמו, יש לפנות לאיש מקצוע מוסמך, שיאבחן האם מדובר בהתמכרות שדורשת טיפול.

חמדה גיורא היא מטפלת משפחתית מוסמכת ומדריכת הורים במכון מפנה.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.