גם התסכול עולה כתה

כשדברים לא מסתדרים כפי שציפינו אנחנו מתאכזבים, לפעמים גם מתבאסים, אך הניסיון כבר לימד אותנו שאין ברירה וצריך להמשיך הלאה. כשזה קורה לילדים, התגובות למצבים מתסכלים הן שונות: יש מי שיפרוץ בבכי, אחרים יוסיפו צעקות ואפילו קללות, ולעיתים התסכול יגרום לילד להסתגר ולהתכנס בעצמו.

"מותר לילד להיות מתוסכל, זה לא בהכרח מצב שלילי", אומרת שירלי קליין, MA, מטפלת משפחתית וזוגית בשיטת אדלר. "הורים רבים רואים תסכול אצל ילדם ומיד מתחילים לפעול בניסיון לתקן את המצב. אלא שמדובר במצב שהוא חלק מהחיים, ועל ההורים ללמד את הילד שלא כל דבר הוא יכול לקבל, ולא מכל דבר הוא בהכרח יהיה מרוצה. הבנה זו רק תיטיב עימו בעתיד, לכשיתבגר".

בוחנים את סף התסכול

הורים רבים חוששים כי עם הכניסה לכיתה א' התסכול שחווה ילדם יתעצם, אולם לדברי קליין מדובר בסך הכל בשינוי שיטת ההערכה של הילדים ולא בהכרח בגורם שמעצים תסכולים. "ההבדל בין הגן לבית הספר", מסבירה קליין, "הוא שבבית הספר הילד מקבל לראשונה ציונים על פעולות שהוא עושה, דבר אשר לא הורגל אליו עד כה. אם עד היום הוא צייר ושיחק והשתולל בחצר מבלי שמישהו יכמת את הפעולות שלו, הרי שבבית הספר הוא מתחיל לקבל הערכה, הן לימודית והן התנהגותית, באמצעות ציון, דהיינו מדד חדש נכנס לחייו. לזה מצטרף גם מדד השוואתי - 'מי קיבל יותר ממני?'

"אז נכון שהילד נתון כרגע ליותר בחינה ומדידה, אבל לגבי השאלה עד כמה ואיך יבוא התסכול לידי ביטוי הרי שזה כבר תלוי באופי של הילד ובטמפרמנט שלו. ילד אשר לוקח אחריות, בעל דימוי עצמי טוב שסומך על עצמו, יחווה מעט מאוד תסכולים, אבל יש ילדים שהוויסות הרגשי שלהם נמוך וכל דבר קטן גורם להם להתפרץ. אלה ילדים עם סף תסכול נמוך, ולכן תגובתם עוצמתית יותר".

רגש בריא ונורמלי

אמנם תסכול הוא רגש בריא ונורמלי, ולא צריך להילחץ ולרוץ "להציל" את הילד ממנו, אולם אין זה אומר שההורים צריכים להגיב אליו באדישות. "על ההורה להכיל את התסכול של הילד", מסבירה קליין. "כדאי לדבר איתו, לשאול אותו מה יכול לעזור לו, לבדוק אם למשל יעדיף שיעזבו אותו בשקט, אולי יבחר בחיבוק, או סתם ללכת לחדר ולצפות בטלוויזיה.

"המטרה היא לברר יחד עם הילד מה יכול לסייע לו להירגע, להבדיל ממצב שאינו בריא והוא למצוא לילד פתרונות. תפקיד ההורה הוא לעזור לילד להתמודד יותר טוב עם התסכול מבלי להגיש לו את הפתרון. כך, למשל, לא מומלץ לרוץ למורה בשל כישלון במבחן, אלא להסביר לילד שזה בסדר, ועם זאת לבדוק איתו כיצד אפשר לעזור כדי שבפעם הבאה יקבל ציון טוב, כזה שיספק אותו.

"תפקיד ההורה הוא לחזק את הילד, להביא אותו לעשות את המאמץ לקראת מיצוי היכולת האישית שלו, ופחות להגיב לציונים שהוא מביא, אלא להפנות אליו את השאלה, את האחריות, האם הוא מרוצה מהציון, האם הוא חושב שיכול היה להוציא יותר, גם כאשר מדובר בהפסד במשחק אפשר לבדוק איתו אם הוא מרוצה מההתנהלות שלו, אם הילד מרוצה מהישג כלשהו זה המצב האידיאלי, ואל להורה להתערב".

יש מצבים שדורשים התערבות מקצועית?

"אם ההתנהלות של הילד כוללת למשל התפרצויות, ודאי אם זה קורה על בסיס יומי, או בשכיחות גבוהה, אם זה מפריע לילד בתפקודי החיים היומיומיים, במשפחה, בלימודים, עם החברים שלו ובחוגים, הרי שיש מקום להתערבות. כדאי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים, לפנות לתרפיה באמנות וכדומה.

"בטיפול עובדים על הוויסות הרגשי ומלמדים כיצד להכיל את התסכול ולהתמודד עם המצב. לצד טיפול בילד תשולב גם הדרכת הורים שבה הם ילמדו כיצד לעזור לו להתמודד או לחזק אצלו התנהגות חיובית, וכמובן תפקיד המטפל לתת לילד כלים להתמודדות עם התסכול שלו".

יש לך טיפים נוספים להורים שילדיהם עומדים לעלות לכתה א'?

"סדר יום, כבר בכתה א', הוא חיוני ותורם להפחתת התסכול. על ההורה לסגל את הילד להרגלי למידה קבועים. לדוגמה: מגיעים הביתה, אוכלים צהריים, מכינים שיעורים, נחים וכן הלאה, הסדר אינו חשוב, העקביות כן.

"אני גם לא מעודדת מתן טלפונים סלולריים בשלב הזה, כי זה לא מאפשר לילד לפתח יכולת התמודדות. אם בעבר הילד היה מגיע הביתה ומשתף את האמא בחוויות היום, למשל אם המורה נזפה בו, הרי שהיום עוד בטרם הספיקה המורה להגיע לחדר המורים, אמו כבר בדרך לבית הספר 'לטפל' בבעיה שעליה דיווח הילד שניות אחרי שזו קרתה.

"יש לאפשר לילד להיות בתסכול ולכשיגיע הביתה וישתף, להבטיח לו שהעניין יטופל, ולא מייד להילחם בשבילו ולתת לו פתרון. מצב זה גורם לסף גירוי נמוך, כשהילד מצפה שהכול יקרה באופן מיידי. במקרים כאלה התסכול דווקא מצמיח, שכן במצב בו הכול מסופק מיידית אין עידוד להמשיך הלאה ולהתפתח".

בואו לדבר על זה עם שירלי קליין בפורום ייעוץ חינוכי.