אוטיזם ופיגור: רב השוני מהדמיון

בעבר שני שלישים מהילדים האוטיסטים אובחנו גם כמפגרים, אך כיום ירד מספרם ורק כ-50% מהם מאובחנים כמפגרים", אומר ד"ר מיכאל דוידוביץ, מומחה ברפואת ילדים, נוירולוגית ילדים והתפתחות הילד ומנהל המערך להתפתחות הילד במחוז ירושלים והשפלה, מכבי שירותי בריאות. לדברי ד"ר דוידוביץ, שמשמש גם כיו"ר העמותה הישראלית להתפתחות הילד ושיקומו, "אוטיזם ופיגור שכלי הן שתי הפרעות שונות בתכלית השינוי. אמנם קיימת נקודת השקה ביניהן, בשל העובדה שחלק מהאוטיסטים גם סובלים מפיגור שכלי, אך זה הכל.

למרות העלייה החדה במודעות לאוטיזם, רבים טועים לקשר בין שתי התופעות ומניחים כי אוטיזם ופיגור שכלי הם היינו הך, או לכל הפחות ביטויים שונים של אותה הפרעה התפתחותית.

הירידה בשיעור הילדים האוטיסטים המאובחנים כסובלים מפיגור שכלי נובעת מהרחבת ההגדרה של אוטיזם בשנים האחרונות, הרחבת הידע בנושא ושיפור האבחונים, המסייעים בהגדרה מדויקת של סוג ההפרעה של הנבדק. כך גם התחדדה האבחנה בין ילד עם אוטיזם לילד הסובל מפיגור שכלי. כיום, ילדים רבים שהיו מאובחנים בעבר כסובלים מפיגור שכלי, מאובחנים כמשתייכים לספקטרום האוטיסטי.

ההבדל בין פיגור שכלי לאוטיזם הוא עמוק, משמעותי ומקיף, ומתבטא בהגדרה בהיקפי התופעות, בגורמים להן, בתסמינים שלהן ובדרכי אבחונן.

לדברי ד"ר דוידוביץ, ההגדרה המקובלת לפיגור ברחבי העולם היא ההגדרה האמריקאית, לפיה "פיגור שכלי הוא שילוב של יכולת קוגניטיבית מתחת לנורמה עם יכול תפקודית יומיומית מתחת למצופה בהתחשב בגילו של המטופל".

אדם יאובחן כסובל מפיגור שכלי כשמידת ה-IQ שלו, המשקפת את יכולתו הקוגניטיבית, היא מתחת ל-70; ויכולתו היום יומית, הכוללת עצמאות, תפקוד והסתגלות לוקה בחסר. ישנן דרגות שונות של פיגור שכלי, החל מפיגור שכלי קל, עבור בפיגור שכלי בינוני, פיגור שכלי קשה וכלה בפיגור שכלי חמור.
בעוד שפיגור שכלי מתאפיין בפגיעה ביכולת הביצועית, הקוגניטיבית והמילולית, לרבות יכולת הביטוי וההבנה, אוטיזם הוא הפרעה במגוון התנהגויות לא תקינות וקשיים שפתיים.

ד"ר דוידוביץ: "אבחון אוטיזם מבוסס על קריטריונים התנהגותיים תצפיתיים בלבד. אוטיזם הוא הפרעה התפתחותית התנהגותית הנובעת ומתבטאת בקושי משמעותי בתקשורת ובלקות חברתית. האוטיזם מתבטא בירידה או בהיעדר של יכולת לתקשר באמצעות תקשורת מילולית ו/או בלתי מילולית; בהתנהגות חזרתית כפייתית; ובהפרעה בקשר החברתי ובשיתוף האחר. המאבחן, הבודק האם הילד שלפניו סובל מאוטיזם, משתמש בשיטות אבחון שונות מאלה המסייעות לאבחון פיגור שכלי, ומתמקד בהתנהגות ובתגובת הילד למצבים שונים.

הגורמים לפיגור שכלי רבים ומגוונים, כפי שמפרט ד"ר דוידוביץ: "פיגור שכלי יכול לנבוע מגורמים גנטיים תורשתיים; גורמים משפחתיים סביבתיים; הפרעות מטבוליות ומבניות הפוגעות במערכת העצבים; מחלות שונות; זיהומים ועוד".

הגורמים לאוטיזם בחלק גדול מהמקרים אינם ברורים. ד"ר דוידוביץ: "ב-10%-20% ממקרי האוטיזם ניתן להבין את הרקע להתפתחות האוטיזם ולזהות גורם ביולוגי כלשהו שגרם למצב. כך, למשל, יכול להיות שמדובר בבעיה גנטית, בזיהום תוך רחמי וכדומה".

בישראל יש מסגרות רבות, מגוונות ומצוינות לטיפול בפיגור שכלי ובאוטיזם. לפי ד"ר דוידוביץ, "כמובן שמדובר במסגרות שונות לחלוטין, במטרות ובדרכי טיפול אחרות".

הן לאוטיסטים והן למטופלים בעלי פיגור שכלי מסייעות שיטות הטיפול הבאות, שמיושמות באופן שונה בהתאם למצבו של כל מטופל: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת ועוד. יש דבר המשותף לשתי קבוצות המטופלים והוא קשור ליכולת התקדמותם: ככל שרמת ה-IQ של המטופל גבוהה יותר, סיכויי התקדמותו טובים יותר, הן כאשר המדובר בילד עם אוטיזם והן כאשר המדובר במטופל הסובל מפיגור שכלי.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום רפואת ילדים - הלל יפה

וגם בפורום לרפואת הילדים