רפואת ילדים: צעדים ראשונים

בסביבות גיל שנה מתחילים הפעוטות לעשות את צעדיהם הראשונים. המקדימים שבהם מתחילים ללכת כבר בגיל שמונה חודשים, כאשר עד גיל שנה וחצי לערך רוב הילדים כבר הולכים.

ד"ר שלמה חייק, רופא בכיר במחלקה לאורטופדיית ילדים בבית החולים "דנה", במרכז הרפואי תל אביב, מציין כי השלב שבו מתחילים ללכת שונה מילד לילד. לדבריו, אין הבדל בקצב ההליכה בין בנים ובנות או בין אחים, ובהחלט ייתכן מצב לפיו תינוק החל ללכת מאוחר, בעוד אחיו עשה את צעדיו הראשונים בגיל מוקדם יותר.

לאחר גיל שנה וחצי, אם הילד עדיין אינו הולך, ניתן להגדיר זאת כאיחור בהליכה. "ילדים המאחרים ללכת נחלקים לשתי קבוצות", אומר ד"ר חייק. "חלקם מאחרים ללא סיבה. לעתים מדובר דווקא בילדים היותר אינטליגנטים. הם חוששים ולא רוצים ליפול ולכן שומרים על עצמם. האופייני לקבוצת ילדים זו, שבכל יתר הדברים הם מתפקדים כרגיל. הם ערניים, מגיבים יפה ולרוב מוכנים ללכת באחיזת יד או בתמיכה, אך מתעכבים בעזיבת התמיכה.

"הקבוצה השנייה היא של ילדים שאינם הולכים בגלל סיבה כלשהי, לרוב רפואית ובעיקר עקב בעיות נוירולוגיות של מערכת השרירים והעצבים הדורשת התעמקות בסיבת האי הליכה. מדובר בילדים עם בעיות התפתחות ברמות שונות, החל מבעיות פיגור כללי ועד לבעיות עצבים ספציפיות. בדרך כלל, זוהי קבוצה קטנה".

רוב הבעיות האורתופדיות, לדברי ד"ר חייק, הן מולדות. "הבעיות השכיחות קשורות למפרקי הירך באורך ומבנה הגפיים ובמערכת העצבים. למשל, מפרק ירך שלא נמצא במקומו או מפרק הנמצא במצב לא יציב". את הבעיות האלה ניתן לבדוק כבר אחרי הלידה ברוב בתי החולים בארץ ולאתרן בבדיקת אולטרה סאונד, אותה אפשר לבצע כבר בגיל ששה שבועות. הבדיקה אינה בגדר חובה, אך מומלצת על ידי אורתופדים. לבדיקה דרושה הפניה של רופא המשפחה.

"ככל שמאתרים את הבעיה מוקדם יותר, הטיפול יהיה יעיל יותר וסיכויי ההצלחה שלו טובים יותר", מוסיף ד"ר חייק. "כאשר מתגלה בעיה של פריקה מולדת של מפרקי הירך בגיל מאוחר יותר, עלולים להיות סיבוכים כמו צליעה בזמן הליכה. במקרה זה, הטיפול המאוחר יהיה הרבה יותר מורכב".

בעיה נוספת שמתגלה מיד לאחר הלידה היא בעיית כף הרגל הסוסנית (club foot), שבה כף הרגל מעוותת ומסובבת פנימה. בבדיקה הראשונה נבדקות גם הגפיים העליונות והגב. רוב התופעות הן נדירות, אך עדיין כדאי לבדוק אותן כדי לאפשר טיפול מוקדם.

את הבדיקה השנייה ממליץ ד"ר חייק לעשות לאחר שהילדים מתחילים ללכת. "הבדיקה נועדה לבדוק את ההליכה, ולראות שההתפתחות הכללית של הילד תקינה. היא כוללת בדיקת כפות הרגליים, בדיקת אופן ההליכה והמלצות לגבי הנעלה".

תופעה שכיחה נוספת היא של כפות רגליים שטוחות (פלטפוס). בעבר סברו שיש לטפל בבעיה מוקדם ככל האפשר, אולם היום ידוע שכפות רגליים שטוחות עד השנה השלישית לחיים היא תופעה רגילה, ונובעת ממספר סיבות. "הסיבה הראשונה היא השומן המצוי בקשת כף הרגל", אומר ד"ר חייק. "הקשת בכף הרגל שומנית יותר אצל תינוקות, ולכן נעשית שטוחה. גמישות יתר של כף הרגל משטיחה את הקשת וגורמת לנטייה פנימה. כיוון שכף הרגל של התינוק גמישה יותר מכף רגל של מבוגר ונוטה לסיבוב פנימי, היא נראית שטוחה. זהו מצב טבעי בגילאים אלו שאינו מצריך טיפול. מסיבה זו אין כל צורך לקנות לילדים בעלי רגל שטוחה נעליים עם מבנה המגביה את הקשת. נעל כזו לא רק שלא תסייע לפתרון הבעיה, היא עלולה ללחוץ על כף הרגל, השטוחה במקור, ואף לגרום אי נוחות לפעוט. ההמלצה היום היא להתאים את הנעל לרגלו של הפעוט ולא להפך, כך שלילדים בעלי רגל שטוחה, יש להתאים נעל שטוחה".

תופעה נוספת אצל פעוטות היא של כפות רגליים המסובבות כלפי פנים. זאת תופעה טבעית, הנובעת מעיוות קל של כף הרגל או בדרך כלל מסיבוב קל של מפרקי הירך. לרוב מדובר בבעיה שנפתרת באופן עצמאי ואינה דורשת טיפול.

כשהפעוט מתחיל לעשות את צעדיו הראשונים, תנועותיו בדרך כלל מגושמות, מה שמעורר בקרב הורים את החשש שמא הילד אינו הולך "נכון". "כאשר ילדים מתחילים ללכת, מה שמאפיין את הליכתם הוא ניסיון לשמור על שיווי משקל", מסביר ד"ר חייק. "כדי לשמור על שיווי משקל, הילד מניף את ידיו באוויר והולך על בסיס רחב בברכיים כפופות, והוא נראה כמי שרגליו מעוקלות. המטרה של הליכה 'רחבה' היא לשפר את בסיס התמיכה. הברכיים הכפופות מורידות את מרכז הכובד ועצמות השוק מעוקלות מלידה. גם החיתול גורם בדרך כלל לפישוק רגליים רחב יותר העוזר לילדים לייצב את עצמם".

כאשר מזג האוויר מאפשר זאת, ד"ר חייק ממליץ לאפשר לילדים ללכת יחפים בבית (או בגרביים מונעות החלקה). להליכה ברגליים יחפות, הוא אומר, יש מספר יתרונות. "ראשית, בכף הרגל יש עצבים מרובים והליכה בכפות רגליים יחפות מעוררת בהם גירויים. כאשר התינוק הולך יחף, הרגל פחות יציבה. חוסר היציבות מגרה את השרירים והעצבים להתמודד עם מצב זה ומפתח את היכולת ליישר את כף הרגל. כאשר רגלו של התינוק נמצאת בתוך הנעל, הרגל נחשפת פחות לגירויים ואינה מתמודדת עם משטחים שונים, ואז היא פחות גמישה".

המלצה שנייה היא לאפשר לפעוט ללכת על משטחים לא קבועים, כמו חול, מרצפות ספוג, מזרן וכדומה. "בהליכה על משטח שאינו קבוע, כף הרגל עוברת טלטלות שמפתחות הליכה טובה יותר", הוא מסביר. "המשטחים השונים מפתחים את המוח, והמגע של הרגל מפעיל קצות עצבים ומגרה את המסלולים העצביים".

עם תחילת הצעד הראשון, מתחילים לחשוב גם על קניית הנעל הראשונה. לדברי ד"ר חייק, אין קשר בין סוג הנעל לבין התפתחות תקינה של כף הרגל. "יש הטוענים שבלי נעליים כף הרגל תתפתח טוב יותר", הוא אומר. "מבחינה אורתופדית, מטרת הנעל היא להגן על רגלו של הילד. בגיל צעיר הנעל אינה ממלאת כל תפקיד בריאותי, בתנאי כמובן שהיא נוחה, אינה לוחצת על אצבעות הילד ואינה גדולה יתר על המידה".

כאשר בוחרים נעל ראשונה, יש להקפיד על הנוחות ועל הגודל המתאים לכף הרגל. "הבחירה המועדפת היא של נעל נוחה וגמישה", אומר ד"ר חייק. "אין צורך להתחיל דווקא בנעל של צעד ראשון, למרות שנעל כזו היא בדרך כלל בעלת סוליה דקה וגמישה".

ד"ר חייק ממליץ לקנות נעל שאורכה גדול בחצי סנטימטר עד סנטימטר אחד ממידת כף הרגל. "כאשר קונים סנדל, קל לראות אם הוא בגודל המתאים, אך כאשר קונים נעל יש למדוד את שתי הרגליים של הילד ולאפשר לו להסתובב עם הנעל בחנות", הוא מסביר. "ילדים נוטים לכווץ את קצות האצבעות שלהם ולעתים נדמה שהנעל גדולה על כף רגלם. לכן, לאחר שהילד הולך מעט עם הנעל, מומלץ לבדוק שוב עד היכן מגיע האגודל. כאשר הנעל גדולה ממידת הילד, היא עלולה להישמט מרגלו, או שהילד עלול למעוד איתה וליפול".

ד"ר חייק מציין גם שמידת הנעליים אצל פעוטות משתנה כל שלושה חודשים בממוצע, מה שדורש תחלופה גבוהה יחסית. לכן, הוא אומר, עדיף להתמקד בנוחות הנעל ופחות באיכותה ובעמידותה.

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון 223 של "הורים וילדים".

בואו לדבר על בפורום רפואת ילדים ובפורום אורתופדיית ילדים.