תזונת פעוטות: הגודל כן קובע

לפני זמן מה נקראה לאחד מגני הילדים דיאטנית המייעצת בנושא תזונה בגיל הרך, כדי לערוך תצפית בארוחת צהריים במטרה לשפר את ההתנהלות התזונתית בגן הילדים. הילדים בני הארבע ישבו סביב השולחן, קערות עם המנות השונות היו מוצבות על השולחן, ולידן ערימת צלחות. הגננת התיישבה, שאלה את הילדים מה הם רוצים לאכול מתוך מבחר המנות שהונח על השולחן, וכל ילד קיבל צלחת ובה המנות השונות לפי בקשתו.

עד כאן הכול נראה טוב ויפה, למעט עניין אחד: צלחות הילדים היו בגודל צלחות של מבוגרים, וכף ההגשה הייתה גדולה, מסוג הכפות שתמצאו בחדרי אוכל שבהן פועלת הגשה עצמית וכל אדם משרת את עצמו. צלחת גדולה תגרום להגשת מנה בכמות המותאמת למבוגר. כף הגשה גדולה תוסיף אף היא, מטבע הדברים, לגודל המנה שאינו בהתאם לצורכי הילד.

בעשורים האחרונים ישנה עלייה בגודל הצלחות. ניתן לראות זאת בגודל הצלחות שבהן מוגש המזון במסעדות ובאירועים. גם גודל הצלחות הביתיות גדל, ואיתו גדלו גם המנות המוגשות ב-30-50%.

הגשת מנה בצלחת ובכמות שאינה מותאמת לגילו של הילד עלולה לפגוע בוויסות העצמי של תחושות רעב/שובע הקיימות בצורה מולדת אצל כל ילד. ייתכן שהוא ירגיש צורך לסיים את כל מה שבצלחת כי אולי הוא שמע את המשפט "יופי, סיימת את כל מה שבצלחת" וילד מטבעו מחפש הצלחות. מצד שני, ישנה אפשרות שירגיש מאוים מהכמות בידיעה שלא יוכל להתמודד איתה.

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להגיש לילדים מנות מותאמות לגילם:

התאימו את הצלחת לגיל הילד.

התחילו בקטן. הציעו כמויות קטנות, וידעו את הילד שהוא יוכל לקבל תוספת אם ירצה בכך.

היזהרו ממנות מוכנות - הן מכילות בדרך כלל כמויות המותאמות למבוגרים.

למדו להכיר את ילדכם - שימו לב לכמויות שנשארות בצלחת. ילדים מעדיפים מזונות מסוימים ואותם יעדיפו לאכול. אם אתם יודעים, למשל, שהילד לא מתחבר לבורגול שאותו הכנתם לארוחה, הניחו רק כף אחת ממנו על הצלחת, וציינו שאם ירצה עוד יוכל לקבל תוספת.

המינון לילד הוא: כף שטוחה לכל שנת גיל של הילד מהמנות המוגשות לשולחן. כך, למשל, ילד בן שלוש יקבל שלוש כפות שטוחות של אורז. עם זאת, חשוב לשנות את הכמויות בהתאם להיכרות עם הילד.

סמכו על תחושות הילד. אם הילד אינו מעוניין לאכול את כל המזון שעל הצלחת, קבלו זאת כעדות לכך שהוא שבע.

צרו מערך ארוחות קבוע וידוע. ילד שיודע שבעוד שעתיים-שלוש יאכל את הארוחה הבאה, לא יהיה בלחץ להתמלא מדי מהאוכל.

אפשרו לילד להגיש לעצמו מהירקות. ילדים אוהבים להיות עצמאיים ולהרגיש "גדולים". הדגישו שהכמות אותה הם מגישים לעצמם היא הכמות שאותה הם אמורים לאכול, ולכן עדיף לקחת מעט, ובהמשך אם ירצו יוכלו לקחת תוספת. תהליך התאמת הכמות הנלקחת לזו אותה ירצו לאכול לוקח זמן, אך זו הדרך נכונה להעברת אחריות בנוגע לגודל המנה אל הילד.

לסיכום, היו רגישים לנושא כמויות האוכל שאותן אתם מגישים לילדכם. סמכו על מערכת ויסות השובע והרעב שלו ואל תלחצו עליו לגמור מזון. זכרו שילד איננו מבוגר, ושכמות המזון שהוא צורך לתפקודו קטנה לאין שיעור מהכמות הדרושה לאדם מבוגר. חינוך לתזונה נכונה ואכילה נבונה בגיל הצעיר הוא כלי שישרת את ילדכם לאורך כל שנות התבגרותו, ולכן אין להקל ראש בהקניית הכללים וההרגלים גם כשמדובר בילדים בגיל הרך.

תרצה שני היא דיאטנית קלינית לילדים ומנחת סדנאות "תזונה, הורים וילדים ומה שביניהם". יעוץ דרך הסקייפ להורים בתזונת ילדים

וגם נמצאת בגוגל פלוס
ובפייסבוק

בואו לדבר על זה בפורום תזונת תינוקות וילדים.