שלום כיתה א'
הכן ילדך לבית ספר: האם קורסי הכנה לכיתה א' מועילים? ומי יותר לחוץ: ההורים או הילדים? דוקטורס יוצא בקריאת הרגעה
ישנם קורסי הכנה לפסיכומטרי, קורסי הכנה ללידה, והטרנד הנוכחי הוא קורסי הכנה לכיתה א'. כבר לא מספיק לקנות לילד ילקוט חדש וקלמר, לברך אותו על דרכו החדשה ולצפות שהסיפורים שהקראנו לו לפני השינה יסייעו להצלחתו בכיתה. בתקופה זו נפתחים כפטריות אחרי הגשם קורסי הכנה לכיתה א'. נשאלת השאלה, האם מטרתם היא לסייע לילדים או אולי להרגיע את ההורים?
"נראה כי הורים רבים שולחים את הילד לקורס הכנה לכיתה א' מתוך רצון, אנושי ומוכר לכולנו, ש'הילד שלי יהיה הכי טוב בכיתה'. כאן כדאי לעצור ולשאול האם זהו צורך של הילד או צורך שלנו?", אומרת גלית דודזון, פסיכולוגית קלינית מהשירות לילד ולמתבגר של ביה"ח איכילוב. "קשה שלא לראות בהיצע הרב חלק מאופנה הפורטת על חרדות ורגשות אשם של הורים. אלו נתונים תחת מכבש של לחץ חברתי לעשות, לקדם, לפתח את הילד, באופן שעלול לעיתים להשיג תוצאות הפוכות. לעיתים בציפיות המוגזמות שאנו משדרים לילד אנו עלולים ליצור לחץ שנזקו רב מתועלתו, כאשר הילד עצמו קצת נשכח, בעוד הישגיו או חולשותיו הופכים לעוד מדד-סטטוס של ההורה".
גלית דקל, פסיכולוגית חינוכית ומנהלת 'גלייה - מרחב להתפתחות אישית ובינאישית', אומרת כי הורים שולחים היום את ילדיהם לקורסי הכנה לכיתה א' בין השאר בשל ההישגיות והתחרותיות המשודרת בחברה מחד ובשל חוסר אמון במערכת החינוכית מאידך. "להורים לעיתים קשה להתמודד עם העובדה שבנם עדיין אינו קורא, בעוד הבן של השכנה כבר רכש את הקריאה. הם גם לא סומכים על בית הספר שייתן מענה הולם לכל אחד ואחד, ולכן מעדיפים להשקיע מכספם ומזמנם כדי לחזק את ילדם. חיזוק זה אינו מזיק אם הוא מותאם לקצב של הילד ולצרכיו, ואינו מהווה גורם מלחיץ ומעורר מתח. עם זאת, רוב הילדים בגיל זה בשלים ומוכנים לכיתה א' ואינם זקוקים להכנה מעבר לזו הניתנת להם בגן ובבית". 
"כיתה א' מוקדשת לשתי מטרות מרכזיות: רכישת קריאה וכתיבה ורכישת מיומנויות חשבון בסיסיות", אומרת דודזון. "לדעתי, החשוב ביותר הוא לעודד את סקרנותם של הילדים לקראת הלימוד. פחות חשוב בעיני שהילד יידע לקרוא ולכתוב עוד טרם דרכה כף רגלו בבית הספר. חשוב הרבה יותר שתהיה לו מוטיבציה ללמוד קרוא וכתוב, שייראה בכך אתגר, שיתייחס לכך לא כאל דרישה ה'מונחתת' עליו מלמעלה, אלא כהזדמנות לגדילה, להתפתחות ולרכישת עצמאות". לדבריה, רבים מהילדים בשלב זה מגלים בעצמם סקרנות והתעניינות בשמות האותיות, בזיהוי מספרים, בשאלות על העולם הסובב אותם. החשוב ביותר הוא לטפח סקרנות זאת ולא לדכאה בהפיכתה למקור לחרדה ולמדידת הספקים. מן הצד השני לימוד כרוך גם בהתמדה ולעיתים בעבודה קשה. גם זה עניין שהילד אמור היה ללמוד בהדרגה במהלך התפתחותו: היכולת להתמודד עם דרישות הסביבה, יכולת הסביבה ליצור מסגרת מארגנת וברורה, לנוע בין הצבת גבולות לגמישות בתוך הגבולות.
גלית דקל מסבירה כי מוכנות ובשלות לכיתה א' נמדדת בארבעה תחומים עיקריים: שכלי, פיזיולוגי, חברתי ורגשי. "בעוד ששלב הבשלות הוא תהליך התפתחותי המתרחש אצל כולם בסדר קבוע בהבדלים של קצב וזמן, המוכנות היא תוצאה של למידה", היא אומרת. "תהליכי ההבשלה מתרחשים לאורך כל הילדות וההתבגרות ברמה הפיזיולוגית, השכלית והרגשית. ככל שהפרט בשל יותר, נדרש פחות אימון כדי להגיע לרמה מסוימת של ביצוע. עם זאת, בשלות ללא חשיפה לגירויים מתאימים לא תביא ללמידה. לדוגמה, ילד לא ילמד לדבר לפני שהוא בשל לכך, אך הוא חייב להיות חלק מחברה אנושית כדי ללמוד לדבר את שפתה".
גלית דקל מוסיפה שבדרך כלל רוב הילדים העולים לכיתה א' נמצאים בשלים בארבעת התחומים, ואם שהו בסביבה משפחתית וחינוכית תומכת ומתאימה, סביר להניח שרכשו את המיומנויות הבסיסיות הנדרשות להם ללמידה. ישנם ילדים שרמת המוכנות שלהם באחד או יותר מהתחומים נמוכה מהמצופה, ייתכן שעל רקע של התפתחות איטית, קשיים רגשיים שהשפיעו על תהליכי הלמידה, חשיפה נמוכה לגירויים וכד'. ילדים אלו יכולים לחוות קושי ותסכול בשלבי הלמידה הראשוניים ולצבור פערים.
"מניסיוני, אצל רוב הילדים הסובלים מקשיים משמעותיים בכיתה א' נמצאו עדויות לקושי כבר בשנים קודמות, במסגרת הגן", אומרת דודזון. "בין אם אלו קשיי למידה שקדמו להם קשיים התפתחותיים קודמים ובין אם קשיים חברתיים והתנהגותיים של השתלבות במסגרות, קבלת מרות, וכו'. לעומת זאת, ילדים שהסתגלותם למסגרת הגן הייתה תקינה, והראו יכולת טובה להתנהל ולהשתלב בה, הן בחלקים הדידקטיים והן בהיבטים החברתיים והרגשיים, סיכוייהם להשתלב היטב גם במערכת בית הספר, טובים מאוד".
דודזון אומרת, כי חשוב במיוחד לשים לב להתמודדות הילד בשנה של גן חובה, שכן בה בדרך כלל מושם דגש על כישורים דומים לאלו שהוא יידרש להם בכיתה א' (כגון עבודה על מטלות מובנות, משימות דידקטיות מוגדרות, כישורי אוריינות וכו'). "כאשר מתעוררים קשיים ספציפיים, חשוב לבדוק אותם ולטפל בהם תוך היעזרות בגורמים מקצועיים על פי הצורך (מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת וכו'). אינני רואה כיצד קורס יחיד כלשהו יכול להעלות או להוריד באופן משמעותי מכל מה שנעשה או לא נעשה במהלך השנים".
"במידה שלילד יש קושי משמעותי באחד מהתחומים הנדרשים ללמידה, כמו לדוגמה קושי בתחום המוטורי והגראפו-מוטורי, מומלץ לתת לו סיוע של ריפוי בעיסוק המתמחה בתחום זה", אומרת גלית דקל. "כאשר הקושי הוא בתחום מיומנויות השפה, מומלץ להתייעץ עם קלינאית תקשורת. במידה שלילד אין קושי הממוקד בתחום מסוים, אולם ניכר כי עדיין לא רכש הרגלי למידה, ומכאן שרמת המוכנות שלו נמוכה מעט, ניתן לחזק אותו באמצעות סדנת הכנה לכיתה א".
גלית דקל מעבירה סדנאות הכנה לכיתה א' ומתייחסת בסדנאות אלו להורים לא פחות מהילדים: "בעיניי חשוב יותר לחזק את הביטחון והדימוי העצמי של הילד, כמו גם את הקשר בינו לבין ההורה, כך שהוא יוכל להיתמך ולהיעזר בו בעת הצורך. הורה המודע לעצמו ובד בבד לצרכיו של ילדו, ומסוגל לסייע לו תוך חיזוק הביטחון שלו, יאפשר לילד להתפתח ולממש את הפוטנציאל הפנימי שלו. ילד עם דימוי עצמי חיובי יהיה פנוי יותר ללמידה ומכאן שיקל עליו לרכוש את מיומנויות הקריאה והכתיבה".
לדברי דודזון, "במקרה שאין קשיים ובעיות שעלו במהלך שנות הגן, די שההורה (או אח גדול, או סבתא) ישב עם הילד בהזדמנויות שונות, ייקרא איתו סיפורים, אולי ילמדו את שמות האותיות, יראה לו כיצד הוא כותב כמה מילים. יש לשים לב שזה נעשה באווירה נעימה, נינוחה ורצוי אף 'משחקית'. אפשר להציע לילד לבחור מילה וההורה יכתוב אותה, אפשר ללוותו כשהוא עובד בחוברת שניתן לרכוש בכל חנות ספרים או צעצועים (כאלו המציעות פעילויות כגון מבוכים, השלמת דמות תוך חיבור מספרים, צביעה וכו')".
הפסיכולוגיות ממליצות לתת מידע לילד על בית הספר. דודזון: "הכנה חשובה נוספת היא לערוך לילד היכרות, עד כמה שניתן, עם בית הספר, הכיתה שבה ילמד, להכין יחד את הציוד, לשתפו בפרטים כגון שם המחנכ/ת, שם המנהל/ת וילדים שהוא מכיר ויהיו איתו בכיתה. כדאי לעשות יום אחד את הדרך מהבית לבית הספר, כדי שיכירה. מידע פשוט וישיר שכזה יכול לסייע מאוד לילד ולהפחית את חששו מהלא מוכר".
בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר.
