החיים מתחילים מגיל אפס

כשלבני הבכור מלאו 4 חודשים העמסתי אותו, על חיתוליו ומוצציו, במכונית המשפחתית ויחד נסענו לבריכה שבמושב הסמוך. הפצפון הקטן, שרק בקע מהביצה, השתכשך לו במי הבריכה בכל יום שישי ושמע את אמא שרה לו "פאצ' במים". אבל מאז זרמו הרבה מים בבריכה...

לאחרונה הפך השחיין הקטן לאח ולפתע היכתה בי ההכרה שבתי הקטנה, אחותו של אותו שחיין, מתקרבת ל"גיל שבו אפשר להתחיל" וטרם נמצא לה חוג! ולא רק זאת, אלא שאמא שלה (אני) אינה מעודכנת ואינה בקיאה בהיצע החוגים לבני אפס פלוס כלל וכלל.

"הפעילות המתאימה ביותר לתינוקות בני 3-4 חודשים היא חוגי ג'ימבורי וחוגים המתבססים על הפעלות של ההורה והתינוק. מדובר בפעילויות המחזקות את השרירים של הפעוט ואת הקשר בינו לבין ההורה באמצעות מגע גופני ובילוי משותף", אומרת ד"ר יונית גולד, מומחית ברפואת ילדים, המרכז לבריאות הילד של שירותי בריאות כללית, רמת אביב ג'.

"ללקיחת תינוקות לחוגים יש כמה יתרונות חשובים", מסבירה דגנית בן ניסן, פסיכולוגית קלינית ופסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות הילד, מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, "ביניהם חיזוק הקשר בין ההורה לתינוק, הנובע בראש ובראשונה מכך שהחוגים מבוססים על הפעלה משותפת וכוללים סוגים שונים של מגע. בחודשים הראשונים לאחר הלידה, האם נמצאת במעין 'בועה' עם התינוק, בקשר שהוא סימביוטי מאוד ותובעני, והיא בהחלט יכולה להרגיש קצת בודדה וחסרת יכולת לחלוק חוויות. החוגים מהווים בשבילה מעין 'קבוצת תמיכה', ליווי והתייחסות. היא נחשפת במסגרתם לאמהות עם תינוקות בקבוצת גיל דומה ויוצרת קשרים מעבר לחוג עצמו, לעתים חברויות של ממש", היא מסבירה.

"כאשר מעוניינים לבחור חוג לתינוק, חשוב לבצע את הפעילות במסגרות מוכרות וותיקות המתמחות בהפעלת תינוקות. כמו כן, חשוב לוודא שהאביזרים במקום תקינים ובטיחותיים", מדגישה ד"ר גולד. "את התרגילים עצמם יש לבצע בעדינות, לא לטלטל את התינוק או לעבוד איתו בתנופות חזקות. ככלל, עלינו להיות קשובים לאינטואיציה שלנו. אם תרגיל מסוים נראה לנו לא מתאים או מסוכן, למשל, כדאי לברר עם המדריך מהי חשיבותו ובכל מקרה לסמוך על ההרגשה שלנו. לבסוף, חשוב מאוד להיות רגישים לצרכיו של התינוק ולהתאים את הפעילות למזגו ולאישיותו. אם התינוק מראה סימנים שהוא אינו אוהב מים, אין סיבה להתעקש ולקחת אותו דווקא לחוג שחייה. לחוגים המבוססים על מגע רצוי ללכת עם תינוק שנהנה מכך ומגיב לכך באופן חיובי".

"לטעמי, הורים לוקחים את עניין החוגים לרך הנולד רחוק מדי", טוענת ד"ר גולד. "למעט מקרים שבהם התינוק סובל מבעיה התפתחותית ואז רופא הילדים או האחות בטיפת החלב מפנים מיוזמתם לפיזיותרפיה או למסגרות טיפוליות אחרות, חשוב להעמיד את הדברים בפרופורציה ולהבין שאין כאן איזושהי חובה הורית לקחת את התינוק לחוג. מי שאין לו זמן או כסף לא צריך להרגיש אשם ולחשוש שההתפתחות של התינוק תיפגע כתוצאה מכך כל עוד הוא מפעיל את התינוק בדרך כלשהי ומבלה עמו זמן משותף. לא הוכח מחקרית שהתפתחותם של תינוקות שהופעלו באופן עצמאי על ידי הוריהם לוקה בחסר לעומת תינוקות שהוריהם שילמו כסף לחוגים שונים".

בן ניסן מסכימה שלקיחת תינוקות לחוגים בגיל המדובר אינה עניין הכרחי: "בשנת חייו הראשונה, האם היא האדם המשמעותי ביותר לתינוק. נכון שלאחר כמה חודשים התינוק כבר יוצר קשר עם סביבתו ומתקשר באמצעות השמעת קולות וחיוכים, אולם הוא אינו זקוק במיוחד לחברה. זהו יותר צורך של האם. חלק מהאמהות לחוצות שמא התינוק לא יתפתח כמו בני גילו, אולם הוא יכול להתפתח כראוי גם אם לא ישתתף בחוגים. קיימות לא מעט פעילויות שאמהות יכולות לעשות לבד בבית עם התינוק. עם זאת, קיים בהן צורך לצאת, לשמוע, לראות, להחליף רשמים וחוויות עם אמהות אחרות. הפתיחות לסביבה יכולה לעזור לאם וגם לתינוק, כיוון שאמא שמחה היא אמא טובה יותר.

"צריך לזכור שלא כל אחת יכולה להרשות לעצמה מבחינה כלכלית לקחת את התינוק לחוג ואין זה מעיד על כך שהיא אמא פחות טובה. קבוצת התמיכה שיכולה להיווצר בגינה הציבורית או במפגשים יזומים של אמהות לתינוקות בקבוצת גיל דומה לא פחות טובה ויש בה מרכיבים התפתחותיים דומים לחוגים. האמהות נפגשות ומשוחחות בעוד התינוקות יושבים בעגלה, מתנדנדים יחד ומשחקים זה לצד זה. כלומר, ניתן למצוא או לייצר אלטרנטיבות זולות ואפילו כאלה שאינן עולות כלל שתמלאנה את אותה פונקציה", מסכמת בן ניסן.

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון אוגוסט של הירחון "להיות משפחה".

בואו לדבר על זה בפורום 'שפת אם' - תקשורת דואלית עם תינוקות.