ג'ודו - קידום ילדים מיוחדים
הג'ודו, כספורט ואמנות לחימה, יכול לקדם ילדים עם הפרעות של קשב וריכוז, ילדים עם רפיון שרירים או סרבול מוטורי ואפילו ילדים מופנמים. על לחימה במסגרות מיוחדות
"שלום, זה רמי, הוא נורא רוצה להתאמן בג'ודו, מתי הוא יכול לבוא לשיעור ניסיון?" את המשפט הזה שמעתי כבר עשרות פעמים והוא בטח מוכר לכל הורה. רמי אכן בא לשיעור ניסיון, וכבר אז שמתי לב שהוא לא משתף פעולה כשאר הילדים. כאשר פנתה אלי אימו ושאלה אותי האם הוא מתאים לחוג, עניתי שכל ילד מתאים לחוג, אך באותה נשימה שאלתי האם הוא ביישן. תשובת האם הייתה מתחמקת, "לא, הוא פשוט לא רגיל אליך ולמקום, אולי בפעם הבאה ישתף יותר פעולה".
הילד הצטרף לחוג, ולאחר זמן קצר האם נפתחה יותר, והחלה לספר לי מידי פעם על בעיות שיש עם הילד בגן בגלל שלא מבינים אותו ולא יודעים איך לעבוד איתו. השבתי וציינתי שאולי יש לרמי בעיה כלשהי, ושכדאי לה לבדוק מדוע הילד מתנהג כך. במסגרת החוג המשכתי להתייחס לרמי כמו לכל הילדים, אבל הקדשתי לו קצת יותר תשומת לב והייתי מעט יותר סובלני כלפיו.
מדי פעם, כאשר הוא התקשה להשתתף כשאר הילדים, דיברתי אליו ושאלתיו מדוע הוא מתנהג כך בחוג - האם הילדים האחרים הציקו לו או עשו לו משהו לא נעים. הוא השיב בשלילה, וכשעודדתי אותו להשתתף שוב ושוב, הוא החל להשתלב בהדרגה בחוג, וכבר לא ניתן היה לראות הבדל בהתנהגותו בחוג לעומת שאר הילדים. סיפור זה חוזר על עצמו באופן כזה או אחר בכל שנה בכ-30 השנים שבהן אני מאמן ילדים ונוער בג'ודו.
לדברי ד"ר ארז מילר, פסיכולוג חינוכי מומחה ומרצה לחינוך מיוחד במכללה האקדמית אחווה, ספורט ואמנות לחימה כמו ג'ודו ("הדרך העדינה" ביפנית) יכולים מאוד לקדם ילדים עם הפרעות של קשב וריכוז, ילדים עם רפיון שרירים או סרבול מוטורי (DCD), ילדים מופנמים, ילדים עם לקויות ראייה ועיוורון ואף ילדים בעלי תפקוד שכלי גבולי. במקרים רבים ד"ר מילר מפנה בעקבת אבחון פסיכודידקטי ילדים עם קשיים כאלה לאימון ג'ודו. ילדים רבים עם צרכים מיוחדים כאלה התאמנו אצלי במהלך השנים.
תרומתו של ספורט הג'ודו ייחודית בשל מספר סיבות:
גבולות וכללים ברורים: אלה משמעותיים במיוחד עבור ילדים עם הפרעות קשב וריכוז ולילדים עם תסמונת אספרגר: בג'ודו יש כללים מאוד ברורים בזמן האימון ובמיוחד בקרב. על הילד להבין שברגע שאומרים "הג'ימה" ("להתחיל" ביפנית), מותר לו לגעת ביריב ולנסות לבצע תרגילי ג'ודו, וברגע שאומרים "מאטה" ("עצור" ביפנית) עליו לעצור את פעילותו באופן מיידי - כלל בל יעבור. אסור לגעת בחניך שאיתו הוא מתאמן שלא לצורך תרגול או משחק. אסור לבעוט או להכות באגרוף את החניך שאיתו הוא מתאמן, שכן השימוש באמצעים אלו אסור בהחלט באמנות הלחימה של ג'ודו.
שיפור מיומנויות קשב, אימפולסיביות והיפראקטיביות: מחקר שנעשה בשנת 2005 על ידי Cooper על קבוצה קטנה של ילדים עם ADHD שעברו אימון של מספר שבועות באמנויות לחימה, מצא שיפור בתפקודים אלה. ג'ודו תורם לשיפור היציבה וחיזוק כל שרירי הגוף, המשמעותיים במיוחד עבור ילדים עם רפיון שרירים או סרבול מוטורי (DCD) ואף עבור ילדים עם עיוורון. יש אפילו אליפויות עולם בג'ודו לאנשים עיוורים. ג'ודו הוא הספורט היחיד העושה שימוש בכל שרירי הגוף, כולל שרירי הצוואר. כמו כן הוא מסייע במיוחד ליציבה ולשיווי משקל. Perrin וחוקרות אחרות מצאו שספורטאים ברמה גבוהה של ג'ודו היו בעלי יציבה טובה יותר בעיניים קשורות מרקדנים מקצועיים. גלזר ועמיתיה מצאו שיפור במיומנויות מוטוריות וכושר גופני בקרב קבוצה קטנה של חניכים עם עיוורון ופיגור שכלי שהתאמנו בג'ודו במשך שישה חודשים.
שיפור תפקודים רגשיים וחברתיים: עזרה ותמיכה הדדית - יש לעזור לילדים המתקשים, כי היום האחר מתקשה ומחר זה יכול להיות אני. כמו כן, החניכים מעודדים לרצות שחבריהם יתקדמו כי רק באופן זה יתקדמו גם הם. שיפור התפיסה העצמית ותחושת המסוגלות העצמית - במחקר שלGraham על קבוצה קטנה של ילדים עם ADHD בבי"ס יסודי, נמצא שיפור בתחומים אלה לאחר תקופה קצרה יחסית של אימון. יש לכבד את שאר הילדים הנמצאים אתך, את המאמן ואת מקום האימון (דוג'ו), לשמור על הניקיון ועל על הסדר במקום.
תפקיד המאמן הוא לעזור לילד להגיע למטרות אשר הוא מציב לפניו בתוך הכללים, מטרות כגון התקדמות במיומנויות כזו או אחרת, התקדמות בדרגה ואף רצון לזכייה במדליה או גביע. במסגרת האימון מתאפשר לילד בעל הצרכים המיוחדים להתאמן ולהשתלב עם ילדים רגילים בלי להעצים את שונותו.
גבי לאופולד, מאמן ושופט ג'ודו בינלאומי בכיר וחבר בצוות המאמנים בביה"ס למאמנים ולמדריכים בווינגייט.
בואו לדבר על זה בפורום קשב, ריכוז ויכולות למידה.