ילדים קרחים: תופעה חדשה ומדאיגה

(0)
לדרג

קשה להאמין: ילדים ובני נוער מקריחים כבר בגיל 6-14. מה גורם לכך? התקרחות גנטית. כיצד ניתן לאבחן את התופעה - ואיך ניתן לטפל בה מבעוד מועד?

מאת: קארין אלבכרי

התקרחות גנטית (אנדרוג'נטיק אלופציה) הינה הסיבה העיקרית לאיבוד שיער במבוגרים. עד היום היתה הסכמה בקרב המומחים כי ההתקרחות הגנטית מתחילה בגברים ונשים לאחר גיל ההתבגרות.

בשנים האחרונות, מצטברים המחקרים המעידים על התקרחות על רקע גנטי - תורשתי, עוד שנים רבות לפני תום גיל ההתבגרות.

מה עולה מהמחקר על התקרחות גנטית?

במחקר שנעשה באיטליה, במחלקה הדרמטולוגית של אוניברסיטת בולוגניה, בהשתתפות בני 6 עד 10, בעלי רקע של התקרחות תורשתית במשפחה - נמצאה הידללות והידקקות שיער, שאינה אופיינית לקבוצת הגיל. זאת, למרות שנראה שהתפתחותם הפיזית תקינה.

התקרחות בקרב ילדים. אילוסטרציה: שאטרסטוק
התקרחות בקרב ילדים. אילוסטרציה: שאטרסטוק

התקרחות גנטית (אנדרוג'נטיק אלופציה) מופיעה לרוב בגברים ונשים לאחר גיל ההתבגרות. בקרב גברים (בשנות העשרים המוקדמות), כאשר ההורמון הגברי - טסטוסטרון, מצוי באחוז גבוה בגוף ומומר לדהידרו-טסטוסטרון, הורמון מחולל הנזק, שמחולל את תהליך ההתקרחות; ואילו בקרב נשים, מאופיינת ההתקרחות הגנטית בגיל בוגר - כאשר אחוז הטסטוסטרון גם הוא גבוה יחסית - ומומר בדם לדהידרו-טסטוסטרון. לרוב, טרום תקופת ההתבגרות, אין זה סביר לראות התחלה של נסיגה תורשתית - ללא רמות טסטוסטרון חריגות, אך לא כך היה המקרה במחקר שלפנינו, המעיד על ביטוי חריף ומוקדם מהצפוי - להתקרחות על רקע גנטי.

מחקר שנעשה בפקולטה לרפואה, במחלקה הדרמטולוגית של אוניברסיטת ניו יורק, על 57 ילדים - לאורך 12 שנים, בטווח גיל ממוצע של 14.8 שנים, מצא כי בקרב 83% מהילדים שסבלו מתהליכי התקרחות, ברמות כאלה ואחרות, היתה נטייה גנטית-תורשתית מובהקת. 15% מהילדות בניסוי אובחנו כסובלות משחלות פוליציסטיות, המשקפות אי סדירות הורמונלית - המאופיינת גם כן בנשירת שיער מוגברת.

מדוע אפוא מתחילה ההתקרחות הגנטית בגיל כל כך מוקדם בימינו?

תקופת גיל ההתבגרות, שסיומה בהתבגרות מינית מלאה, היא תקופה מופלאה - בה כל אדם חשוף לשינויים דרמטיים נפשיים וגופניים. תקופת התפתחות זו היא קריטית גם לשיער. בשל ההשפעות הסביבתיות - כגון תזונה, מזהמים סביבתיים ואורח החיים המודרני, נמצא בשלל מחקרים כי תהליך ההתבגרות המינית על מאפייניה "נסוג" אל קבוצות הגיל הצעיר יותר.

שינויים הורמונליים מוקדמים אלה, בעלי פוטנציאל נזק על רקע הורמונלי - לשיער ולשורשיו. התוצאה היא נשירת שיער מוגברת, הידקקות השיער - ירידה בעובי השערה, הגורמת למראה שיער דליל ודק, הרחבת שבילי השיער, יצירת מפרצים עמוקים יותר - בקרב נערים צעירים. בעיות שהיו בעבר מנת חלקם של גברים בשלים מינית ובקרב נשים מבוגרות, כחלק מתהליך ההזדקנות הטבעית, הופכות להיות נחלתם של ילדים, ילדות נערים ונערות צעירים.

האם קיימים גורמים חיצוניים המחריפים את התופעה בגיל צעיר?

המודעות העצמית הגבוהה שיש לבני הנוער כיום, ההשפעות הסביבתיות, הלחץ החברתי להידמות למודלים כאלה או אחרים - כל אלה משליכים על סגנון החיים שלהם, על בריאותם הכללית ועל התפתחותם המינית.

לעתים, בנזק ישיר לקרקפת ולשיער; ולעתים, בנזק עקיף - הפרעות אכילה, כגון הרעבה עצמית, אנורקסיה או בולימיה או צריכה מאסיבית של מזון תעשייתי והתפתחות חסרים תזונתיים כרוניים.

נוסיף על כך שימוש מופרז בתכשירים קוסמטיים או באמצעים כימיים, בטיפול בשיער מגיל צעיר ולאורך זמן - כגון החלקות, צבע וחמצון. צריכת אלכוהול, עישון, סמים ונטילת גלולות. כל אלה משפיעים ישירות על התפקוד ההורמונלי.

טיפולי רואקוטן (אקנה) המלווים ביובש קיצוני בעור, התמודדות עם מצבי סטרס האופייניים לגיל (חרדה ודיכאון) - יוצרים עומס אדיר על תפקודו התקין של הגוף בכלל - ובריאות השיער בפרט. השיער הוא "האחרון בתור" לקבלת חומרי הזנה החיוניים לגוף (להבדיל מאיברים פנימיים קיומיים), כאיבר פריפריאלי - חיצוני, שאינו חיוני לקיומנו.

התוצאה: הקוקו העבה והמלא הופך בהדרגה להיות דק ודליל, הקרקפת ניכרת ובוהקת, בין שערות הראש הדקיקות והחלשות, הנשירה מתבטאת בכל הברשה וכו'.

כיצד ניתן לאבחן את תופעת ההתקרחות המוקדמת?

לעיתים, דווקא בהיות השיער איבר פריפריאלי בגוף, הוא רגיש לשינויים בריאותיים - וחסר איזון, עוד לפני שהם ניכרים באיברי הגוף. לכן, לעיתים, בדיקות דם יציגו תמונה "תקינה", כאשר הסממנים לנשירה מוגברת והידקקות השיער יהיו כבר ניכרים לעין - בבחינת נורה אדומה. במצב של נשירה מוגברת ומתמשכת, שהטיפול בה הוזנח, עלולה הנשירה לחולל נזק משמעותי - עד בלתי הפיך. אך ורק אבחון מדויק של מקור הנשירה, יוכל לסייע בבלימתה ויצירת תהליך שיקומי.

נשירה בכל הברשה. אילוסטרציה: שאטרסטוק
נשירה בכל הברשה. אילוסטרציה: שאטרסטוק

האם קיימות בדיקות ספציפיות, היכולות לסייע לאבחון קליני מדויק של נשירת השיער?

אכן. ריכזנו כאן מספר בדיקות כאלה.

1. אבחון טריקולוגי (אבחון מדעי של הקרקפת והשיער). - באמצעות הפוטו טריקוגרם - מיקרוסקופ דיגיטלי, המגדיל את אזור הבדיקה פי 50 ואת שורשי השיער פי 200, באופן המשקף תמונת מצב מדויקת של שורשי השיער, איכותם, צפיפותם, עוביים, צימוח פלומה, קצב מחזורי החיים של השיער, בעיות בעור הקרקפת והסיבות להן - וכל זאת, באופן שאינו פולשני ונטול כאב. הנתונים המתקבלים מהבדיקה, מתורגמים לאחוזים - ולסולם ערכים מוסכם, המקנה תמונה מלאה, אודות מצבו של עור הקרקפת והשיער. הפוטו טריקוגרם מאפשר תיעוד מצולם ותצוגה דיגיטלית, לצורך מעקב -והשוואה של תהליכי הטיפול והשיקום.

- אבחון קליני ותשאול מקיף, בתחום התזונה, פיזיולוגיה וכימיה של הגוף - לטובת הצלבת נתונים שהתקבלו בבדיקת הפוטו טריקוגרם ואימותם. אבחון זה משקף את עיקרון מדע הטריקולוגיה, לפיו הנשירה מהווה סימפטום (סמן) לבעיה משמעותית במערכות הגוף הפנימיות. בשל כך, על כל פעולות האבחון האלה להיעשות על ידי טריקולוג מוסמך (ע"י ארגון הטריקולוגים הבינ"ל - IAT).

2. טיפול ישיר ומקומי לזקיקי השיער ועור הקרקפת ושימוש בתכשירים יעילים, לעידוד צמיחה ומניעת הרס הדרגתי של זקיקי השיער.

3. על פי הצורך, בדיקות דם מקיפות - לבירור פרופיל הורמונלי, ויטמינים ומינרלים.

4. במידת הצורך ועל פי סימפטומים, אצל נערות מתחת לגיל 25 - יש לשלול התפתחות שחלות פוליציסטיות, על פי אבחון אולטרסאונד.

קארין אלבכרי היא טריקולוגית מוסמכת (ע"י הארגון הבינ"ל IAT) ויועצת ראשית לרשת מעבדות הייר קליניק

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום