אמא, אבא: איך הגעתי לעולם?

ישנם ילדים אשר באופן טבעי מגיעים לגיל הגן או בית הספר - ושואלים את הוריהם אודות "עובדות החיים", או במילים אחרות: כיצד באים ילדים לעולם?

חלק מהילדים נחשפים לתכנים כאלה ואחרים בנושא דרך מערכות הלימוד השונות או באמצעות ספרים, וחלקם פשוט רוצים להבין מה קרה, ומה גרם לאמא שלהם לפתח בטן הריונית? איך נוצרו הם או אחיהם הקטנים?

איך נכון לספר לילדים שבעצם לא החסידה מביאה ילדים לעולם? כיצד עדיף לבצע זאת?

ראשית, אף פעם לא מומלץ לספר לילדים שהחסידה מביאה ילדים לעולם: פשוט משום שזה שקר. מיתוסים מהסוג הזה היו נהוגים בדורות הקודמים, אבל כיום אנחנו רוצים לספר לילדים שלנו ולילדים סביבנו את האמת - ולא להשתמש במידע שגוי או במטאפורות עמומות ולא מדויקות.

ישנם ילדים קטנים שתשובה פשוטה תספק אותם: "התינוק מגיע מהבטן של אמא". לעומתם, ישנם ילדים שידרשו לדעת בדיוק איך כל זה קורה מבחינת טכנית. שאלות הנוגעות למיניות ולילודה מתעוררות בדרך כלל אצל ילדים מגיל שלוש עד גיל שמונה. התעוררות השאלה ורמת הפירוט שלה קשורות, כאמור, בילד ובסקרנותו הטבעית. כל מקרה נבחן לגופו.

מתי בדרך כלל מופיעות השאלות הנוגעות למיניות אצל ילדים?

הרבה פעמים לשאלה יש סיבה מציאותית שממנה היא נובעת. נניח כי הכלבה של הילד השואל נמצאת בהריון; או שאמא שלו בהריון; או שפתאום לחברו הטוב מהגן נולד אח. לכן, מומלץ תמיד לענות לילדים על פי השאלות שהם שואלים. לענות נקודתית - ולא להציף אותם בסיפורים ארוכים ומייגעים.

כשמדובר על ילדים גדולים יותר, בגיל בית הספר, ניתן להסביר להם מבחינה פיזיולוגית אודות הביצית והזרע. הם יכולים בהחלט להבין שלאבא יש פין ולאמא יש פות, ושלהם יש זרע וביצית. מה שחשוב הוא להסביר לילדים את העובדות הללו בצורה מאוד פשוטה וברורה ולהסביר שהמעשה שקורה בין גבר לאישה נעשה מתוך אהבה, לשם הנאה ומתוך הסכמה. וכן שהוא לא מתרחש בין ילדים, אלא רק בין מבוגרים.

האם נכון לתת לילדים דוגמאות מעולם הפרחים ובעלי החיים תחילה, ואז לעבור לעולמם של בני האדם?

ישנן גישות חינוכיות שונות המתייחסות לנושא מיניות וילדים. גישות אלה מותנות גם בהבדלים בין תרבויות. בגרמניה, למשל, כבר מגיל צעיר מאוד ישנו חינוך מיני המתאר אקט מיני של ממש, באמצעות ספרים דידקטיים.

בעיני, אם משתמשים במטאפורה של הטבע, כדאי לעשות זאת רק אם המטאפורה הזו משרתת את הבנתו של הילד בנושא - במידה והטבע הזה אכן מוכר לו. אבל בעצם אנחנו מאוד שונים, כבני אדם, מהדבורים ומהציפורים. יחד עם זאת, דרך הדוגמאות האלה ניתן בהחלט להסביר שצריך שניים לאקט הזה, ושזה קורה הרבה ובאופן טבעי. ניתן להדגיש שהמעשה הוא לא אלים, ולהדגיש שהוא נובע ממיניות בריאה.

האם כיום ניתן להגן על הילדים מפני המיניות שהם חשופים אליה בפרסומות, באינטרנט ובטלוויזיה?

חשוב להבין כי כל חשיפה לפורנוגרפיה, ולו הפשוטה ביותר, לא מסבירה לילדים איך באים ילדים לעולם. ילדים לא יבינו - כתוצאה מצפייה באבר מין גברי, למשל, שמשם יוצא בסופו של דבר זרע, שממנו נוצר אדם שלם.

הם לא מבצעים את ה"חישובים" האלה לבד. בעולם שבו אנו חיים, לא כל אקט מיני גורם להריון, ולכן כשמדברים על הריון ועל "עובדות החיים", מאוד חשוב להדגיש שהמעשה עצמו נעשה מתוך כך שההורים או בני הזוג אוהבים אחד את השני.

פורנוגרפיה יכולה להיות מאוד תוקפנית לעיניים של ילד, אפילו אם מתואר בה אקט מיני רגיל ופשוט. לכן, יש להפריד בין הדברים - ולא לחשוף את הילדים לתוכן זה.

מתי כדאי לספר לילד שאמו שוב בהריון ושמצפה לו אח או אחות בעתיד הקרוב?

כמה שיותר מוקדם, ובמסגרת התחושה של האשה, מתי היא מוכנה לחשוף את ההריון. ישנן נשים שמספרות רק אחרי בדיקת הדופק, או אחרי תום השליש הראשון - וזה עניין אינדיבידואלי. תמיד צריך לקחת בחשבון שילדים מאוד רגישים, והם בעצמם מתחילים לשאול שאלות כשהם רואים קצת בטן צומחת. לכן, מומלץ לספר להם אודות ההריון בשלב מוקדם, כדי לתת להם זמן להתכונן ולקבל את התינוק החדש - במיוחד כשמדובר על ילד בכור שעוד אין לו אחים. כשמספרים על ההריון, ניתן לדבר על הנושא מתוך שמחה שהמשפחה כולה שותפה לה, ולא רק האם ההריונית. כך, הילד יקבל תחושה שהוא חלק מההתרחשות.

לילה קוסקוב היא פסיכולוגית המתמחה בפסיכולוגיה חינוכית ומטפלת CBT.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה חינוכית.