לידת פג: כל ההפתעות שבדרך

נעים מאוד, שמי לירז - ואני אמא לשני פגים מקסימים, גיבורים אמיתיים! גם אם האפשרות ללדת פג עולה מסיבה כלשהי - לא באמת מבינים מה זה אומר "ללדת פג", עד שלא חווים פגייה. והנה, אני חוויתי שתי לידות כאלה...

הבן הראשון: יום לפני כיפור

ילדתי את הבן הראשון שלי לפני 6 שנים - בשבוע 31 (חודש 7), במשקל 1,560 גרם, ביום שישי - יום לפני כיפור.

הגעתי לבית החולים "קפלן" ביום חמישי, בעקבות ירידת מים פתאומית - ומהרגע שהגעתי, נכנסתי לצום מוחלט ושכיבה מוחלטת, ללא אפשרות תזוזה בכלל.

כשראו שהלידה מתקרבת, הכניסו לחדר רופא ילדים מהפגייה, שדיבר איתי על מה עומד לקרות אחרי הלידה. הייתי שמחה לשתף מה הוא אמר, אבל אני זוכרת שהשפתיים שלו זזו ויצאו מילים. היה נראה שכולם בחדר שומעים, אבל אני לא שמעתי כלום - רק ראיתי שפתיים זזות.

כמה דקות לאחר מכן, הריצו אותי - כמו בסרטים שרואים רק בהם את המנורות - לניתוח חירום, כי העובר היה במצב עכוז והלידה החלה. היו הרבה רופאים בחדר, מיילדים, רופאי ילדים, מרדימים ואני. ואז שמעתי אותו בוכה! "מזל טוב, יש לך בן מקסים", אמרה המיילדת, נתנה לי לנשק אותו - ולקחו אותו לבדיקות ולאינקובטור.

פעם ראשונה בפגייה

כשנכנסים לפגיה בפעם הראשונה, הכל נראה כל כך מפחיד ורעשני: צפצופים מכל עבר! אחר כך, לומדים לזהות מהו כל צפצוף - וממה יש להילחץ; ניתן לראות אינקובטורים ועריסות, הורים מודאגים ופגים קטנים, שבריריים ומתוקים. לא ידעתי שהם יכולים להיות מחוברים לכל כך הרבה חוטים ומכשירים רפואיים.

הדבר הראשון שאני זוכרת שאמרו לנו: "ברוכה הבאה לרכבת הרים". אי אפשר לדעת מתי יש עלייה או ירידה. כל יום הוא יום חדש, שלא בהכרח קשור ליום שלפניו. בפרפרזה על השיר של שלמה ארצי: "אתמול היה טוב - ואולי גם מחר". אולי - ואולי לא...

בשעה טובה, השתחררנו הביתה אחרי חודש וחצי (פגייה לייט). עם זאת, רכבת ההרים ממש לא נגמרת בשחרור! הדאגה נשארת תמיד: לחטא כל דבר ולהרחיק אנשים (בעיקר חולים). הדאגה נמשכת זמן רב אחרי הלידה. והמעקבים?... המעקבים - רק מתחילים!

הלידה השנייה: אחרי 4 שנים

4 שנים אחרי - בדיוק 4 שנים - ביום ההולדת ה-4 של הבן, עם עוברית קטנה בבטן, שבוע 25 - נסעתי לבדיקות במחלקת הריון בסיכון. ירד גשם בחוץ, אחרי מספר ימים של שמש, משום מה, ידעתי כי זה לא סתמי... וכך אמנם היה. הגעתי לבדיקות - והיה חשש לרעלת הריון קשה. שוב, הריצו אותי לחדר לידה...

עברתי לילה בחדר לידה - מחוברת למוניטור, אינפוזיה, אנטיביוטיקה; ועוד כמה חיבורים כאלה... בסופו של דבר, ראו שהלידה לא מתקדמת כמו שחשבו - ואין חשש; והעבירו אותי לאשפוז.

שבוע לאחר מכן, שבוע 26: שוב הועברתי לחדר לידה, עם חשש לירידת מים. גם כאן, עוברת 24 שעות - מרותקת למיטה ולחיבורים... לילה עובר. חוזרת שוב למיטה שלי. הריון בסיכון.
עוד שבוע - עכשיו אני בשבוע 27: מתפלת מכאבים (חשש להיפרדות שיליה). הפעם, לא חיכו לילה. כמו עם הבן הגדול, מריצים אותי לניתוח חירום. תוך כמה דקות, אני כבר אחרי...
ילדתי בת מתוקה: שבוע 27 (חודש 6) במשקל 734 גרם!

יום רביעי, נכנסים לפגיה: הפעם היינו בבית החולים "אסף הרופא". הפגיות אמנם שונות, אבל הריחות והמראות דומים. ריח החיטוי והצפצופים מעלים נשכחות - שלא באמת נשכחו.
רכבת הרים אמרתי? עכשיו באמת חווינו רכבת הרים. 5 חודשים של עליות וירידות - 5 חודשים בהם יש לרוץ לפגייה, כאשר יש עוד ילד בבית. 5 חודשים - לחיות לא פה ולא שם; 5 חודשים אחרי הלידה - בדיוק 5 חודשים אחרי - השתחררנו!

המרוץ - למעקבים

כמו עם הבן, שוב: מעקבים. המעקבים רק מתחילים: "המרוץ למעקבים" מתחיל! נכון, לא זוכים במיליון בסוף המרוץ - אבל בהחלט מרגישים בתוכנית ריאליטי, שבה כל הזמן מוסיפים עוד משימה ועוד משימה: בדיקת שמיעה, בדיקת ראייה, בדיקת התפתחות ועוד שלל בדיקות. בנוסף, יש להילחם בקופת החולים על טפסי 17; ובין לבין, גם להבין שכאשר הייתם בפגייה, העולם המשיך להתקיים שם בחוץ...

סימני הפגות עדיין מלווים אותנו - ועוד ילוו אותנו בהמשך החיים. נכון, המשפחה תומכת ומבינה. ובכל זאת: "דברים שרואים מכאן - לא רואים משם". לפעמים, למרות התמיכה, מרגישים לבד - מול המערכת ומול העולם.

קשה להסביר למי שלא היה שם, אודות החששות, הדאגה והשמחה. למזלנו, קיימת עמותת לה"ב ("למען הפגים בישראל"), התומכת ועוזרת - גם אם מדובר בדברים קטנים (צידנית קטנה, להעביר חלב אם שאוב); או בפתרון בעיות מול קופ"ח.

לעתים, העזרה ניתנת בדברים גדולים יותר, כמו חיסון RSV (נגיף שגורם לדלקות ריאות ודרכי נשימה אצל פגים - ועלול להוביל לאשפוז ממושך ושהייה בטיפול נמרץ).

מכיוון שהקטנה נולדה באוקטובר, לא הגיע לה לקבל את החיסון שנה נוספת דרך הסל של קופ"ח. עמותת לה"ב מימנה את החיסון. יש לומר "תודה לאל" על כך, אחרת החורף הראשון בבית היה עובר עלינו בצורה אחרת לגמרי.

ואחרי הכל, נחזור ונאמר: אף אחד לא מכין אותך ללידת פג...

החודש הוא חודש המודעות לפגים המצוין על ידי עמותת לה"ב - למען הפגים בישראל. העמותה פועלת, מדי שנה, בשיתוף עם "הפורום למען הפגים" להעלאת המודעות הציבורית לצורכי הפגים בישראל.