עידן חדש בטיפולי סרטן מפציע
אבחונים, כימותרפיה, הקרנות, מוות איטי ובייסורים: לא עוד... הכירו את התגליות של פרוייקט הגנום האנושי המעצבות מחדש את רפואת הסרטן
כאשר ריצ'רד ניקסון הכריז מלחמה בסרטן ב- 1971, הוא לא יכול היה לדעת שהמלחמה הזו תהפוך לויאטנם של תחום הרפואה. בזמנו, סרטן נתפס כמחלה פשוטה באופן יחסי. משהו בגוף גרם לתאים להתחלק במהירות לא סבירה. כל מה שצריך זה למצוא את המנגנון הזה, ולכבות אתו, והנה התרופה לסרטן. זה נשמע הגיוני, אבל הסרטן הפך ל"נבל" קטלני בעל יכולת הישרדות מדהימה. ניתן לשרוף אותו, להרעיל אותו, ולשנות אותו מכל הכיוונים, רק כדי לגלות ששוב הרים את ראשו במקום אחר. והוא יכול גם לשכפל את עצמו. בעשורים שעברו מדענים ניסו לזהות את הגנים שיצרו מוטציות אצל החולים בסרטן, ואולם בכל מחקר הגיעו החוקרים לפרדוקס. אותם הגנים שהביאו ליצירת התאים הסרטניים, גם שלטו בתהליכי חיים חיוניים. אם הורגים את התא הסרטני, חששו החוקרים, יחוסלו גם אלפי התחלקויות של תאים מידי יום, החיוניות להישרדות. איך מוחקים חלק מהתוכנה, מבלי להסיר את כולה?
בשנות התשעים של המאה הקודמת היינו עמוק בביצת הסרטן. שיעורי ההישרדות לא זזו בעשרים השנים האחרונות, ועולם המדע נראה מובס. נקודת השפל היתה במסע הכפשה נגד ג'ינה קולטה, עיתונאית מדעית מכובדת, שתמכה בטיפול מסויים שנוסה קודם לכן רק על עכברים. המילה "תרופה" יצאה לחלוטין מהדיון.
מה שלא ידענו ולא יכולנו לדעת לפני פרוייקט הגנום בשנת 2000, זה שהסרטן רק נראה כמחלה פשוטה. למעשה, מדובר במחלה של הגנים, הנוצרת כששילובים מסוימים של מוטציות מתרחשים בו זמנית. המקור של המוטציות יכול להיות כל דבר: פגם מולד, כימיקלים רעילים, עישון סיגריות, שמש, וירוסים, יין, ואחרים. כפי שהחוקרים עצמם גילו רק לאחרונה, 33000 הגנים שנמצאים בכל אחד התאים, פעילים בשילובים שונים, ולעיתים מדליקים ומכבים שילובים אחרים. הם מהווים חלק ממערכת סימנים מורכבת, המורה לתאים שלנו מתי לגדול או למות, בהתאם למסרים הנשלחים על ידי שרשרת של מסרים תגובות כימיות. אם גן עובר מוטציה, אחד או יותר מהנוקלאוטידים בשרשרת משתנה. ומשום שכל גן מורכב מכמה מאות עד כמה מיליונים של זוגות בסיסיים, מספר המוטציות האפשרי והשילובים של המוטציות כמעט אינסופי.
זה מסייע להסביר מדוע חוקרים לא הצליחו למצוא את כדור הפלא שירפא את הסרטן. הסרטן לא נוצר על ידי סדרה של פגמים קבועה ובודדת. מליארד דרכים מובילות לגנום, ומאות ואולי אלפים מהן מגיעות לאותו מקום: היום הראשון של שארית חייך בארץ הסרטן.
כעת עידן הגנום מטיל אלומת אור על מה שבעבר נחשב לאויב מסתורי. סוף כל סוף אנחנו יכולים לראות את הצבאות הערוכים מולנו, יריב בעל גרסאות רבות, וכמעט כולם יסכימו שהמצב לא נראה טוב. ואולם, כעת משהקרב יוצא לאור, חוקרי הסרטן מדווחים כמעט על אופוריה. מכון הסרטן הארצי מבטיח אם לא תרופה של ממש, לפחות "את הפסקת הסבל והמוות בגלל הסרטן" עד 2015. מבין 20 חוקרים שנשאלו, כולם מאמינים שבעשור הבא נראה מהפיכה ברפואת הסרטן.
בשורש כל האופטימיות הזו עומדות כמה התפתחויות שחשפו את אופיו האמיתי של הסרטן מלכתחילה: שרשרת הגנום האנושי, וההתפתחות הטכנולוגית החדשה, החל בשבבי DNA ודרך טכניקות לחיסול גנטי על ידי הפרעת RNA. מצויידים בכלי הנשק החדשים הללו, החוקרים התחילו במה שנראה כמו מצוד רחב היקף.
הקרב נגד הסרטן מתקיים בשלוש מערכות: פיתוח תרופתי, אפיון הסרטן, וזיהוי מוקדם. חוקרים הפועלים בכל אחד מהתחומים בטוחים שהסיכויים לנצחון סוף סוף עברו למאזן חיובי. זהו מהפך עוצר נשימה לאחר עשורים של ספק. ואולם כפי שמזהירים ב NCI, המהפך מגיע לצד ההבנה כי מדובר בבעיה מורכבת מאוד.
המעבדה של בריאן גרוקר באוניברסיטה לבריאות ומדעים באורגון לא נראית כמו המקום שבו מנצחים את הסרטן. בקול רך ושקט מסביר דרוקר את התהליך. מסתבר שדרוקר הוא הדבר הקרוב ביותר לגיבור בכל הנוגע למחקר הסרטן. לפני מספר שנים בחן תריסר רכיבים בתאי לוקמיה שגודלו בצלחת פטרי במעבדה. רכיב אחד תפס את עינו. מוכר בתגית ST1571, הדגים הרכיב יכולת חסרת תקדים לחסל תאים סרטניים, ולהשאיר את התאים הבריאים ללא פגע. חברת התרופות נוברטיס היתה בעלת הזכויות ל ST1571, ודרוקר דחק בחברה לפתח את התרופה. ואולם השוק דאז היה קטן, כ 5000 חולי לוקמיה מידי שנה, והחברה התמהמה במשך חמש שנים לפני שהסכימה לערוך את השלב הראשון של הניסוי.
השלב הראשון על פי הנחיות רשות התרופות והמזון נועד לבחון תרופות חדשות ואת גבול הסיבולת שלהן, הנקודה בה השפעות הלוואי הרעילות מתחילות להופיע. המחקר של ה ST1571 קיבל תפנית שונה לגמרי. "זה היה משהו אחר שלא ראיתי קודם" אומר צ'רלס סוייר, אחד מהרופאים שפיקחו על המחקר עם דרוקר. "חולים שהיו על סף המוות ממש, יצאו מהמיטה והתחילו להסתובב". חודש לאחר שהתחילו לקבל את התרופה, 53 מתול 54 החולים, החלימו. השפעות הלוואי היו מזעריות. מספר חולים קיבלו פריחה, אחרים חשו בחילות.