איך להוציא את הילד מהטלוויזיה

קשה להתעלם מהעובדה כי הטלוויזיה מהווה חלק ניכר בשגרת יומם של בתי אב רבים בישראל. בימים בהם הטכנולוגיה זמינה, מספר הערוצים כמעט בלתי נגמר, והתכנים הטלוויזיוניים הינם רציפים לאורך כל שעות היום - קשה לתאר מצב שבו נהיה אנחנו, או ילדינו מנותקים לחלוטין.

"לטלוויזיה יש יכולת משיכה יוצאת מן הכלל", מציין ד"ר מוחמד מחאג'נה, נוירולוג ילדים ומנהל המכון להתפתחות הילד במרכז הרפואי הלל יפה, "זה נכון למבוגרים ונכון בצורה משמעותית יותר לפעוטות וילדים, שנוחים במיוחד להשפעה".

ד"ר מחאג'נה אף מוסיף כי לילד אין את יכולת השיפוט שיש למבוגר. "כאשר מבוגר רואה סרט אלים, לדוגמא, הוא מבין שמדובר בשחקן ובמשחק. מבחינת ילד, במיוחד אם הוא מתחת לגיל 5, מדובר בעולם אמיתי לגמרי. לילד גם אין יכולת שליטה על תכנים. ברגע שתפתח מסך טלוויזיה, הוא מיד יתמגנט אליו ויסתכל בו, לא משנה מה התוכן הנצפה".

חוויה יותר עוצמתית

ידוע כי ילדים נמשכים יותר לטלוויזיה, ולכן כיום ישנן הרבה תוכניות ייעודיות לילדים, ערוצים לילדים ופרסומות לילדים. אצל ילדים החוויה של התכנים שמועברים בטלוויזיה היא הרבה יותר עוצמתית מאשר אצל מבוגר.

מבוגר, מטבע הדברים כבר חווה יותר חוויות ופחות מתרגש מדברים שילד חווה רק דרך הטלוויזיה. לדוגמא, סביר להניח שמבוגר כבר מטוס או שניים בחייו ויודע כיצד הוא נתפס, מה גודלו וכו'. אצל ילד- לא בהכרח, ולכן החוויה עזה יותר ומסקרנת הרבה יותר. "אפשר לומר שמדובר במכשיר ששולט בילד הרבה יותר משהילד שולט בו. לכן, גם כאן, כמו בתחומי חיים אחרים, חשובה מאוד ההכוונה ההורית", מוסיף ד"ר מחאג'ינה.

הצורך להעסיק פעוט ולספק לו פעילות במשך מספר רב של שעות הוא תובעני ביותר, ולכן שימוש בטלוויזיה כ"בייביסיטר" היא אופציה בה עושים שימוש הורים רבים, המנסים לסגל סדר יום שלא ישאיר אותם מרוטים ועצבניים.

כן לדורה ולא לתום וג'רי

"כיום, ישנם תכנים בטלוויזיה שיש להם השפעה חיובית, אבל לצידם יש גם הרבה תכנים בעלי השפעה שלילית", מאשר ד"ר מחאג'נה. למה הכוונה? ילדים מתחת לגיל שנתיים הנחשפים לתכנים חזרתיים ומונוטוניים למשך יותר משלוש שעות ביום. הדבר עלול להשפיע על התפתחות התקשורת הבין אישית שלהם בעתיד ואף לפתח סוג של אוטיזם.

מדובר למשל בסרטונים של תום וג'רי, תוכניות שחוזרות על אותם שירים שוב ושוב ועוד. אלו תכנים שבהם הילד אינו חשוף לשום סוג של תקשורת מילולית, או עלילה כלשהי, שמחייבת אותו להיות מרוכז או קשוב. הילד בעצם מהופנט לטלוויזיה ותו לא.

להבדיל, בתוכניות כמו "דורה", קיימת עלילה, ישנה שיחה, ישנן דמויות שמדברות זו אל זו, וזה מחייב מהילד להיות "משתתף". ד"ר מחאג'נה מתאר מקרים בהם הגיעו אליו למכון ב"הלל יפה" הורים עם ילדים שענו על כל הקריטריונים של אוטיזם. בבדיקה שעשה מולם לגבי כמות השעות שישבו הילדים מול הטלוויזיה, התשובה עלתה על 4 שעות ביום.

"ההנחיה שלי הייתה ברורה להוריד מינונים, ולשנות פעילות, והתוצאות כעבור מספר חודשים היו שהסימנים לאוטיזם נעלמו כלעומת שבאו. כל עוד נעשה שינוי בהרגלי הצפייה, כמובן". חשוב כמובן להבדיל ממקרים בהם אוטיזם הוא מולד, ולטלוויזיה אין השפעה על כך.

מה עושים עם האלימות

בעיה נוספת היא התכנים האלימים. ילדים בני 4, 5 ואפילו 6, הם ילדים שכבר מבינים תכנים, אבל יכולת השיפוט של התכנים עדיין אינה שלמה. איתם צריך להיזהר בעיקר מתכנים אלימים, שעלולים להשפיע על ההתנהגות שלהם ועל תפישת המציאותית שלהם.

לדוגמא: ילד בגיל כזה שרואה סרטי אנימציה בהם הגיבורים מכים זה את זה בפטיש, נחתכים לחתיכות ויוצאים שלמים, חושב שזה ניתן ליישום גם בחיים האמיתיים. זה נכן גם בסרטים שאינם אנימטורים. ילד שרואה סיטואציה בסרט שבו הגיבור מצליח להימלט אל הסוף הטוב ובדרך נהרגים 20 איש, אינו חושב על ההשלכות של המוות שהוא רואה, וזה בעייתי.

לכן, בכל הקשור לפעוטות וילדים, מה שחשוב הוא להקפיד על כמות קטנה של שעות טלוויזיה ביום (שעתיים- שלוש), כאשר רצוי שלפחות מחציתם יהיו בליווי מבוגר, שיוכל גם להסביר חלק מהתכנים, או לשלוט בתכנים. דבר נוסף הוא לבחור ככל שניתן את התכנים בהם הילד צופה.

במידה שהילד נחשף לתכנים מציאותיים, כמו החדשות, פשוט "לסנן" לו אותם ולהסביר. "ישנם מקומות בעולם שישנן מהדורות חדשות לילדים", מסביר ד"ר מחאג'נה, "ואז זה יותר קל. לצערי, החדשות בישראל הן לרוב חדשות קשות מאוד, במיוחד לילדים, ולכן עדיף לסנן, ולכל היותר להסביר במילים שלכם אם קרה משהו רציני שהילד שואל עליו או רוצה לדעת".

שילמדו כבר ספרדית

חשוב לציין כי לטלוויזיה יש גם צדדים חיוביים. היא יכולה למשל לסייע בפיתוח שפה. ישנם ילדים שצפייה בערוצי הטלנובלות הספרדיות קנתה להם ידע בשפה הספרדית. ד"ר מחאג'נה מציין זאת לחיוב, אך בצד זה מזכיר, שגם כאן, רצוי למנן. "שלא יחשבו שכל העולם הוא אהבה ואכזבות".

הורים רבים אינם מבינים כיצד הילד שלהם, שסובל מהפרעת קשב וריכוז יכול לשבת מול הטלוויזיה שעות בריכוז ובשקט, אבל לא מסוגל לשבת 40 דקות מול המורה בכיתה. "הטלוויזיה מעבירה תכנים בצורה חווייתית, בשונה מהדרך בה הם מועברים בכיתה. לכן שימוש בטלוויזיה ככלי לימוד חווייתי מסייע לילדים עם בעיות קשב וריכוז להתרכז וללמוד טוב יותר. עניין שיכול בהחלט להיות נכון גם לילדים שאינם סובלים מבעיות קשב וריכוז", אומר ד"ר מחג'אנה.

מצד שני, חשיפה ללא מבוקרת לטלוויזיה ומשחקי וידאו אצל ילדים, עלולה לגרום להחמרה בקשיי הקשב והריכוז והתנועתיות יתר. במחקר אמריקני שנערך ב-2010 נבדקו הרגלי הצפייה בטלוויזיה ומשחקי וידאו בקרב 1,323 ילדים בגיל בית הספר. המחקר הגיע למסקנה שישנו קשר בין חשיפה לטלוויזיה ומשחקי וידאו לבין הופעה והחמרה ביכולת הקשב והריכוז.

עם זאת, גם בעניין זה מסייג ד"ר מחאג'נה ומסכם: "זה נכון שהטלוויזיה יכולה להיות כלי שימושי ויעיל ללימוד, ואני אפילו לא פוסל את השימוש בה כבייביסיטר לפעמים, אבל החשיבות במינון ובבקרת הורים לשם שמירה על בריאותם והתפתחותם של הילדים היא חיונית".

בואו לדבר על זה בפורום רפואת ילדים - הלל יפה.