לקויות למידה: האם יש אבחון יתר?

הועדה לזכויות הילד קיימה אתמול (7.2) דיון בנושא אבחון לקויות למידה לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. בפתח הדיון הציגה יו"ר הוועדה, ח"כ יפעת שאשא-ביטון, את הדברים: "נבקש לשמוע על תכנית הפיילוט שמיושמת כרגע בחטיבות הביניים. אנחנו מקיימים את הדיון בשביל להבין את תמונת המצב האמתית - האם ישנם ילדים שנופלים בין הכסאות ואנחנו לא מצליחים לממש את זכותם לאבחון?".

ח"כ יואב בן צור: "לדעתי ככל שהאבחונים יתבצעו בגיל צעיר יותר, כך יכולתנו לטפל בילדים בעלי לקויות הלמידה תהיה מהירה יותר. צריך לתת טיפול ובזמן, אלה שלא נתנו להם בעבר, אלה הילדים שנושרים היום".

דני ז'ורנו, מנהלת אגף לקויות למידה במשרד החינוךאמר כי: "הנחת העבודה הראשונה שלנו היא שאבחון אינו חזות הכל. אנחנו עושים אבחון רק כשישנה בעיה או קושי ולא יודעים איך לטפל בו". עוד הוסיף כי: "נקודת המבט שלנו היא שהמורה והסייעת בליווי מערכת החינוך צריכות לקחת אחריות, לתמוך ולעבוד עם התלמיד עוד לפני שהוא פונה לקבלת סיוע אחר".

ח"כ שאשא ביטון: "אנחנו יודעים שהרבה הורים עושים אבחונים באופן פרטי בכדי להקל על ילדיהם ולעזור להם, לעתים גם לאחר בחינה מקצועית שמצאה כי אין בכך צורך".

ז'ורנו: "יש בעיה בסטנדרט של האבחון. דו"חות המבקר ונוספים התריעו כי חייבת קודם כל התערבות טיפולית של ביה"ס, לפחות לאורך חצי שנה, ואחריה אם הילד לא מתקדם שולחים אותו לאבחון. התפיסה כאן היא בעד חיזוק מערכת החינוך. המטרה החשובה היא הוראה והדרכה ולא האבחנה עצמה. כרגע התכנית מיועדת לחטיבות הביניים ובעתיד לכל המערכת. בגילאי גן או יסודי מפנים לאבחון של פסיכולוג וזה כבר קיים. ילדים שהם פחות הישגיים, סוחבים את הקשיים במהלך הלימוד בבית הספר היסודי, וזהו חסך שהתוצאות שלו מתגלות בעיקר בחטיבה. אנחנו באים להוסיף ולא להוריד שום דבר מהמערכת".

אמיתי שוחט, נציבות שיווין זכויות: "האם אנחנו לא גורמים לילד לצבור תסכולים עד שמגיע לחטיבת הביניים? אם אותו הילד צריך התאמה, צריך אותה באותו הזמן ולא רק אחרי שהוא שרד את כל הדרך עד לחטיבה".

ז'ורנו: "המשימה המרכזית של מערכת החינוך היא להוציא בוגרים עצמאיים. לתת הקלות שלא לצורך זה ליצור בוגרים שהם "נכים". כל תהליך הלמידה היא גם תהליך של אימון. עפ"י הייעוץ המשפטי שקיבלנו, כאשר שהתכנית תהיה מיושמת במלואה לא נקבל עוד אבחונים מבחוץ. היום אנחנו בשלב ביניים ומאפשרים אישורים מבחוץ".

יו"ר הוועדה: "הורים תופסים את ההקלות ככלי שניתן לעזור באמצעותו לילדיהם בלימודים. הורים הפכו להיות אנשי מקצוע וכל אחד מרגיש שיעזור אם יבצע אבחון מטעם עצמו. ישנה בעיה שהשתרשה לאורך השנים, וכך אנחנו מוציאים כי יותר מ-50% מאובחנים כילדים שנדרשים להקלות. תעשיית האבחונים הפרטיים צריכה להעלם מהעולם. יש לבחון אילו ילדים זקוקים להם, וכן אילו היבטים של ההתאמות יכולים להגיע מתוך בתי הספר עצמם".

עו"ד רחלי הכהן, המועצה הלאומית לשלום הילד: "המצב הקיים היום, לפיו משרד החינוך מכיר באבחונים פרטיים ללא קריטריונים אחידים ושעלות עריכתם גבוהה ואילו מי שאין לו משאבים כלכליים לא יכול לפנות לאבחון, מוביל לתוצאה ברורה של חוסר שוויון. אנחנו רואים שבמכבים רעות ובהרצליה האחוזים עמדו על 55% ו-59% תלמידים שקיבלו התאמות בכיתות י"ב, ואילו בצפת ובאום אל פחם עמדו על 37% ו-36% בהתאמה".

בהמשך הדיון הציגה נציגת משרד החינוך נתונים המעידים על ניצול של פחות מ-70% ממלגות האבחון (כ-1,000 מידי שנה) שניתנו לאורך השנים 2015-2017. מלגות אלה נועדו בעיקרן לילדים בעלי לקויות למידה שמגיעים ממשפחות מועטות יכולת.

ח"כ שאשא ביטון סיכמה את הדיון: "אנחנו מבינים שיש רפורמה בחטיבות הביניים. משרד החינוך הגביל אותה ל-5-7 שנות הטמעה, ואנחנו כרגע בשנה הראשונה. דעתי האישית היא שצריך להחיל את גיל התכנית מכיתות ד'-ו'. יש לוודא שאין ילדים ממשפחות מעוטות יכולת, שנדרשים לאבחון על-פי חוות דעת מקצועית, ואינם מקבלים אותו." עוד ציינה כי: "אני מבקשת ממשרד החינוך להעלות את המודעות והחשיפה בכל הקשור ליד הקלה בה המערכת נוקטת מול האבחונים הפרטיים, שהתלמידים נשלחים אליהם לעתים אפילו בעצת המורה".