טיול לאזורים אקזוטיים עם ילדים

טיול ממושך עם ילדים בעיקר לאזורים טרופיים ואקזוטיים יכול מצד אחד להוות את אחת מהחוויות היפות ביותר של המשפחה, אך מצד שני עלול, ללא הכנה מתאימה, להפוך לאירוע מתסכל ולחוויה מאוד לא נעימה. ילדים נמצאים בסיכון מוגבר לחלות במחלות מטיילים מאחר והמערכת החיסונית שלהם לא מכירה הרבה מהמזהמים הנמצאים בארצות הללו.

אחד הכללים הפשוטים והחשובים בתכנון טיול עם ילדים הינו קביעת הקצב המתאים. טיול עם ילדים צפוי להיות איטי יותר. כמו כן, כחלק מתכנון הטיול וההכנות לנסיעה מומלץ לפנות לייעוץ מסודר במרפאת מטיילים לפחות 4-6 שבועות טרם הנסיעה.

כיום מוסכם כי כל תינוק בריא שנולד במועד יכול לטוס בביטחון בטיסות מסחריות רגילות. לגבי פגים וילדים הסובלים מבעיות לב או ריאה יש צורך להיוועץ ברופא מומחה בכדי לקבוע אם ניתן לטוס. ככלל, רצוי מאוד שלא להשתמש בתרופות להרגעת התינוק במהלך הטיסה. התרופות היחידות שניתן להשתמש בהן בביטחון יחסי, הינן התרופות ממשפחת האנטי היסטמינים כמו אהיסטון או פניסטיל. כדאי לנסות את מתן התרופה בבית לפני הנסיעה מכיוון שכ-3% מהילדים יגיבו באי שקט בולט. יש להימנע ממתן תרופות כמו טריכלונם או כלורל הידרט שעלולות לגרום לתופעות לוואי חמורות כמו דיכוי נשימתי.

ילדים ומבוגרים עלולים לסבול מכאב אוזניים, בעיקר בזמן הנחיתה, אך גם בעת ההמראה. הסיבה לכאב היא הפרשי הלחץ המהירים בין פנים האוזן לבין הסביבה החיצונית. אצל ילדים יכולת איזון הלחץ פגועה ואז התופעות בולטות יותר בעיקר בעת הצטננויות או דלקות אוזניים. התופעה העיקרית היא כאב עז אך יתכנו גם תחושת "אוזן סתומה", ירידה בשמיעה, סחרחורת בעת הקימה לעמידה ואף צלצולים באוזניים. במקרים נדירים מאוד הפרשי הלחץ גורמים ממש לנקב (חור) בעור התוף. הנקב נוטה בדרך כלל להחלים באופן ספונטני.

רצוי מאוד לטוס ללא סימפטומים של גודש בדרכי הנשימה וכן לא בעיצומה של דלקת אוזניים, ועל כן מומלץ לטפל במצבים הללו לפני הנסיעה. בתינוקות, מומלץ להניק או לתת לתינוק מוצץ בזמן ההמראה והנחיתה. בילדים גדולים ניתן לנסות אמצעים כמו מתן סוכריות מציצה וביצוע תנועות של לעיסה או נשיפה חזקה כנגד אף שנסתם על ידי האצבעות.

סקרים מסוימים העלו שכ-58% מהילדים סבלו מאפיזודות של מחלת הנסיעה המתבטאת בדרך כלל בחולשה, חיוורון, בחילות והקאות. ראוי לציין כי בילדים בני פחות מ-5 שנים המחלה יכולה להתבטא בצורה של הפרעות בשווי המשקל והליכה לא יציבה.

אמצעים למניעת התופעות כוללים: אכילת ארוחה קלה לפחות 3 שעות לפני הנסיעה, ישיבה במושב הקדמי של כלי הרכב בתנאי שזה ניתן על פי כללי הבטיחות, מיקוד מבט באופק או בחפץ קבוע והימנעות ממשחקי וידאו או קריאה. בנוסף, מומלץ לשאוף מידי פעם אויר צח וקריר ולהימנע מטלטול הראש בעת הנסיעה.

החשש הגדול בנסיעה או טיפוס למקומות גבוהים הינו מחלת הגבהים. המחלה עלולה להופיע כבר בגבהים של 1,700-2,000 מטר. ככל שעולים לגובה רב יותר ובקצב מהיר יותר, גובר הסיכון לפתח את המחלה.

הסימנים המוקדמים בילדים כוללים אי שקט, פגיעה בתיאבון ובדפוסי הפעילות והשינה. במקרים קשים עלולים להופיע קוצר נשימה ואף בצקת ריאות. הדרך הפשוטה ביותר למניעת המחלה היא עלייה איטית והדרגתית לגובה.

כ-40% מהילדים המטיילים באזורים טרופיים ואקזוטיים סובלים משלשולים. בנוסף לכך המחלה בילדים נוטה להיות חמורה יותר ומלווה בחום גבוה יותר מאשר במבוגרים. הגורמים העיקריים לשלשולי מטיילים כוללים חיידקי מעיים, נגיפי מעיים כמו נגיף הרוטה ופרזיטים.

מניעת המחלה היא בעיקרה שמירה על כללי היגיינה נאותים הכוללים: רחיצת ידיים לאחר החלפת הטיטולים, שימוש בתכשירי אלכוהול באם אין סבון ומים זורמים בהישג יד לשם חיטוי הידיים ושימוש באבקות חלב מוכנות וארוזות לשם הכנת דייסות חלב לתינוקות. במצבים בהם לא ניתן להבטיח שתהיה אפשרות להרתיח מים לשם המסת אבקות החלב מומלץ להשתמש בתמיסות ארוזות ומוכנות מראש. יש להימנע מצריכת קרח מאחר שמקור המים שלו אינו ידוע. מומלץ גם להימנע מצריכת מוצרי מזון הנמכרים בדוכני רחוב. כמו-כן, באכילת מאכלים שונים יש לקלף את הקליפה החיצונית של המאכל (למשל פרי), או להרתיחו, או לבשל אותו לפני אכילתו.

הטיפול החשוב ביותר בשלשולים המיועד להחזרת הנוזלים ולמניעת התייבשות הינו התמיסות הייעודיות לכך המכילות איזון רצוי של סוכרים ומלחים. הדרך הטובה ביותר להחזרת הנוזלים במקרי הקאות היא לתת כמויות קטנות של נוזלים לעתים תכופות. באם הילד ממשיך להקיא או אינו מתאושש במהירות יש להביאו למוסד רפואי על מנת שיטופל בנוזלים דרך הוריד. במצבים של שלשולים מרובים או שלשול המלווה בחום גבוה או בדם, מומלץ לתת טיפול אנטיביוטי. ככלל, תכשירים לעצירת השלשולים אינם מומלצים לילדים.

למחלות המועברות על ידי חרקים השפעה עצומה על תחלואה בכלל ובמטיילים בפרט. מעריכים כי 1 מכל 15 בני אדם בעולם נפטר עקב מחלות המועברת באמצעות חרקים. דוגמאות למחלות כאלו כוללות: מלריה, מחלת דנגה, קדחת המוח היפנית ועוד. הכללים במניעה הינם דומים וכוללים: לבישת בגדים מחוברים והדוקים שמכסים את רוב שטח הגוף, הימנעות מלבישת בגדים מבריקים ופרחוניים המושכים את החרקים והימנעות משימוש בסבון ריחני או ממריחת בשמים.

כאשר נמצאים באזור עם סכנת מלריה מומלץ להימצא בסביבה מוגנת מעקיצות מתחילת החשיכה עד הזריחה מאחר שאלו שעות הפעילות העיקריות של היתוש המעביר את המחלה.

אחד האמצעים החשובים הינו מריחת העור בחומר דוחה יתושים. אמצעי נוסף למניעת עקיצות הוא מריחת הבגדים וכן גם הכילות בתכשירים הכוללים את החומר פרמתרין.
מניעת המלריה מבוססת על שני שלבים: מניעת עקיצות וטיפול תרופתי מונע. הטיפול המונע למלריה בילד, דומה מאוד לזה הניתן למבוגר. המינון כמובן שונה ומותאם למשקל הילד, אך התכשירים הבסיסיים ניתנים גם לילדים.

הנושא החשוב ביותר בחיסון הילד המטייל הינו הקפדה על חיסוני השגרה מאחר והמחלות שכנגדן מחסנים בחיסוני השגרה כמו שעלת, דיפטריה, פוליו, חצבת, צהבת A, צהבת B ודלקת קרום המוח, נפוצות במידה זו או אחרת באזורים הטרופיים/אקזוטיים. על כן, יש להקפיד כי הילד יקבל את החיסונים המומלצים על פי שגרת החיסונים.

לעתים בשל גילו הרך של הילד הוא לא הספיק לקבל במסגרת שגרת החיסונים כמות חיסונים כזו שתגן עליו מפני המחלות הללו, ובמקרה זה מומלץ לפנות למרפאות החיסונים לבדוק באם ניתן לתת את החיסונים ברווחי זמן קצרים מהרגיל (תכנית חיסונים מואצת), על מנת להבטיח כי הילד יהיה מוגן בעת הנסיעה. אחד החיסונים שחשוב שלא לשכוח אותו הינו החיסון לשפעת. החיסונים הייעודיים למדינות טרופיות שהינם תוספת לחיסוני השיגרה כוללים את החיסון למנינגוקוק, חיסון לטיפוס הבטן, חיסון לקדחת המוח היפנית וחיסון לקדחת צהובה.

כדאי להצטייד לנסיעה לחו"ל בתרופות להורדת חום, טיפות לכאב אוזניים, תכשיר דוחה יתושים, תכשיר לטיפול בגרד מעקיצות ולטיפול באלרגיה, תמיסה להחזרת מלחים במקרה של שלשול, אנטיביוטיקה למקרה של "שלשול מטיילים", משחה אנטיביוטית וטיפות עיניים. למי שמתעתדים לטייל לגבהים מומלץ להצטייד בדיאמוקס למניעת "מחלת גבהים" ובמידה והילד נוטה למחלת נסיעות, כדאי להצטייד בטרבמין. במקרה של ילד הסובל ממחלה כרונית כלשהי יש להצטייד בתרופות בכמות שתספיק למשך הטיול.

לאחר החזרה מטיול באזורים אקזוטיים ובמדינות מתפתחות, יש צורך בערנות להופעה של מחלות שמקורן בטיול. אחד הנתונים החשובים המסייעים באבחנה של מחלות במטיילים וזרים הוא יעד הטיול, מכיוון שלכל אזור יש את המחלות האופייניות יותר לו. כך למשל נמצא כי המחלות המופיעות בשכיחות הגבוהה ביותר אצל מטיילים השבים מאפריקה מאזורי הסב- סהרה הן מלריה וקדחת הכתמים האפריקאית, למטיילים בדרום-מזרח ובמרכז אסיה שכיחות גבוהה יותר של תחלואה בטיפוס הבטן, קדחת דנגה ומלריה. המטיילים בקריביים הם בסיכון גבוה במיוחד לחלות בקדחת דנגה ובקרב המטיילים בדרום אמריקה נפוצות יותר המחלות מלריה וקדחת דנגה. קבוצת מחלות האופייניות למטיילים בכל האזורים הללו הם מחלות פרזיטריות של העור והמערכות הפנימיות של הגוף, כמו מחלת הלישמניה האופיינית יותר למטיילים במרכז ובדרום אמריקה, ומחלת הבילהרציה (סכיזטוזומה) אשר שכיחה בעיקר במטיילים מאפריקה. על כן, בעת פנייה לרופא בשל תלונה רפואית כלשהי לאחר שהות במדינות מתפתחות, חשוב מאוד לתת את האינפורמציה המלאה לגבי הטיול.

לסיכום, נסיעה לאזורים אקזוטיים ומתפתחים בליווי ילדים איננה מחזה נדיר כיום. מאחר וילדים הם בסיכון מוגבר לחלות במחלות מטיילים חשוב מאוד להיערך היטב ולהתגונן מבעוד מועד מהסכנות הנובעות מטיול שכזה על מנת שהטיול הזה יהיה מקור לחויות ולהתנסויות מהנות לכל המשפחה.

המאמר מתוך האתר "חיסונים - כל מה שחשוב לדעת" שפיתחו ומנהלים: פרופ' אלי סומך - מנהל חטיבת הילדים, ד"ר מיכל שטיין וד"ר דיאנה טשר - מומחיות למחלות זיהומיות בילדים, במרכז הרפואי "וולפסון".

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום חיסונים לילדים
פורום רפואת מטיילים