לא רוצים לישון

נושא השינה הוא מהנושאים המטרידים ביותר אמהות צעירות. מיום שהתינוק מגיע הביתה מבית החולים והשקיות השחורות מתחת לעיניים מתחילות לצוץ, אנחנו שואלים את עצמנו האם התינוק שלנו ישן יותר מדי, פחות מדי, ומתי לעזאזל נוכל סופסוף לישון כמו שצריך. במיוחד כשתמיד אנחנו שומעות על התינוקת המלאכית ההיא, של החברה של בת הדודה של השכן, שישנה מגיל חודש "משבע בערב עד שבע בבוקר ובמשך היום עוד איזה שבע שעות". אלא שלעולם אין זו התינוקת שלנו.

דפוסי השינה והערות עוברים שינויים קיצוניים בשנה הראשונה לחיי התינוק וקשורים להבשלת אזורים שונים במוחו. כבר מרגע הלידה קיימים הבדלים גדולים בדפוסי השינה בין התינוקות השונים.

כאשר הפעוט מגיע לגיל שנתיים או שלוש, שנת הלילה מסתדרת פחות או יותר. אלא שעכשיו הבת של השכנה ישנה שנת צהריים משתיים עד ארבע. ומה עם הילד שלנו?
כאשר נעם, בן השלוש, מגיע הביתה מהגן בסביבות השעה 13:00 בצהריים, הוא אוכל ארוחת צהריים ומיד אחריה דורש להמשיך את המשחקים וההשתוללויות. הוא רוצה חברים או ללכת לגינה ו"פשוט מסרב למנוחת צהריים", טוענת אמו.
זיו, לעומת זאת, מתיישב מול הטלוויזיה ומתמכר לערוץ הקטנטנים ואילו נעמה, שאינה הולכת לגן ונמצאת עם אמה בבית, "נופלת", לדברי האם, בשעה 13:30 "בדיוק של שעון שוויצרי" לתנומת צהריים הנמשכת לעתים גם מספר שעות.

במרכז להפרעות שינה ועוררות של ילדים הממוקם באוניברסיטת תל אביב, שרטטו טבלה אשר מדגימה את מספר שעות שינה הממוצעות של בני גילים שונים וממנה עולה כי ילדים בני שנתיים ושלוש ישנים כ-11 שעות בלילה ועוד כשעתיים עד שעתיים חצי ביום.

עד כמה ועד מתי שנת צהריים נחוצה? תינוקות ישנים בצהריים אולם בשלב מסוים, בין גיל שנתיים לשלוש, ישנם רבים מוותרים על כך. למעשה, לא קיים מספר מדויק הקובע כמה שעות על הילד לישון כדי שיתפתח כראוי. כשם שיש מבוגרים הזקוקים לפחות שעות שינה וכאלה שחייבים, אבל ממש חייבים, לחטוף תנומה באמצע היום כך גם ילדים. יש ילדים שזקוקים ליותר שעות שינה, ויש כאלה שמסתפקים במעט.

"בשנה השנייה לחייו הילד זקוק לשינה פעם וחצי ביום", מצוין בספר הדרכה להורים שאותו כתבה הסופרת הבריטית פנלופה ליץ'. ילד שישן בצהריים הוא רענן יותר ופחות מתוסכל כאשר אינו מצליח בפעילויות יומיומיות, כמו טיפוס על סולם השלבים בגן השעשועים או מילוי עוגות חול בדלי שלו.

"עייפות ומתח יכולים להצטבר עד לנקודה שבה גם הפעוט עצמו אינו יודע שהוא עייף", מסבירה המחברת. "ולכן, יש לבוא לעזרתו. יש להעניק לילד מנוחה פיזית ורגיעה ממתח גם בלי להכניסו למיטה. אפשר להציע לו תעסוקות שקטות בהפסקות בין המשחקים והמאמצים. בתקופת גיל זו, בין שנתיים לשנתיים וחצי לערך, הפעילויות יכולות להיות מבוססות על עשייה משותפת, צפייה בקלטת או בטלוויזיה, הרכבת פאזל או הקראת סיפור.

"עניין השינה מסתדר בסביבות גיל שנתיים ויש שיאמרו שאפילו קודם לכן", אומרת הדר קוגל, יועצת משפחתית במכון אדלר.

"בעיות סביב נושא השינה מעסיקות הורים רבים. מה שחשוב הוא להיות רגועים ולהאמין בילד. בשנה השנייה והשלישית לחייו הוא עובר המון שינויים פיזיים ומנטליים: גדילה וצמיחה, התפתחות מוטורית ושכלית והבנת העולם הסובב אותו. כמו כן, הוא עובר גם שינויים חברתיים לרוב, כמו מעבר ממסגרת מוגנת בבית עם אמא או עם מטפלת, לגן עם הרבה חברים והתמודדויות. זו עבודה קשה, ולכן ילדים רבים צריכים את מנוחת הצהריים ואת הרפיית המתח שהצטבר אצלם במשך היום. שנת צהריים נותנת להם פסק זמן בין הבוקר לבין הערב. לעומתם, יש ילדים שפשוט מפזרים הפוגות מנוחה קצרות יותר על פני היום.

"בכל מקרה", אומרת קוגל, "צריך להוריד את הלחץ. אי אפשר להכריח ילד לישון. שנת צהריים היא דבר הנחוץ לעתים להורים יותר מאשר לילד. נכון שרוב הילדים עד גיל שלוש נמים בצהריים, אבל כדאי להימנע מהכללות".

^^האם שנת צהריים פוגמת בשנת הלילה?^^

"לדעתי לא", משיבה קוגל. "זהו מיתוס מוטעה שילד שאינו ישן בצהריים, ישן טוב יותר בלילה. יש מנגנון טבעי של שינה וערות והוא שונה מילד לילד".

לכולנו מוכרת הדוגמה של ההורים אשר מתעתדים לקחת את ילדם הפעוט לאירוע המתרחש בשעות הערב המאוחרות, דוגמת חתונה או סדר פסח. ההורים לוחצים שהילד יישן בצהריים כדי שיהיה ערני בלילה. הם דוחקים בו לישון ומעוררים כעסים ומתח ואלה פוגמים ביכולתו להירדם.

"במקרה כזה הייתי מייעצת להם לוותר על תנומת הצהריים", אומרת קוגל. "אז מה אם הוא לא יחזיק מעמד ויירדם על הידיים של אבא ואמא או אפילו בעגלה?

"גם המצב ההפוך של מניעת שינה אינו בריא. אם הילד 'מת' לישון באמצע היום ואנחנו ממש רוצים שלא יפריע לנו בלילה, אין למנוע ממנו לישון כאשר הוא רוצה בכך".

"לגבי ילדים שאינם מוכנים לישון שנת צהריים לאחר שהם חוזרים מהגן", מוסיפה קוגל ואומרת, "צריך לאפשר להם מנוחה. ילדים אוהבים סדר בחיים, ולכן גם אם אינם מוכנים להירדם, יש לאפשר להם לנוח. יש ליצור סביבת מנוחה שקטה ומרגיעה: חדר שקט, שמיכה ומוצץ, ואפשר לתת להם לצפות בקלטת או בטלוויזיה. לעתים האם יכולה "לגייס" את הילד לעזרתה בעניין זה. אם הילד מסרב לישון או אפילו לנוח, אפשר לומר לו: 'אני זקוקה למנוחת צהריים ואתה השותף שצריך לעזור לי בכך'. תאמינו לי - השותף הצעיר, בן השלוש, ישמח לעזור לאמא. הוא ירגיש חשוב ונחוץ".

^^מה לגבי ילד שלא ישן בבית אבל ישן בגן?^^

"מה לעשות?" אומרת קוגל. "לקולקטיב יש קסם משלו. כשם שבגן אוכלים חסה ובבית לא - כך גם ישנים בצהריים. בגן ישנים כי כולם ישנים. בגן ישנים עם החבר'ה וכמובן יש גננת ששמה גבולות ואומרת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: עכשיו הולכים לישון!

"נקודה חשובה שיש להדגיש בהקשר של שינה - חשוב יותר שהילד יישן את מספר השעות הנחוץ לתפקוד ולהתפתחות תקינים, ששנתו תהיה רגועה ורציפה ושיירדם בקלות - מאשר להתעקש על שנת צהריים קבועה".

כדי לעודד שינה בריאה וקלה, כדאי להיצמד למספר הרגלים היפים הן לשנת הלילה והן לשנת היום:

לעודד את הילד להירדם באופן עצמאי. הכוונה היא לסמוך עליו שיידע להרגיע את עצמו, ולא לעודד תלות בהרגלים, כמו להירדם רק במיטת ההורים או רק כאשר אחד ההורים שוכב לידו.

לא להשתמש במיטה כאמצעי ענישה. אפשר לשלוח ילד לחדר כאקט חינוכי כאשר רוצים להעניש או להרחיק אותו, אך לעולם לא לאיים בנוסח: "אם לא תתנהג יפה, תלך מיד למיטה שלך".

טקסי שינה קבועים עוזרים להירדמות: חפץ אישי, כמו דובי או שמיכה קטנה של הילד, שעת שינה קבועה ושימוש בקול רך ומרגיע. כדאי לחזור על משפטים קבועים, כמו: "עכשיו הולכים למיטה". המשפטים הקבועים נותנים לילד הרך תחושה של שליטה במצב. ככל שמסבירים לילד מה קורה ומה עומד לקרות, מקלים עליו את ההתמודדויות היומיומיות עם מצבים שונים וביניהם - גם השינה.

הדבר החשוב מכל אותו יש לזכור (והוא נכון תמיד ובכל נושא), הוא כי על ההורה להיות שלם עם עצמו. אם מחליטים לוותר על שנת צהריים או שמסתפקים במנוחה ללא שינה, יש להעביר את המסר לילד באופן ברור וחד משמעי. אם מחליטים לשלוח את הילד לישון בשעה מסוימת בערב, יש להקפיד על כך. ככל שהילד יקלוט כי ההורה אכן מתכוון למה שהוא אומר ועושה - כך יהיה קל יותר לשני הצדדים.

הכתבה פורסמה במקור בירחון "הורים וילדים", גיליון 225.

בואו לדבר על זה בפורום הורים וילדים.