שאלות ותשובות על גיל ההתבגרות

להורים יש תפקיד חשוב בגיל ההתבגרות, אף שלפעמים קיימת תחושה שבני הנוער אינם רוצים לשמוע את דעותינו. חשוב להיות מעורבים בחיי המתבגרים, לשאול, להביע התעניינות, להציע עזרה, אבל מתוך כבוד לפרטיותם. לא ניתן למתוח ביקורת על כל דבר ולצפות שיקשיבו לנו. לרגל החזרה לספסל הלימודים, קיבצנו עבורכם את עשר השאלות הפופלאריות ביותר מפורום גיל ההתבגרות ומורכבותו. על השאלות השיבה בתיה קריגר.

^^1. אתמול בעלי ואני יצאנו לבלות וכשחזרנו הביתה הבנו שבתי בת ה-17 נעולה בחדרה עם החבר החדש והם ישנים יחד, ביקשנו מהחבר שיילך לביתו. היכן צריך לשים את הגבולות ומה נכון לעשות?^^

לכל משפחה הגבולות שלה, וכאן המקום שלכם (שלך עם בעלך) לקבוע מה מתאים לכם. חשוב לשוחח עם בתכם (אחרי שתשוחחו ביניכם!) ותקבעו חוקים המקובלים לכם כמשפחה. בכל מקרה אם עדיין לא עשית זאת, זה הזמן לקבוע לבתך תור אצל גניקולוגית לשם התאמת אמצעי מניעה (כמובן אחרי שתבררי אם בתך מעונינת בכך). לצערי הרבה הורים חושבים שאם הם מציעים זאת לילדם סימן שהם מעודדים קיום יחסים; דעתי שונה מכך, אני בעד לשוחח בפתיחות על אמצעי מניעה וביקורת רפואית, כחלק בלתי נפרד מההתבגרות (אל נשכח שבתך בת 17 בקרוב).

^^2. בתי בת ה-13 עלתה לחטיבה ומאז היא לא לומדת כלל. בנוסף, היא מתחצפת אלי וכתגובה - הרבצתי לה ואיימתי עליה שאני אעביר אותה לכיתה אחרת. כיצד כדאי לי להתמודד איתה?^^

ראשית חשוב לדעת שבמעבר מיסודי לחטיבה רוב הילדים יורדים בלימודים. המעבר אינו פשוט והתלמיד צריך להסתגל להרבה מאוד שינויים: יש מעבר ממחנך המלמד הרבה מקצועות למחנך שבקושי נמצא בכיתה שעתיים בשבוע, הכיתה בה למדו יחד שש שנים השתנתה ועכשיו צריך שוב "להלחם" על המקום החברתי, בית הספר שונה ובדרך כלל גדול יותר. בנוסף, התלמיד עבר מלהיות הכי גדול וגבוה בבית הספר ללהיות "הקטן" ביותר, ואם זה לא מספיק הנער/נערה עוברים גם שינויים גופניים, רגשיים שצריכים להסתגל אליהם. אני ממליצה לך לא לאיים ובטח שלא להרביץ. בתך עוברת משבר כנראה וכדאי שתנסי לשוחח איתה ללא כעס, אלא עם הרבה הבנה למצבה. לגבי בית הספר, שווה לבדוק עם המחנך/ת כיצד היא מתנהגת והאם יש דרך לעזור לה בבית הספר להתגבר על קשייה הלימודיים. אפשר להעזר ביועצת של בית הספר במידת הצורך.

^^3. בתי בת ה-14 שותה אלכוהול, מעשנת סיגריות ומתחצפת. מה ניתן לעשות?^^

כאשר נערים ונערות בגיל ההתבגרות פונים לאלכוהול סימן שהם מנסים להגיד לנו משהו והשאלה מה בתך מנסה להגיד לך על ידי שתיית האלכוהול שלה וה"חוצפה שלה". שים לב שלא התייחסתי לעישון לבד או ל"חוצפה" לבד, משום שנושא החוצפה מוגדר אחרת. לגבי נושא העישון - לצערי הרב אנו מכירים בגיל זה כדרך למרוד בהורים, בעיקר אם אלה לא מעשנים. זהו גם סממן חברתי בחברות מסוימות לכן אלה בלבד אינם מדאיגים בעיני. מדאיג מאוד כאשר נער/נערה פונים לאלכוהול. זה יחד עם הסממנים הנוספים הם אורות אדומים למשהו שבתך עוברת, מצוקה שהיא מעבירה אליכם בדרך שלה. כאן לדעתי המקום לפנות לעזרה. הציגו בפניה את הדאגה שלכם ואת המצב שמבחינתכם אינו יכול להמשיך כך, שכן היא פוגעת בעצמה ואתם לא תתנו לכך יד. אתם מבחינתכם מרגישים שמשהו אינו כשורה ומוכנים ורוצים לעשות הכל כדי לעזור לה ולכם (חשוב לא לשים עליה את האשמה שכן כרגע הבעיה היא של כולכם). האפשרויות הם טיפול משפחתי לשלושתכם (אשתך, אתה והנערה), כדי ללבן את הקשיים בתקשורת ביניכם. אפשרות שניה היא עזרה רק לעצמה. כלומר פגישות טיפוליות אישיות לנערה. במידה ובתכם אינה מעונינת בשום עזרה, קחו לעצמכם עזרה על ידי מטפל המתמחה בגיל ההתבגרות ובתקשורת משפחתית, אמרו זאת לבתכם שאתם פונים לעזרה, כי אתם דואגים לה ושתשמחו אם היא תצטרף בהמשך. האדם שתפנו יוכל להדריך אתכם כיצד לעזור לבתכם ובעיקר לעזור לכם לראות במה אתם יכולים לשנות אולי בהתנהגותכם כדי להגיע לבתכם ולעזור לה במצוקתה. הנערה עדיין צעירה ולכן בעיני יש סיכויים טובים לשנות את דפוסי התנהגותה המרדנית. ככל שהנערים בגיל התבגרות מתקדם עם דפוסים מרדניים קיצוניים קשה להם יותר לשגת על כן כל יום חשוב.

^^4. אחי בן ה-16 משקר באופן תמידי והתחיל גם לעשן. אני אחיו הגדול (בן 17), כיצד כדאי להתמודד עם התופעה?^^

נראה לי שאחיך נמצא במצב שהוא צריך שיקשיבו לו ופחות יגידו לו כמה הוא לא בסדר. חשוב לבדוק מה קורה לאחיך, מה המסר שהוא מנסה להעביר להורים על ידי השקרים שלו. כדאי שהוריך ינסו לשוחח איתו מבלי להיות שיפוטיים; במידה והם לא יצליחו להגיע אליו, אפשר לפנות לשיחות עם איש מקצוע, יחד איתך. דבר נוסף חשוב לי לציין לגביך, תפקיד האח הבכור הוא תפקיד מאוד משמעותי עבור אחים צעירים, עם זאת לפעמים האחים הבכורים לוקחים קצת את תפקיד ההורות שהינו תפקיד של ההורים. הייתי מציעה לך להוריד מעצמך את תפקיד החינוך של אחיך ולהיות יותר האח שלו, להקשיב לו במצוקתו ופחות להיות שיפוטי כלפיו.

^^5. בני בן ה-11.5 כועס עלינו כל הזמן, מקנא באחיו באופן תמידי ורוצה להיות תמיד הכי טוב בכל דרך אפשרית. כיצד ניתן להרגיעו?^^

אין ספק שמצב בו בנך מרגיש את הלחץ להתבלט לטוב או לרע, זהו מצב לא בריא. תפני אל בנך, לא מתוך כעס (שימי לב, הכעס שלך מכסה על הדאגה שלך). תעבירי לו את הדאגה שלך למצבו ואת ההצעה שלכך לפנות לטיפול כמשפחה. בעיני כרגע כל המשפחה נפגעת מהתנהגותו של בנך, ואין לי ספק שמבלי שהוא מודע לכך, הוא מנסה להבהיר למשפחה משהו. בטיפול תוכלו לפתוח את ערוצי התקשורת שלכם עם בנך, ומשם לצמוח כמשפחה.

^^6. אני נער בן 14 רגיש, סגור ופגיע מאד וכתוצאה מכך, אין לי הרבה חברים ואני לא פופלארי בבית-ספר, בניגוד לחבריי שמכירים חברים נוספים חדשים. מה עושים?^^

חשוב לזכור שכל אחד מאיתנו שונה מהאחר. יש לך חברים שהם כנראה פתוחים לפגוש חברים חדשים, אך זה עדיין לא עושה אותך פחות טוב מהם. אתה בטח טוב בדברים אחרים, חשוב שתהיה ערני למקומות הטובים שלך ותפתח אותם יותר, במקום להיות כל כך ביקורתי כלפי עצמך. בכל מקרה אם אתה כה מוטרד עד אשר אתה מרגיש יאוש, אני ממליצה לך לפנות לאדם מקצועי שיוכל לעזור לך לראות דברים אחרים בך, וכן לבדוק כיצד לעזור לך לא להרגיש כך.

^^7. בתי בת 13, תלמידה מחוננת ומפותחת לגילה, אך לא פופלארית, מטופלת מזה שנה אצל פסיכולוגית. הטיפול לא עוזר ואין בניהן כימיה ובתי חרדתית ובוכה לעיתים קרובות. מה ניתן לעשות כדי לעזור לה?^^

אין ספק שאם בתך מרבה לבכות, היא במצוקה וחייבים לראות איך עוזרים לה. האם את יודעת מה הסיבה להתדרדרות זו? האם החרדה והבכי החלו לפני סיום שנת הלימודים או בחופשה? האם יש לבתך חברה טובה שהיא בקשר איתה? חשוב ביותר שבתקופה זו תשימי לב אליה, היכן היא מסתובבת, להשתדל לא להשאיר אותה לבד להרבה זמן. לגבי מטפל, ההצעה שלי היא שתבררי על מטפל המתמחה בגיל ההתבגרות (ישנה חשיבות לההתמחות של המטפל).

^^8. אני גרושה וגרה עם בני בן ה-15. הנער צועק, מרביץ, מקלל ומתנהג בפרעות, אך תמיד בסוף הוא מתנצל. כיצד עלי להתמודד עם ההתנהגות הזו?^^

ההמלצה שלי היא חד משמעית ללכת לייעוץ/טיפול משפחתי בינך לבנך, כדי להגיע לדיבור פתוח ביניכם. בעזרת הטיפול תוכלו "לנקות" את הקשר. אין לי ספק ששניכם רוצים ולשניכם הקשר חשוב.

^^9. אני נער בן 14 מנודה מאד מבחינה חברתית, ביישן ולא נפגש עם חברים. אין לי תמיכה נפשית ממשפחתי ובשעות אחר-הצהריים אני מסתגר בחדרי. כיצד אוכל לצאת מהמצב הזה?^^

אכן נשמע לי שאתה נמצא בתקופה לא פשוטה וחשוב ביותר לא להסתגר, אלא לחפש עזרה. אני ממליצה לך לבדוק באזור מגוריך האם יש מרכז תמיכה לבני נוער. מרכזים כאלה הם שירות של העיריה/מועצה לבני הנוער והנער/ה יכולים לקבל שם ייעוץ/טיפול ללא ידיעת ההורים.

^^10. בתי עולה לכיתה ז', במהלך השנה שעברה חלה נסיגה חברתית שלדעתי רובה הגיעה ממנה. היא התנתקה לחלוטין מבנות כיתתה שאיתן הייתה רגילה לבלות, לשחק וללכת לחוגים. ההתנתקות מתבטאת בכך שהיא בחרה ללכת עם מספר מאוד מצומצם של בנות שהן יותר שקטות ופחות "חברתיות" בלשון המעטה. האם אני צריכה להתערב ולברר את הסיבות לכך?^^

יכול להיות שאכן בתך מרגישה היום בוגרת יותר מהבנות האחרות; לכן היא מעדיפה לבחור לעצמה קבוצה קטנה של חברות באותו ראש כמו שלה ופחות ללכת עם כולן. בחירת קבוצה קטנה של חברות טובות היא צעד בשלב מתקדם יותר בהתפתחות החברתית - מקבוצה גדולה של חברות לשתים שלוש חברות טובות שאיתן אפשר לשוחח על הכל. כל עוד בתך אינה מרגישה שיש לה בעיה חברתית, את אכן לא יכולה לעשות כלום. לגבי דאגתך לשנה הבאה, את תמיד יכולה להיות בקשר עם המורה בשנה הבאה ולעקוב אחר מצבה החברתי של בתך. אין כאן בעיה של נערה אשר בוחרת להסתגר בביתה, ללא חברות, הנמנעת מכל קשר חברתי. ואם כך אכן המצב אז תסמכי עליה. ייתכן מאוד שבשנה הבאה יהיו שוב שינויים מבחינה חברתית אצל בתך. החיים הם מאוד דינאמיים, בעיקר בגיל ההתבגרות.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום גיל ההתבגרות ומורכבותו.