העומס בגנים: לא משחק ילדים

היוזמה הייתה חיובית: גני ילדים ציבוריים לילדים, החל מגיל שלוש; היישום: קצת פחות; והתוצאה: הורים זועמים על כך ש-35 ילדים בני 3-4 מצטופפים בגן, עם שני אנשי צוות בלבד, נאבקים על מקומם, נלחמים על תשומת לב ונאלצים לדחות צרכים בסיסיים של עשיית צרכים ואוכל, זאת מאחר ואין מי שפנוי לטפל ולהתייחס אליהם.

האם מסגרת כזו יכולה להגן מבחינה פיזית על הילד הפעוט?

הסיכוי כי שני אנשי צוות (גנן/ת והסייעת) יצליחו להשגיח על כל כך הרבה פעוטות הוא סיכוי אפסי. מדובר בפעוטות אשר אינם מודעים לסכנות, בנוסף לצורך שלהם להיות בתנועה. קשה להעריך את ההשפעה המדויקת של מסגרת כזו על ילדים, אולם ניתן לדבר בהחלט על סיכונים רבים: היכולת לשמור על שלומם הפיזי של הילדים למעשה איננה קיימת, תלותם של הפעוטות במבוגרים שיטפלו בהם הנה רבה למשל: ילד שמתאפק שעות רבות, בגלל שאין מבוגר שילווה אותו לשירותים; הזנה של ילדים שנדחית בשל אי יכולת של הסייעת להתפנות ועוד.

מלבד הסיכונים הבטיחותיים והבריאותיים שהילדים חשופים להם, פעוט בגיל זה זקוק לכך שצרכיו הפיזיים ייענו בטווח זמן שהוא יכול לשאת; זמן ארוך מידי יגרום לו לאבד אמון במבוגרים ולחשוש שהעולם איננו מקום בטוח עבורו.

האם הצרכים החברתיים, הרגשיים והפדגוגיים של הילדים מסופקים? ואם לאו, מהן ההשלכות?

ילדים בגילאים אלה זקוקים למבוגר אשר יתווך עבורם את קשריהם עם הסובבים אותם; ללא השגחה, תמיד יהיו ילדים שיפלו קורבן לאלימות, הצקות או דחייה מצד ילדים, ילדים אלו נותרים חשופים ללא הגנה מספקת.

מבחינה חינוכית פדגוגית, ניתן להקנות ידע מועט לילדים, אם בכלל, כאשר היחס המספרי הוא שני מבוגרים ל-35 ילדים.

בהיבט הרגשי, ילד זקוק לנוכחות מבוגרים סביבו, בשל התלות הרבה שלו בהם, ללא נוכחות זו , הוא עלול לפתח מגוון סימפטומים: החל מחזרה לדפוסי התפתחות קודמים, כמו חוסר שליטה על הצרכים, קושי בפרידה מההורים, תלותיות מוגברת בהורים, בכי ממושך ללא סיבה נראית לעין, קושי להירדם בלילה, תוקפנות, קושי לסמוך על מבוגרים ועוד.

מה הנזק שעלול להיגרם לילדים לטווח הארוך?

הנזקים שעלולים להיגרם הנם רבים ומגוונים, כאשר ישנו קושי לאמוד מראש את מידתם ואת טווח הזמן שיידרש בשביל לתקנם. מידת הנזק קשורה למדדים רבים: אופי ההזנחה שהילד היה חשוף לה, מאפיינים אישיותיים, ההיסטוריה הפרטית של הילד ועוד.

מה אפשר לעשות, מצד ההורים ומצד הצוות המקצועי בגן, כדי להקל על המצב?

על הצוות וההורים להילחם, בכל דרך אפשרית, על מנת לשנות את המצב שהוא בלתי נסבל עבור הילדים כמו גם עבור הצוות בגן. במידה ההורים יכולים להירתם ולעזור בעיבוי הצוות הקיים - זה בוודאי יקל על המצב, אך לא יפתור אותו. על מנת לשפר את המצב, יש צורך במימון של סייעת נוספת אחת לפחות. במצב אידיאלי, יש צורך להקטין את מספר הילדים בגן ובמקביל להעלות את מספר הסייעות. בנוסף, חשוב שההורים יהיו ערניים לשינויים בהתנהגות או במצבו הרגשי או הגופני של הילד.

איך נזהה מצוקה אצל הילד?

כל שינוי משמעותי הנמשך מעבר למספר ימים בהתנהגותו, או מצבו הרגשי של הילד צריך להדליק אצל ההורים נורה אדומה. השינויים יכולים להיות : הסתגרות, התקפי זעם, התנהגות תינוקית, התנהגות מינית שאינה הולמת את גילם, סירוב ללכת לגן, שינוי בהרגלים החברתיים, שינוי ביחס אל ההורים ו/או האחים וכמובן שיש להפנות תשומת לב לשינויים גופניים: כמו ירידה במשקל, פצעים, חתכים או כל סימן לפגיעה פיזית.

ענבל לוסטיג הנה עובדת סוציאלית קלינית; מומחית בפסיכותרפיה פסיכואנליטית; דוקטורנטית לפסיכואנליזה ופרשנות. מטפלת במגוון בעיות וקשיים של ילדים, מתבגרים ומבוגרים

סייעה בהכנת הכתבה: רון שגב פינקלמן, כתבת zap doctors

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה חינוכית.