כשהגוף בוגד, חזרה לשגרה אחרי סרטן השד
על ההתמודדות של נשים שחלו בסרטן השד עם המיניות שלהן, על היכולת של הגוף לגרום כאב, אך גם עונג
בשלב קבלת האבחנה של סרטן השד הנשים חושבות רק על הישרדות, אך לאחר מכן, במהלך שלבי הטיפול השונים, מתעוררות שאלות מטרידות נוספות כמו למשל, עד כמה החיים בעתיד יהיו נורמלים, וכיצד לחזור ולקיים מערכת אינטימית ויחסי מין עם בן הזוג, כל עוד האשה נמצאת בטיפולים היא חווה קשיים וכאבים באיזורים רגישים בגופה.
התמודדות בן הזוג עם המצב החדש מתבטאת לפעמים בהתרחקות מבת זוגו החולה, אם כי הדבר אינו מעיד בהכרח על כך שאהבתו אליה פחתה, ולעיתים האישה עצמה נרתעת מנגיעה בגופה.
הגורם החשוב ביותר בחידוש יחסי המין הוא תקשורת טובה - שיחה גלויה ופתוחה על הפחדים, החששות והרצונות. חשוב לנסח את הרצון לקיים יחסי מין בצורה חיובית, למשל על ידי משפט כמו: "חיי המין שלנו באמת חסרים לי, בוא נבדוק מה מונע בעדנו מלהיות יחד". חשוב להימנע מהאשמת בן הזוג אם הוא אינו נוקט ביוזמה לחידוש היחסים.
חידוש יחסי המין בעקבות המחלה צריך להיעשות בהדרגה ובנינוחות, ולא מתוך ציפייה שהתשוקה תתלקח מיידית. בני הזוג יכולים למשל לעורר את עצמם לפני שהם ניגשים לגעת האחד בשני בדרך זו להחזיר לעצמם את הביטחון בקשר האינטימי וביכולתם להגיע לסיפוק מיני. כאשר שני בני הזוג מרגישים בשלים לקיים יחסי מין, רצוי לבחור עיתוי מתאים שיאפשר להם זמן ופרטיות.
מערכות יחסים חדשותבמהלך התפתחות מערכות יחסים חדשות נוטים גם גברים וגם נשים אשר חלו בסרטן להסתיר את עובדת מחלתם מפני בני הזוג החדשים.
נשים יחידות המנסות לבנות מערכת יחסים חדשה נמצאות בהתלבטות - לספר או לא? ואם כן - באיזה שלב של התפתחות היחסים לעשות זאת?
יש המספרות על מחלתן ועל כריתת השד בשלב מוקדם של בניית מערכת היחסים, מתוך כוונה למנוע הפתעות לא נעימות כאשר מגיעים לקיום יחסים פיזיים, ויש העושות זאת מאוחר יותר.
בשלב שבו מערכת היחסים הופכת להיות רצינית, שמירת הנושא בסוד אינה מומלצת. חשוב שבני זוג, המתכוונים להתקשר זה לזו למשך החיים, ישוחחו על הסרטן. אסור שהמחלה תישאר כ"שלד בארון". אם הקשר הוא כן ואמיתי, בן הזוג צריך ללמוד לקבל את בת זוגו שהיתה חולה כמו שהיא. 
כאשר אישה מאבדת שד, או עברה ניתוח משמר שד, נפגעת אצלה תחושת ההנאה מן הליטוף והמגע באזור. חשוב לשוחח על כך עם בן הזוג, ולבקשו ללטף את כל הגוף ולנשק בצוואר ובאזורים רגישים אחרים. כך יכולים בני הזוג לגלות אזורים חדשים היכולים לגרום להנאה, כתחליף למגע עם השד החסר או הפגוע.
קיימות תופעות חיצוניות הנובעות מטיפול כימותרפי אותן ניתן להסוות - למשל חבישת פיאה או כובע כדי להסתיר נשירת שיער, או לבישת בגדים המסתירים את מקום הניתוח. בכל מקרה רצוי לשוחח על כך עם בן הזוג. לעתים נשים הנעזרות בפרוטזה מעדיפות לקיים יחסי מין תוך כדי לבישת כותונת לילה קצרה או בגד עליון דק אחר.
גם כאב יכול להיות גורם מפריע בעת קיום יחסים - בין אם מדובר בכאב באברי המין, (למשל, כאב כתוצאה משינויים בווגינה, הנגרמים על ידי טיפולי כימותרפיה), ובין אם מדובר בכאבים באברים אחרים (למשל, כאב בזרוע לאחר הוצאת בלוטות לימפה, או תחושת עקצוץ בידיים וברגליים לאחר טיפולי כימותרפיה מסוימים).
קיימות דרכים להתמודד עם קשיים הנובעים מכאבים - מציאת תנוחות חדשות המקלות על הכאב, תמיכה על ידי כרים בחלק הגוף הכואב כדי לשנות תנוחה, ועוד.
גם כאן חשובה ביותר התקשורת בין בני הזוג. חשוב לומר לבן הזוג אם נגיעה או תנוחה מסוימות גורמות לכאב, ולהדריך אותו איך לגרום הנאה מבלי להכאיב. מומלץ גם ליידע את הרופא המטפל לגבי הכאבים, במיוחד לגבי כאבים באברי המין.
במהלך הטיפול ייתכן מצב, שבו לא מומלץ לקיים יחסי מין ויש להתייעץ עם הצוות הרפואי המטפל, באיזו מידה יחסי מין מותרים. זה יכול לקרות בשלב ההחלמה מהניתוח או בשלב הטיפולים, בזמן שהמערכת החיסונית נחלשת מאד וקיים חשש לזיהומים.
מצב זה הוא זמני, וכאשר הוא חולף רצוי לנסות לשוב לחיים נורמלים.
חשוב מאד לזכור כי מחלת סרטן השד אינה גזר דין של חיי פרישות, וכדאי ליהנות ככל האפשר מיחסי קירבה ואינטימיות עם בן הזוג, מתוך נכונות לדון בכל נושא בפתיחות.
מידע נוסף נמצא באתר העמותה של "אחת מתשע"
בואו לדבר על כך בפורום סרטן השד
