מחקר: הקשר שבין פוקימון ואפילפסיה

בשישה עשר לדצמבר, 1997, תוך שלושים דקות מסיום השידור, הגיעו לבתי החולים ביפן מעל שש מאות ילדים לאחר שצפו בפרק מהסדרה המצוירת "פוקימון." לכולם היו תלונות או תסמינים (סימפטומים) המתאימים להתקף אפילפטי. בין מגוון התופעות הקליניות דווח על התכווצויות, שינויים במצב ההכרה (כמו "התנתקויות" מן הסביבה), בחילה, כאבי ראש וראייה מטושטשת.

דעתם של רוב המומחים באותו זמן הייתה כי מדובר באפילפסיה הנגרמת מרגישות לאור (Photosensitive epilepsy ). ההסבר היה כי הצפייה בשידור, שחלקו לווה בסדרה של אורות בהירים מהבהבים, גרמה להופעת התקפים אפילפטיים בקרב הילדים הצופים.
מייד לאחר האירוע החלו לדווח אודותיו כל אמצעי התקשורת ביפן וחלק מתחנות הטלביזיה אף שידרו שוב את הסרט לצופיהן. ביומיים שלאחר מכן הגיעו כ 13,000 ילדים לבתי החולים והמרפאות בתלונות על התקפים אפילפטיים.

בגיליון האחרון של המגזין Southern Medical Journal טוען ד"ר בנימין ראדפורד כי אין ספק שמספר ילדים הסובלים מאפילפסיה אכן הושפעו משידור הפרק בסדרה. לילדים אלו אכן היתה אפילפסיה העלולה להיות מושפעת מרגישות לאור. עם זאת, היום ברור כי רק ילדים מעטים אובחנו כסובלים ממחלה זו בעקבות האשפוזים ההמוניים בשנת 1997.
לדברי ראדפורד, מדובר במקרה של היסטריה המונית שנוצרה ולובתה על ידי אמצעי התקשורת. הוא אף טוען כי למבנה החברתי-תרבותי ביפן הייתה השפעה על התופעה, ובמיוחד לאופי הקולקטיבי של חברה זו. כך, אפשר היה לראות כיצד סיפור תקשורתי שעובר מפה לאוזן יכול להביא ל"היווצרותם" של סימפטומים גופניים.

גם דוברה של העמותה לאפילפסיה בארה"ב, פיטר ואן-הברבאקה, אמר בתגובה כי מסכי הטלביזיה אכן יכולים לגרום להופעת התקפים אפילפטיים אולם מקרים אלו הנם נדירים. הוא מתאר מספר מאפיינים של השידור העלולים לגרום לכך כמו אור מבהב בקצב מהיר וגוונים חזקים. לדבריו, נראה "לא סביר באופן קיצוני" כי 13,000 ילדים יושפעו מאותו שידור, מה עוד שגם לחולים באפילפסיה ישנה תגובה שונה לסוגי שידור שונים.

ראדפורד מסכם את ממצאיו בציינו כי אמצעי התקשורת ליבו וחיזקו את ההיסטריה ההמונית על ידי שידור חוזר של הסדרה ודיווחים נרחבים על התופעה. בכך, המקרה מספק נקודת מבט ייחודית על יצירתה והתפשטותה של "היסטריית המונים".