הסרת שד מניעתית

אם יש לך קרובות משפחה שאובחן אצלן סרטן השד, אולי תהית על שיעור הסיכון שלך ללקות במחלה, ואם תוכלי לעשות משהו כדי להפחיתו. שיעור הסיכון, אותו יכול הרופא להעריך ולקבוע, תלוי בהיסטוריה הרפואית המשפחתית שלך, בהיסטוריה הרפואית האישית, בהיסטוריית הפריון שלך, בפרופיל הגנטי שלך ואפילו בחשיפה סביבתית ובסגנון החיים שלך.

אם את בסיכון גבוה לסרטן שד, אין ודאות שתחלי במחלה, אך עומדות בפניך החלטות חשובות. אחת מהן היא - האם לעבור הסרת שד או שדיים מניעתית, בתקווה למנוע או להפחית את הסיכון לסרטן השד.

האמת היא שכל אשה מצויה בסיכון לחלות בסרטן השד, מעצם היותה אשה, אך ישנן נשים הנמצאות בסיכון גבוה יותר, ובשל כך הן מועמדות להסרת שד מניעתית. קיימים מספר גורמים העלולים להגדיל סיכון זה:

אם היה לך סרטן בשד אחד, ויש במשפחה היסטוריה רפואית של המחלה, את עשויה לשקול הסרה של שני השדיים. שד אחד יוסר בעקבות הסרטן, והשני כדי למנוע את האפשרות שיתפתח בו סרטן בעתיד.

אם קיימת היסטוריה רפואית של סרטן השד במשפחה. אם לפחות שתי בנות משפחה קרובות (כגון: אם, אחות, בת, דודה, סבתא) חלו בסרטן השד לפני גיל 50 או לפני גיל המעבר, יש לכך משמעות לגבי האפשרות להתפתחות סרטן השד אצלך. נטייה לסרטן השד יכולה לעבור הן מצד משפחת האב והן מצד משפחת האם. כשיש היסטוריה משפחתית כזו, הסרה מניעתית עשויה להפחית את סיכון התפתחות המחלה ב-90%.

אם הבדיקה הגנטית נמצאה חיובית. המבנה הגנטי הוא התבנית הקובעת איך יתפתח ויתפקד הגוף. בדיקה גנטית יכולה לזהות מוטציות (שינויים) בגנים, אשר מעלות את הסיכון להתפתחות סרטן שד או סוגי סרטן אחרים. אם נמצאו אצלך מוטציות של הגנים הקשורים לסרטן השד (הקרויים BRCA1 או BRCA2), קיים סיכון של 55%-85% שיתפתח אצלך סרטן שד עד גיל 70. הסרת שד מניעתית יכולה להפחית באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות הסרטן.

אם נמצאו סימני סרטן מוקדמים בשד. בדיקה רפואית יכולה למצוא תאים טרום-סרטניים או יוצאי דופן בבלוטות (אונות) המייצרות חלב בשד (lobular carcinoma in situ). ממצאים אלו אינם סרטניים, אלא ס?מ??נים לסיכון מוגבר להתפתחות סרטן השד.

הסרת שד מניעתית מפחיתה אמנם את הסיכון לסרטן השד, אך אינה מהווה ערובה לכך שלא תתפתח המחלה. רקמת השד מפוזרת על פני בית החזה: היא יכולה להימצא מעל עצם הבריח, בבית השחי, או בחלקו העליון של דופן חלל הבטן. מסיבה זו אין ההסרה יכולה להבטיח כי כל רקמת השד הוסרה, וברקמה שנותרה עדיין עלול להתפתח סרטן.

רק נשים המצויות בסיכון גבוה להתפתחות סרטן שד מועמדות להסרת שדיים מניעתית. אין ספק שזוהי החלטה קשה. בדיקת כל האפשרויות ושיחה עם הרופא/ה שלך יתנו לך את כל המידע הנחוץ לקבלת ההחלטה, האם הסרת השד היא הצעד הנכון עבורך.

ההחלטה לבצע הסרת שד מניעתית היא קשה, אך אינה דחופה. חשוב שתאפשרי לעצמך לשקול את הנושא על היבטיו השונים, עד שתגיעי להחלטה. אם את מתלבטת, אולי תרצי לדון עם פסיכולוג/ית ברגשותיך ובחששותיך.

אם את מצויה בסיכון גבוה להתפתחות סרטן השד, הסרה מניעתית עשויה להקל על תחושתך לגבי העתיד, משום שהיא מפחיתה באופן משמעותי את הסיכון. אחרי הניתוח, הדאגה לבריאותך עשוייה לפחות במידה ניכרת.

רוב הנשים שעוברות הסרה מניעתית מרוצות מבחירתן. נשים החשות חרטה, עשויות לחוש כך בשל סיבוכים שנגרמו מהשחזור, אשר נעשה על ידי שתלים, או בגלל אי-שביעות רצון ממראן לאחר ניתוח השחזור. בנוסף לכך, נשים שבחרו בניתוח ההסרה בעיקר בגלל המלצת הרופא, נוטות יותר להתחרט על החלטתן.

ניתן לשער כי נשים שבחרו בהסרה מניעתית של שני השדיים בגלל סיכון גבוה להתפתחות סרטן השד יחוו תחושות של ספק או חרטה אחרי הניתוח. לא כך קרה לרוב הנשים שהשתתפו במחקר על השפעתה הפסיכולוגית של הסרת שד מניעתית של שני השדיים, שפורסם בגיליון ינואר 2001 של ה- British Medical Journal.

המחקר עקב אחר 143 נשים בבריטניה שנמצאו, לאחר ייעוץ רפואי או גנטי, בעלות סיכון גבוה להתפתחות סרטן השד בשל היסטוריה רפואית משפחתית או לאחר אבחון גנטי. מבין נשים אלו, בחרו 79 נשים לעבור את ההסרה, ואילו 64 סירבו לה.

הנשים עברו ראיון ובדיקה לפני הניתוח (או לפני הסירוב לניתוח) ושוב כעבור 18 חודשים. רוב הנשים שעברו את הניתוח דיווחו על ירידה בתחושות החרדה, וכן דיווחו שלא היו השפעות שליליות על בריאותן המינית או הפסיכולוגית. לעומת זאת, נשים בסיכון גבוה שלא עברו ניתוח להסרת שד, המשיכו לחוות דרגה גבוהה של חרדה מהסכנה להתפתחות סרטן השד.

"ראינו מעט מאד חרטה לאחר הניתוח", אומרת אחת ממחברות המחקר, ל?סלי פאלופילד, פרופסור לפסיכו-אונקולוגיה ביוניברסיטי קולג', לונדון. "נראה היה שלרוב הנשים ברור לחלוטין שעשו את הדבר הנכון.

"לנשים שציינו כי לא חשו חרטה, היו כמה מאפיינים משותפים. למשל, לרובן היו ילדים צעירים יותר, מאשר לנשים שסירבו לניתוח, וניתן לשער שהן פעלו מתוך הרצון לזכות לראות את ילדיהן גדלים. כמו כן, במקרים רבים אמהותיהן מתו מסרטן השד כשהן היו צעירות", אומרת פרופ' פאלופילד.

"הנשים שסירבו לניתוח התאפיינו בצורת התמודדות מנותקת. גישה של 'לטמון את הראש באדמה'," היא מוסיפה, ומסכמת - "הנשים שבחרו בניתוח היו יותר ממוקדות בבעיה, ובעיניהן פעולה היא הדרך הטובה ביותר להתמודדות".

עם זאת, מהמחקר עולה חשש כי מבין הנשים הבוחרות בניתוח, יש כאלה המגזימות בהערכת הסיכון לסרטן השד. כל הנשים קיבלו ייעוץ מקצועי על מידת הסיכון שבה הן נמצאות, והיא נעה בין אחת משתיים לבין אחת מארבע, בהשוואה לשיעור בכלל אוכלוסיית הנשים בבריטניה, העומד על אחת משתים-עשרה. הנשים שבחרו בהסרת השד חשו שללא ספק יפתחו סרטן אם לא יעברו הסרת שד. הן גם עברו יותר בדיקות פולשניות לפני הניתוח מאשר הנשים שהחליטו שלא לבצעו.

"ובכל זאת, פעמים רבות ביססו הנשים את תחושת הוודאות כי יתפתח אצלן סרטן שד על סיבות בלתי-מדעיות, כמו למשל, מפני שמראן החיצוני דמה לזה של א?מן, או מפני שכל הדודות מצד א?מן מתו ממחלה זו", אומרת פאלופילד.

ד"ר דבי סאסלו, מנהלת התכנית לפיקוח על סרטן השד וצוואר הרחם באגודה האמריקאית לסרטן (American Cancer Society) מציינת כי המחקר מאשש תוצאות של מחקרים קודמים. סאסלו אומרת כי העובדה שהנשים אינן מתחרטות על ביצוע ההסרה אינה מפתיעה. "אלו נשים שככל הנראה בילו שנים רבות בחשש מפני סרטן השד," היא אומרת. "יכול אף להיות שלפני ההסרה, השדיים מנעו מהן הנאה ממין. ייתכן שהשדיים נתפסו כאויב".

סאסלו מוסיפה עוד, כי יש ליידע נשים שראוי לבצע הסרה מניעתית רק אחרי ייעוץ גנטי מעמיק ע"י בעל/ת מקצוע הבקיא/ה במחלות שתוקפות בבגרות. כדי לבצע החלטה מודעת באמת, היא אומרת, ראוי שנשים ידברו עם יועצ/ת גנטית גם אם יחליטו שלא לעבור בדיקה גנטית.

פורסם לראשונה בעלון אביב 2006 של עמותת "אחת מתשע".

* המאמר פורסם בנובמבר 2005, באתר של Mayo Clinic (אחד מהמרכזים המובילים בנושא סרטן בארה"ב).

** המאמר לקוח מהאתר של האגודה האמריקאית לסרטן, American Cancer Association ומתבסס על מחקר שתוצאותיו פורסמו בגיליון ינואר 2001 של כתב העת: British Medical Journal.

בואו לדבר על זה בפורום סרטן השד.