ההורה שאינו יודע לשאול: מדריך
רוצים לדעת מה באמת עובר על הילד שלכם? הדרך הנכונה לתקשורת גלויה: לא לשאול שאלות ("איך היה?") - אלא לשתף בכנות ובפתיחות בעולמכם הפנימי
הילד שלנו חוזר מהגן או מבית הספר - ואנחנו "יורים" את השאלות הקבועות שלנו: "איך היה?", "עם מי שיחקת?", "איך היה במפגש?" וכו'. והתשובות? בדרך כלל, התשובות מסתכמות ב"כיף", "בסדר" או "משעמם"...
אנחנו מתוסכלים, כי אין לנו באמת מידע - איך עבר היום על הילדים; וחשוב לנו מאד לדעת זאת. כאשר לוקחים בחשבון כי הזמן המשותף שלנו עם הילדים נמצא בירידה מתמדת, הרי שמאתגר אותנו עוד יותר לייצר שיח אמיתי ורגיש, עם כל אחד מהילדים שלנו - ולא רק "לסמן וי" על שאלות פרקטיות, כגון: "מה היה במפגש?" או "עם מי שיחקת?".
איך נכון לשאול את הילדים - כדי שנהיה שותפים לחייהם? האמת היא שאנחנו פחות צריכים לשאול - ויותר צריכים לדבר איתם. מהן הקושיות הנכונות מול הילדים? בכך נעסוק במאמר זה. 
כיצד אווירת שיתוף בבית, מצד המבוגרים - משפיעה על הילד?
הפעילות הכי אפקטיבית, העשויה להשיג שיתוף הדדי וגלוי מצד הילד - היא לשתף אותו מעולמנו שלנו, המבוגרים. בהחלט: יותר לדבר - ופחות לשאול... כאשר אנחנו משתפים את הילד שלנו, אנו למעשה ממחישים לו כמה הוא חשוב לנו וכמה קירבה וחום יש בינינו.
לכן, חשוב לי לספר לילד איך עבר עלי היום (בדיוק כמו שאנחנו משתפים את בן או בת הזוג, או חברים קרובים). ילד שגדל בבית בו יש אווירה של שיתוף - סביר להניח כי אט אט יאמץ אף הוא את ההתנהגות וישתף אותנו מעולמו.
כיצד "שיח של רגשות" מסייע ביצירת אינטימיות?
הורים רבים סבורים כי השיתוף שלהם עלול לשעמם את הילד. הדבר כלל אינו נכון. עלינו לשתף את הילד במה שמתרחש בחיים האמיתיים. כך, למשל: נוכל לשתף בהצלחות, רגעי אושר, התלבטויות, התנסויות, אכזבות והתמודדויות.
השיתוף שלנו מאפשר לילד להרחיב את השיח האינפורמטיבי היבש - לשיח המדבר על רגשות, התמודדויות וחוויות. חווית השיתוף ההדדית מתקיימת "בגובה העיניים" ומייצרת היכרות, אינטימיות וקירבה, המהווה בסיס מיטבי להמשיך ולשתף.
מעבר לעקרונות, כיצד הדברים אמורים להיות "תכל'ס"?
הנה מספר טיפים ליצירת אווירה משתפת במשפחה:
פנו זמן ייעודי - הבסיס ליצירת שיתוף הוא הקשבה אמיתית - שאין בה הסחת דעת (מסכים או מטלות בית). הילד שלנו צריך להרגיש שעכשיו מתקיים זמן של קירבה ביניכם - והוא רק של שניכם. אין ספק כי גם בסיטואציה של נסיעה משותפת ברכב, או תוך כדי ארוחת ערב משפחתית, יש מקום לשיתוף בין בני המשפחה. עם זאת, חשוב לא להזניח את הזמן האישי (אחד על אחד עם כל ילד).
בוא נעשה משהו - לעיתים, הילד שלנו יסרב לשתף אותנו בשאלות ישירות. אם זהו המצב, כדאי להציע לילד פעילות משותפת כגון: צעדה ברגל, משחק כדורגל או טיול משותף עם הכלב. בסביבה נינוחה, מתעוררת פעמים רבות שיחה תוך כדי הפעולה המשותפת - ויש לילד תחושה בטוחה יותר, לשתף אותנו מעולמו.
מה היה לי היום? - כאמור, הבסיס לשיתוף מצד הילד הוא שיתוף שלנו, ההורים. הילד שלנו שומע אותנו (ההורים) מספרים על חוויות טובות ונעימות; אך לא פחות מכך, חשוב שנשתף גם בהתמודדויות ואכזבות. כך לומד הילד כי החיים שזורים ברגעים מכל הסוגים. יש בשיתוף זה, מעבר לקירבה שנוצרת - גם נירמול לחוויות שעוברות על הילד. ילד השומע כי לפעמים גם להורה יש רגעי קושי או תסכול, ירגיש בטוח לספר על ההתמודדות שלו. יש תחושה של הכלה והבנה משותפת.
כשאני הייתי ילד - מבחינת הילד שלנו, אנחנו נולדנו מבוגרים... כאשר נשתף אותו בחוויות וסיפורים מהילדות שלנו, תהיה לילד שלנו זווית ראייה נוספת גם כלפינו וגם כלפי תקופת הילדות. יש כאן הזדמנות נהדרת - להכיר לילד שלנו עוד פנים בלתי מוכרות שלנו. גם כאן, נוכל לספר על התמודדויות וסיטואציות עליהן התגברנו - ונוכל לספק דוגמא עבור הילד שלנו. 
מה עוד אפשר לעשות? כאשר הילד משתף אותנו, פעמים רבות אנו פועלים אוטומטית כ"מכונת פתרונות" עבורו. אנו עשויים לומר לו משפטים כגון: "אז למה לא הלכת לגננת?" או "אני אדבר עם המורה - ואפתור את זה". אבל, יש לנו כאן הזדמנות נהדרת להתייעץ עם הילד ולאפשר לו לחשוב בעצמו על דרכי הפתרון. כך, הילד ילמד כי יש ברשותו הרבה דרכי בחירה להתמודדות בכל סיטואציה. לכן, במקום משפטים סוגרים, נשאל שאלות פתוחות, כגון: "איך עוד היית יכול להגיב?", "עכשיו, כשאתה חושב על זה - היית פועל אחרת?". בשיחה שנוצרת בינינו, נוכל גם אנחנו להציע עוד רעיונות ולהמחיש כמה דרכי תגובה עומדות לרשות הילד, בכל רגע נתון.
כולם משתפים את כולם - הילד שלנו צופה בנו. ילד הרואה כי ההורים משתפים זה את זה ומבחין כי ההורים משתפים בני משפחה או חברים - ילמד כי דרך השיתוף רצויה ומועילה; והיא חלק מההתנהלות היומיומית של בני הבית. גם בדרך זו, אנו מגדילים את הסיכוי לשיתוף מצד הילד.
תודה ששיתפת אותי - גם כאשר נתחיל לשתף, חשוב להבין כי לא יתרחש קסם והילד יתחיל לשתף מיידית, באותו רגע. כמו כן, עלול להיות פער בין המידע שאנו רוצים לשמוע - לבין מה שהילד מוכן לשתף. לכן, גם על שיתופים קצרים - נעודד את הילד על כך ששיתף אותנו. חשוב שלא נהיה ביקורתיים כלפי השיתוף. ככל שהילד שלנו ידע כי אנחנו אמפתיים וקשובים - כך רבים הסיכויים שישתף אותנו גם בפן הרגשי. כאמור, זהו הדבר החשוב לנו מכל - להיות עם אצבע על הדופק, בנוגע למה שעובר על הילד שלנו.
לסיכום: כנראה שאף פעם לא נדע הכל. ככל שהילד שלנו יגדל, כך הוא יבחר במה לשתף אותנו. עם זאת, ככל שערוצי התקשורת בינינו לבין הילדים יהיו מכבדים, פתוחים ובלתי שיפוטיים - כך גדלים הסיכויים שהילד שלנו יבחר לשתף אותנו יותר.
לאה שטרן היא מוסמכת מכון אדלר, מרצה ובעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים.
