ילדים: בלוטות נפוחות בצוואר

בלוטות בצוואר שכיחות מאוד בקרב ילדים עד גיל 4. בדרך כלל, הבלוטות נגרמות על ידי וירוסים ומזהמים שונים; לרוב, הבלוטות אמנם לא מסוכנות - אך דורשות התייחסות ולעיתים טיפול.

בלוטות בצוואר אצל ילדים: איך הבלוטות נראות?

בקרב מרבית הילדים בגילאים צעירים (מתחת לגיל 5) מופיעות בלוטות בצוואר, שגדלות בקצב מהיר (תוך ימים).

הבלוטות יכולות להופיע באופן מפושט ודו-צדדי (שכיח יותר וחשוד פחות); או להופיע במקום ספציפי אחד.
לרוב, מדובר בגדילה של בלוטות הלימפה - שהן למעשה "תחנות " של מערכת החיסון - המגיבות לווירוסים, חיידקים או מזהמים אחרים.

הביטוי השכיח ביותר לתופעה הוא חום. ביטויים נוספים יכולים להיות סימנים אחרים למחלה ויראלית שגרתית ו/או כאב מפושט בצוואר כולו עם או בלי הגבלה בתנועת הצוואר (טורטיקוליס).

מהם הגורמים להופעת בלוטות בצוואר אצל ילדים?

כאמור, ברוב גדול של המקרים, הגורם להופעת הבלוטות הוא גורם דלקתי כתוצאה מזיהום. סיבות אחרות יכולות להיות ממצא מולד שגדל עם הזמן; במקרים נדירים יותר - גוש גידולי (שפיר או ממאיר).

מה כולל תהליך האבחון הראשוני?

בשלב הראשון לוקחים אנמנזה (סיפור): גיל הילד; גיל הופעת הממצא; קצב הגדילה של הממצא; האם הבלוטה הופיעה בסמוך/ במקביל למחלה זיהומית אחרת (כגון: נזלת, כאב גרון או שלשול) - והתכווצה לאחר מכן; האם יש היסטוריה של גידולים במשפחה; האם הילד נמצא בסביבת ילדים אחרים שחולים במחלה זיהומית או האם נולד עם ממצא שגדל.

הופעה של בלוטות בצוואר, כתוצאה מזיהום - שכיחה מאוד, בקרב ילדים עד גיל 5; ולכן, אם מדובר בממצא דלקתי חריף, בודקים קודם כל אם מדובר בזיהום שנגרם על ידי וירוס. בחלק קטן מהמקרים, מדובר בדלקות כרוניות, שנגרמות כתוצאה מטפילים של בעלי חיים (כגון: חתולים). זאת, בעיקר בקרב ילדים שחיים בסביבה כפרית, או עם חתולים.

במקרים שאינם משתפרים תחת טיפול או מעקב נהוג לעבור בדיקת אולטרסאונד (מדובר בבדיקה ללא קרינה) - שבאמצעותה ניתן לאפיין ממצאים שונים רבים ולראות האם מדובר בציסטה עם מוגלה בפנים, ממצא מולד שהתחיל לגדול, דלקת כרונית או אם יש חשד לממצא גידולי.

כאשר באולטרסאונד נראים ממצאים עשירים בכלי דם שיכולים לגדול - יש צורך בהדמיות נוספות, כמו CT (כרוך בקרינה) או MRI (אינו כרוך בקרינה, אך מדובר במתקן שיש להימצא בו ללא תנועה למשך זמן לכן מרדימים את הילד), כדי לבדוק האם מדובר בממצא מולד, או בממצא גידולי שפיר של כלי דם, כגון המנגיומה (ממצא שכיח מאוד).

מהן דרכי הטיפול בדלקת?

מעקב: זיהום כתוצאה מווירוס - ברוב המקרים, יחלוף מאליו. לכן, במקרה כזה, הטיפול הוא לרוב שמרני - וכולל בעיקר מעקב.

אנטיביוטיקה: אם הבלוטה אינה מתכווצת, ייתכן שמדובר בזיהום משני חיידקי. זיהום חיידקי יכול להתבטא בגדילה מהירה מאוד עם עלייה בחום, או גדילה איטית יותר של הבלוטה, למשך מספר שבועות (לרוב עם חום וכאב מקומי). במקרים אלה נהוג בדרך כלל, לטפל באמצעות אנטיביוטיקה.

ניקוז צווארי: אם מדובר בגורם דלקתי/זיהומי והטיפול האנטיביוטי אינו משפר את המצב, או שיש החמרה תחת הטיפול - יש צורך לבצע ניקוז צווארי. זוהי פרוצדורה ניתוחית לא מסובכת, שבה פותחים את הממצא דרך הצוואר - ומנקזים אותו. משך ההחלמה כשבוע - שבועיים. מומלץ להגיע למעקב אצל הרופא המנתח, לפחות פעם אחת לאחר הניקוז.

מהן דרכי הטיפול בממצא מולד?

מרבית הממצאים המולדים הם ציסטות. ממצאים אלה עשויים להיות בעלי חלל סגור, בעלי חלל עם פתח ניקוז אחד (לכיוון הצוואר, לנתיב אויר או לדרכי עיכול), או בעלי חלל פתוח לשני צדדים (ללוע או לוושט - מצד אחד; והחוצה - מצד שני).

הציסטות גורמות לנפיחות חוזרת וכרונית וממשיכות לגדול, עד שבשלב כלשהו חייבים להוציא אותן. לכן, ברוב המקרים שבהם מדובר בממצא שגדל - ובאולטרסאונד רואים חשד לממצא מולד - מבצעים מעקב או מסירים את הממצא. בחלק מהמקרים, יש צורך בהדמיה נוספת כדי להגיע לאבחנה.

הסרת הממצא: מקובל להסיר ממצאים מולדים בשלמותם (בפרט אם היה בעבר זיהום). זאת, משום שממצאים אלה נוטים לגדול, להזדהם ובמקרים נדירים אף לעבור שינוי ולפתח בתוכם גידולים. במקרים רבים, הציסטות מופיעות שוב גם לאחר הניתוח, מכיוון שיש להן הרחבות מיקרוסקופיות ("רגליים") מסביבן, שגדלות שוב לאחר הניתוח.

מהן דרכי הטיפול בממצא גידולי?

במרבית המקרים, מדובר בגוש שגדל (לאט או מהר), ללא סימני דלקת, זיהום, כאב ו/או חום.

ביופסיה: אם קצב הגידול איטי - עוקבים אחריו בהתאם למיקום ולממצאים באולטרסאונד ומחליטים האם לדגום אותו. אצל ילדים, מוציאים בד"כ דגימה משמעותית, תחת הרדמה כללית. הסיבה לכך היא ששכיחות הגידולים הממאירים וסוגיהם בילדים שונים מבמבוגרים - ונדרשת יותר רקמה, כדי להגיע להבחנה. אם לא תילקח דגימה מספיקה, עלולים להיות כשלים חוזרים, שיאלצו את הילד לעבור דקירות חוזרות. לכן, על מנת למנוע מהילד טראומה וסבל מיותר - לוקחים מלכתחילה דגימה משמעותית יותר.

הדמיה לפני ביופסיה: לרוב, מקובל לבצע הדמיית CT או MRI עם חומרי ניגוד לפני הביופסיה, בהתאם לממצא ולמיקום. חשוב לעשות הדמיה לפני הדגימה, על מנת לקבל "מפה" ואפיון של הממצא ולהיערך בהתאם - להיות ערוכים לטפל בדימום (אם הממצא עשיר בכלי דם) ולהיערך נכון לטיפול בממצא עם הצטברות נוזלים וכן להימנע משינוי מבנה ומאפייני הממצא, שעשויים להקשות על האבחנה.

גידולים שפירים: ברוב גדול של המקרים, מדובר בגידולים שפירים. מכיוון שגידולים אלה מוצאים בשלמותם בדגימה, נדרש רק מעקב.

גידולים ממאירים: במקרים שבהם מדובר בחשד לגידול ממאיר, חייבים להגיע לאבחנה מהירה - ולהתחיל לטפל בהקדם. כיום, מוסיפים גם בדיקות גנטיות. קיימים טיפולים מתקדמים מאוד לילדים, עם ממצאים ממאירים בראש ובצוואר.

חשוב להדגיש: ישנם הרבה ממצאים דלקתיים כרוניים, שמדמים גידולים - ולכן חשוב לאבחן היטב את הממצא.

כיצד ניתן למנוע זיהומים?

כאמור, זיהומים נחשבים סיבה שכיחה ביותר לגדילה של בלוטות הלימפה. הזנחת היגיינת הפה היא אחד מגורמי הזיהום העיקריים. לכן, כדי למנוע זאת - חשוב מאוד להקפיד על צחצוח שיניים יומיומי ולהימנע מאכילה במהלך הלילה.

נזלת נחשבת גורם עיקרי נוסף (בעיקר כשמתחילים ללכת לגן). לכן, חשוב מאוד לשמור על היגיינת האף - ולשטוף את האף עם מלח, ככל הניתן.

לסיכום: בלוטות נפוחות בצוואר בקרב ילדים מצביעות במרבית המקרים על תהליך דלקתי על רקע זיהומי. עם זאת, ייתכן כי מדובר בממצא מולד שפיר. בשכיחות נמוכה יותר מדובר בגידולים שפירים או בגידול ממאיר. בכל מצב - מומלץ להיבדק, להגיע לאבחנה ולטפל - בהתאם.

ד"ר לירן שטילר הוא רופא א.א.ג ילדים, בביה"ח "סורוקה" בבאר שבע.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.