ילדים והורות: זהירות! אח גדול

כחלק מקורס ההכנה ללידת התינוקת החדשה שהעברתי לבתי הבכורה, הסברתי לה בין היתר שתינוקת היא לא בובה, שראשה כבד מגופה, ומשמעות של נפילה עבורה עלולה להיות מסוכנת מאוד. הדרכתי אותה שלא למשוך לתינוקת ביד או ברגל, ולא להישען עם משקל גופה על העריסה או על הסל קל, מחשש שיתהפכו.

אך כשהתינוקת הייתה בת שבועיים, הייתי לרגע בשירותים. בתי צפתה בקלטת וידאו בסלון והקטנטונת פרצה בבכי. פתאום שמעתי שהבכי נפסק באופן חשוד. התייצבתי תוך רגע בסלון וראיתי שבתי הגדולה חוסמת בכף ידה את פיה ואפה של הקטנה, כדי שזו לא תפריע לה לצפות בקלטת. הקטנה השתנקה והחליפה צבעים.

במשך הזמן שמעתי עוד ועוד סיפורים דומים. אחות בבית החולים סיפרה לי שבנה הפעוט כל כך שמח שחזרה הביתה עם אח תינוק מבית החולים, עד ש"נתן" לאחיו את כל הצעצועים שלו כמחווה של רצון טוב.

התינוק שכב בעריסה והאח הגדול ערם עליו את כל הצעצועים שהיו לו בחדר, כולל משאיות, מכוניות ועוד. כאשר האם פרקה את תיק הלידה ונכנסה לחדר, היא קיוותה שהתינוק הקטן שלה נושם מתחת לערמת הצעצועים.

ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "דיאלוג עם ילדים" (הוצאת דביר), אומרת שלמרות שלא ניתן לחשוב מראש על כל האפשרויות שעלולות להתרחש, כדאי להסביר לילד, בהתאם לגילו, על הסכנות. אין צורך להיכנס ליותר מדי פרטים כאשר מדובר בילד קטן. צריך להסביר, בלי להפחיד.

"חשוב שההסבר לא ייצור תחושה שהילד הגדול 'חשוד' כמסוכן", היא מדגישה. "ההורה צריך להעביר מסר שהוא יעזור לו להיות זהיר, כדי לא להטיל עליו אחריות בלתי סבירה. אפשר לשלב את השיחה בהקשר של שמירת הילד הגדול על עצמו, ומה ההבדל בין ילד גדול לבין תינוק".

העיתוי הטוב לדבר עם הילדים על הנושא, לדעתה של ד"ר כצנלסון, הוא לא כאשר האם מגיעה הביתה עם התינוק, כיוון שברגע של השינוי הגדול קיימת התרגשות, ולכן אין טעם להתחיל בהפחדות. כדאי לדבר עם הילדים כנושא שאיננו נפרד, כחלק מההכנה ללידה, כמכלול, ולא כשיחה על סכנות בלבד.

איריס קורן, עובדת סוציאלית בבית החולים "מאיר" בכפר סבא, מציעה להרגיל מראש את הילד לגבולות. למשל, להחליט כי בסלון לא יהיו חפצים שלו, וכך לא תיווצר בעיה בעתיד של חפצים קטנים שעלולים לסכן את התינוק.

אך אם לא הרגלתם את הילד מראש, כדאי לא להתחיל זאת מהיום הראשון שבו התינוק מגיע הביתה. "ככל שהאם תציב יותר סייגים, היא תגרום לילד הבכור יותר כעסים", מסבירה קורן. "את ההסברים כדאי לתת לילד לפני בוא התינוק. אך אם לא התחלתם לפני, תנו לילד שלכם לעבור את השלב שבו יפנים את העובדה שיש לו אח קטן. כשהתינוק יהיה מעט יותר גדול והתחושה של האח הבכור תהיה שיש לו פחות תחרות עם התינוק, אפשר להדריך אותו ולהסביר לו שחשוב לא להביא חפצים קטנים לסלון, כיוון שהם עלולים להיות מסוכנים לתינוק".

^^איך מסבירים לילד?^^

ד"ר כצנלסון: "לצורך ההדרכה ההורים יכולים להיעזר בבובה. השימוש באמצעי עזר כזה יכול לתת מושג לילד מה עלול להיות מסוכן לתינוק. למשל, להפיל את הבובה ולהסביר לילד כי הבובה עלולה להיפצע. אפשר להסביר לילד שמסוכן לשים על הבובה דברים ולהסביר לו על הסכנות השונות, אך בלי יותר מדי איסורים.

"לילד גדול יותר, בן חמש-שש, אפשר להסביר שנפילה עלולה לגרום סכנת חיים לתינוק, ויש דברים שעלולים לקרות שאותם לא ניתן לרפא, והם בלתי הפיכים.

"לילד גדול ניתן להסביר גם כאשר האם רואה את הסכנה מתקרבת. כאשר ילד בכור רוצה לקחת את התינוק על הידיים, אפשר להסביר לו כי למרות שהתינוק נראה קטן, הוא כבד ועלול ליפול. אבל כדאי לאפשר מדי פעם לקחת את האח התינוק בידיו כאשר הוא יושב על הספה, ולהסביר לו שיש תנאים שבהם הוא יכול לקחת בידיו את התינוק: כאשר אמא לידו, וכאשר הוא יושב על הספה".

קורן אומרת שעצם השאלה "מה אסור לעשות עם תינוק בן יומו", יש בה קונוטציה שלילית, ולכן היא מציעה לשנות את השאלה ל"מה צריך לעשות".

"כדי להשיג את מה שההורים רוצים, כדאי לתת לילד הגדול חיזוקים חיוביים ולא שליליים", היא מסבירה. "הייתי משתפת את הילד הבכור בדברים המתאימים לי כאם. כלומר, להחליט באלו פעולות הבכור יכול להיות שותף. למשל, לעזור לי לעשות עם התינוק אמבטיה.

"לא הייתי מציבה סייגים לפני שאני נתקלת בסיטואציה שעלולה להיות מסוכנת, גם כדי למנוע כל מיני רעיונות שילדים עלולים לבצע. אבל אם הייתי רואה שהילד מסכן את התינוק, הייתי בהחלט מדברת עם הילד על הסיכון".

^^האם לא יכול להיות מאוחר מדי כאשר הילד כבר עשה משהו לתינוק?^^

קורן: "גם כאשר רוצים לדבר עם הבכור מראש, לא הייתי מזהירה אותו ב'אל'. הייתי מספרת לילד שהעצמות של התינוק רכות, ואמא מחזיקה את התינוק מאוד בעדינות.

"כאשר אמא אומרת לילד קטן: 'אל תמשוך לתינוק ביד', היא עלולה לתת בידי הילד משאב שהוא עלול להשתמש בו כאשר יתרגז על משהו. לפעמים הילד עלול לעשות לה דווקא, והדבר יכול לשמש כבומרנג מול האם.

"גם אנחנו כמבוגרים יודעים מה אסור, ובכל מנסים לעשות דברים שיש בהם סיכונים. לכן, הייתי מציעה שהילד או הילדה ישאלו שאלות, מה מותר לעשות עם התינוק, ולא מה אסור. כאשר מונעים מילד לעשות משהו, הוא מאוד רוצה לעשות אותו, אך כאשר מאפשרים לו לעשותו בתנאים שאנחנו מציבים מראש, זה יכול להוציא את העוקץ מהסקרנות של הילד".

^^במה לשתף את הילדים?^^

"לכל אם ולכל משפחה מתאימים דברים אחרים, ולכן חשוב לשתף את הילדים הבכורים בגבולות שנוח לאם, כיוון שלא תמיד מה שנוח לאם אחת, נוח לאם אחרת. כאשר אם תשתף ילד במשהו שאינו נוח לה, היא לא מיטיבה - לא עם עצמה ולא עם הילד שלה.

"לדוגמה, יש אמא שתראה בבקשות שלה לילדה הבכורה להביא סבון לאמבטיה - שיתוף, ויש אמא שתימנע מכך, כי היא אינה רוצה להפוך את ילדתה ל'נושאת כלים' שלה".

^^ממה כדאי להימנע?^^

ד"ר כצנלסון: "ההורים צריכים להיזהר שלא לתת לילד הגדול תחושה שכל הזמן חושדים בו שהוא מסכן את התינוק. זה עלול לגרום לילד להרגיש מאוד לא נוח".

קורן: "הסכנה היא שילד בכור שיקבל פידבקים שליליים, יאשים את התינוק שבגללו ההורים כבר לא אוהבים אותו. מצב כזה עלול לצור דינמיקה לא חיובית בין הבכור לתינוק שנולד.

"מצד שני, אמא צריכה להיות מאושרת שהבת שלה מעט מקנאה בתינוקת. ילד מקנא בתינוק, כאשר אמו מאוד משמעותית בשבילו. לא הייתי רוצה לחשוב שהילדה לא מקנאה בכלל, כאשר אמה מביאה תינוקת חדשה הביתה... זה עלול להצביע על כך שהאם פחות משמעותית עבור ילדתה".

למרות התחושה הקשה לבכור שאמו כבר אינה בלעדית שלו, קורן מציעה להסביר לילד שמדובר בתקופה זמנית. "מושג הזמן הוא דבר מופשט עבור ילדים. לכן כדאי להיצמד לאירועים שהילד יכול להבין, כמו למשל מסיבת יום ההולדת", היא מציעה. "אז תהיה לילד נקודת זמן, שאחריה הוא יידע שאמא תוכל להקדיש מעט יותר זמן גם עבורו".

^^לאחר הלידה, האם לרוב עייפה, תשושה ואף עצבנית. איך מתמודדים בנוסף גם דרישות הבכור?^^

ד"ר כצנלסון: "כאשר האם עייפה ולא יכולה להתפנות לילד, כדאי שתסביר לו את הרגשתה, כיוון שהילד עלול להיבהל מהשינוי שחל באמו כאשר היא מגיעה הביתה עם התינוק, ובימים הראשונים לאחר הלידה היא עייפה. כדאי לדעת שגם ילד קטן חש בכך, ולכן חשוב שהאם תסביר את המצב".

קורן: "גם לילד קטן ניתן להסביר שאמא עייפה, שכרגע אין לאמא זמן. חשוב שההורים לא ירגישו רגשות אשמה וכאילו חלה עליהם חובה לרצות את הילדים. הילד צריך ללמוד לחלוק ולדעת שעכשיו יש לאמא שני ילדים, ועם כל אחד היא נמצאת בהתאם לצרכים שלו ובהתאם ליכולות שלה.

"ביומיום", מודה קורן, "קשה לזכור את 'עשרת הדיברות' לגידול ילדים, וכל אם צריכה לדעת שלא כל יום אפשר להצליח במשימה. ואם לא כל כך הצלחנו היום, מחר תמיד יגיע יום חדש.

"על ההורים לקחת בחשבון שהם עלולים לעשות טעויות, וזה בסדר. אך כדאי להיות רגישים, ואם אנחנו מרגישים שטעינו, מותר להגיד לילד שלאמא קשה ולכן היא כועסת. חשוב להדגיש שאמא כועסת על המעשה. ילד צריך לדעת שרק המעשה שעשה אינו טוב - כי מעשה לא טוב ניתן לשפר. אך כאשר אם אומרת לילד שהוא לא טוב, היא עלולה לפגוע בדימוי העצמי שלו".

הכתבה פורסמה במקור במגזין "הורים וילדים", גיליון מס' 231.

בואו לדבר על זה בפורום יחסי הורים ילדים ובפורום טיפול משפחתי וזוגי.