הורים וילדים: מילה טובה, או שתיים
עד כמה פוגעת ביקורת שלילית של ההורים בבטחונם העצמי של הילדים? העצמה, מסתבר, מתחילה מגיל אפס
'איך אתה יכול לעשות לי את זה, נמאס לי מההתנהגות הזו, ילד טוב לא מתנהג כך, תלמד מאחיך איך להתנהג, תמיד אתה חוזר על אותה ההתנהגות, תמיד אתה שוכח דברים, אתה כל כך בלגניסט, אל תהיה גועלי, תקשיב למה שאני אומרת לך, אל תכעיס אותי...' - אלה הם רק חלק מהביטויים שאנחנו משתמשים בהם כהורים, ביטויים שמבחוץ נשמעים כמו אלימות מילולית מובהקת.
אך כל אחד מאיתנו משתמש לפחות באחד מהביטויים השליליים הללו מתוך מגוון של סיבות, כמו הצורך לשחרר כעסים, פרפקציוניזם שדורש מילדינו להיות מושלמים, תחושת חוסר מימוש מתוך שאיפה שילדינו יגשימו את חלומותינו, או שמא זיכרונות ילדותנו המוציאים מתוכנו את דמויות ההורים שלנו, אלה שהבטחנו לעצמנו שלא נתנהג כמוהם כשנתבגר. והנה המציאות מכה בנו ומציגה אותנו כאמא ואבא כועסים.
הביקורת המוטחת בילדים באמצעות ביטויים אלה היא רק אלמנט חלקי שאחראי על בניית עולמו הערכי של הילד. היא זו שמעוררת דימוי עצמי ירוד, חוסר ביטחון תוך שימת דגש על טעויות, בעיקר אלו שמגדירות את תפיסת עולמו של ילד כמי שבדרך כלל "ממש לא בסדר".
העצמה אישית אצל ילדים היא נושא חשוב מאוד המקנה בסיס להתפתחותם האישית ולעיצובה לטווח הרחוק. משיחות שניהלתי עם אמהות בנושא עלתה התובנה כי עוד לפני שנתחיל לדון בביטחונו האישי והעצמי של ילדנו, כדאי לבדוק היכן עומד בטחוננו שלנו. 
מיכל הרפז, יועצת להקמה וניהול גני ילדים, מנחת קבוצות הורים בגישת אדלר, מתארת ילד שאינו מועצם כמי שנפגע גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך, כילד וכבוגר בתוך החברה. "ילד שאינו מועצם עסוק כל הזמן בפגיעו?ת האישית-חברתית שלו. לכן, במקום שההורים יחפשו דרכים להטביע את הילד בעולם של ידע וחינוך כמו חוגים, הפעלות והעשרות למיניהן, כדאי שיעבדו על חיזוק הביטחון העצמי שלו, מה שיקנה להם ולו שקט פנימי".
^^מה מתווה את תהליך ההעצמה של ילד?^^
"מעבר לפן הקוגניטיבי, קיים הפן החברתי רגשי. על ההורים לדבוק בפן זה ומשם לחזק ולראות את הדברים החיוביים שהילד עושה במקום להתרכז כל הזמן ביכולותיו השליליות".
^^מה נוצר במהלך שימוש חוזר ונשנה בביטויים כמו: לא, אסור, אי אפשר, למה עשית את זה ודומיהם?^^
"הביטויים השליליים הללו משדרים אכזבה. הכיוון השלילי חונק את הילד, גורם לו לחוש שאנו מאוכזבים ממנו כל הזמן, וזו הופכת להיות תפיסת עולמו. הורה שיש לו את היכולת האישית - וזה מאוד קשה - לחזק מעשים חיוביים, לחפש דווקא אותם, ולא להתמקד בשלילי, יוכל להעצים את ילדו בדרך חכמה.
"למשל, כשילד לא עושה את שיעורי הבית שלו, על ההורה לא לומר מילה, וזה מאוד קשה ליישום עבור הורים רבים. אך כשהילד כן עושה את שיעורי הבית שלו, על ההורה להפגין שמחה. אני אומרת שעל ההורה להשתדל, למרות שזה מאוד קשה לנו".
^^ומה לגבי יותר מדי חיזוקים? האם יש מקום לקרוא להם פינוק?^^
"יש לתת חיזוקים, אך כמובן לא בהגזמה. המטרה לשקף לילד בעיקר את מעשיו החיוביים. מתן חום ואהבה זה לא פינוק!" מדגישה הרפז. "פינוק הוא הצורך לעשות לילד שירותים מיותרים שהוא מסוגל לעשות בעצמו.
"חום ואהבה נובעים מתפיסה אישית של כל אדם. חלקם מגיעים בביטויים חיוביים וחלקם במגע חם ואוהב. פינוק כשלעצמו אינו מבטא חום או אהבה. חום ואהבה הם מצרכים מתבקשים שלוקחים חלק בעיצוב העצמתו של כל ילד. הורים רבים טועים ונוטים לחשוב שילד מפונק לא יידע להסתדר בחיים, ומחסירים מילדם כמויות של חום ואהבה על מנת שלא 'לפנק אותו'".
חלק נוסף בדרך להעצמה הוא השיתוף המעשי בתפקידי המשפחה. "ברגע שנשתף את ילדנו בתפקידים במשפחה, הוא ירגיש טוב עם עצמו, מסוגל, גדול, מוערך, כמי שסומכים עליו", מסביר עמית.
"השותפות היא חלק מרכזי וראשי בכל העצמה. ניתן גם לשתף ילד בהתייעצות, כמו לחשוב יחד עם בן החמש כיצד נרצה לארגן את הליכתו לישון, נשב לידו, או שמא הוא מעדיף דובי ולבד. ילד בן שנתיים נוכל לשתף בעבודות הבישול, עריכת השולחן וכדומה".
יכולת נוספת בסיסית היא לסמוך על הילד. "הרבה פעמים הורים משדרים לילד שהוא לא שווה, שאינו בעל יכולת. באופן טבעי ההורה מדכא את בטחונו העצמי של הילד. הטכניקה היא להרשות לילד לעשות טעויות ולא להצליח, מתוך כוונה שההתנסות במשימות תשפר את ביטחונו העצמי".
כהורים יש לנו ציפיות רבות מילדנו. הדרך לדרוש מן הילד, לדברי עמית, תעביר לו את המסר שאנו מאמינים בו. זוהי נבואה הפוכה שמשדרת מסר מעצים ומאתגר בהתמודדות כמעט עם כל דבר.
דרך מעצימה נוספת היא מסגור מחדש - טכניקה המיושמת כאשר לוקחים התנהגות בעייתית ורואים אותה כמשהו חיובי, בעודה מוצבת בהקשר אחר. למשל, כאשר מדובר בילד מאוד עקשן, אם נשנה את ההקשר ללחץ חברתי והתמודדות, התנסחות והתנצחות בדיונים מול חברים בשאלת נכון לא נכון - הוא יהיה יעיל למדי בשל האסרטיביות העצומה שלו. את יכולותיו של ילד קופצני נוכל להסב להקשרים של ספורט, מתוך ראיית המרחבים הפתוחים, שם הוא יכול למצות את עצמו ולהגיע להישגים גדולים.
מכאן שראשיתו של כל תהליך העצמה נובע מיכולתנו כהורים לשדר לילד מנה עשירה של אופטימיות, של ביטחון, של שלווה ושקט פנימיים, תחושות המשדרות על הגל החיובי. כהורים נשתדל לבחור תמיד בצדו החיובי של המצב, נסיט אותו אל עבר הכיוון שנכון לילדנו, על מנת שלא לדכא את ביטחונו העצמי.
*הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון יוני של המגזין "הורים וילדים".
בואו לדבר על זה בפורום יחסי הורים ילדים.
