גמגום: לא לפחד כלל

גמגום הוא הפרעה אשר יש לה פנים רבות. הידועה בהן היא הרמה הגלויה: ההפרעות בשטף הדיבור. אולם מעבר למאפיינים ברורים אלה, ישנה רמה סמויה, בה נכללים ההיבטים הפיזיולוגיים הנסתרים של הגמגום, וגם המחשבות והרגשות של המגמגם, להם עשויה להיות השפעה קריטית על איכות חייו.

כשאנו אומרים "גמגום", הכוונה לגמגום התפתחותי, משמע גמגום המתחיל בילדות, על פי רוב בגיל הרך, בגיל 2-5 שנים, ושכיח בקרב כ-5% מהילדים. המחקר והמציאות הקלינית מעודדים מאוד, שכן ישנו אחוז גבוה מאוד של החלמה טבעית, בשיעור של 70%-80% במהלך הילדות. כתוצאה מכך, שיעור המבוגרים המגמגמים באוכלוסייה הוא כ-1%. על-אף שהנתונים מעודדים, הגמגום הקיים בהווה עשוי להוות אתגר לא פשוט לילד, לנער או למבוגר, בין אם מדובר בגמגום העתיד לחלוף ובין אם מדובר בגמגום כרוני בחיים הבוגרים. במציאות הקלינית, כמו גם במחקרים, אנו עדים לכך שאיכות החיים של הדובר המגמגם עשויה להימצא בסיכון.

מהי "איכות חיים" של אדם מגמגם?

המונח "איכות חיים" זוכה בשנים האחרונות להתעניינות הולכת וגוברת בתחום הרפואה, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, הכלכלה ועוד. הגדרתו תלויה בפרספקטיבה המקצועית ולכן היא בעלת הגדרות רבות ומשתנות. למשל, בתחום הרפואה, שאלונים העוסקים באיכות חיים מתייחסים לתפקודו ותחושותיו בהקשר לתחומי החולי הספציפי בו לוקה האדם. אפשרות נוספת להגדרת איכות חיים היא המידה שבה האדם רואה את חייו כמתאימים לסטנדרט פנימי גלוי או סמוי, וככל שהפער בין מציאות חייו לבין הסטנדרטים שהציב לעצמו יהיה גדול יותר, כך תפגע איכות חייו. אפשרות אחרת היא במשמעות של אושר או רווחה נפשית.

מה משפיע על איכות החיים?

חוקרים סוברים כי איכות החיים של כולנו קשורה לתכונות האישיותיות עימן נולדנו. לדוגמא, יכולת ההסתגלות, יכולת הויסות הרגשי והכישורים החברתיים. בנוסף, איכות החיים שלנו קשורה ביכולת לשמור על איזון, הנקרא "הומאוסטזיס", בזמן האינטראקציה עם הסביבה. היכולת לשמור על איזון חשובה ביותר, כיוון שהאינטראקציה עם הסביבה מביאה עמה חוויות חיוביות ושליליות חזקות, העשויות לטלטל את האדם. במידה והאדם מתקשה לחזור לאיזון, הרווחה הנפשית שלו נפגעת, והוא אף נמצא בסיכון גבוה יותר ללקות בדיכאון.

איכות חיים וגמגום

במחקר (Yaruss & Quesal, 2006) שבדק את איכות החיים של האדם המגמגם, על פי שאלון דיווח עצמי, נמצא שמתוך 173 נבדקים, מרביתם רואים השפעה של הגמגום על איכות החיים הכללית שלהם, על הנאתם מתקשורת, על יחסיהם הבין אישיים ועל יכולתם למצוא עבודה. ננסה להבין מדוע.

כפי שהוזכר, איכות החיים של הפרט מושפעת מהאישיות וההתפתחות האישית וגם מסביבתו. בהקשר לגמגום, שהתנאי להופעתו הוא קיום תקשורת מילולית עם אדם נוסף אחד לפחות, ואשר הופעתו פעמים רבות מובחנת על ידי בן השיח, ההשלכות על איכות החיים יכולות להיות מידיות. כבר בגיל הגן, ישנם ילדים מגמגמים אשר נופלים קורבן לצחוק, לעג או ניכור מצד ילדים אחרים. בבית הספר היסודי, חלק מן הילדים חווים או חשים ירידה בפופולריות, וכן יותר חוויות של דחיה מצד הילד בכיתה או בחצר, מבוכה ואף חרדה מפני דיבור במהלך השיעור בפני כל הכיתה. לעיתים הם גם נתקלים באי הבנה ולכן חוסר אמפתיה לקשיים, מצד המורים. תמונה דומה מצטיירת עבור בני הנוער, אשר עשויים להראות נסיגה, הסתגרות, ירידה בביטחון העצמי, חוסר מימוש עצמי ותסכול רב. אצל מבוגרים, אשר חלקם צברו חוויות שליליות רבות בהקשר לגמגום, מתווספים קשיים בקבלה לעבודה, תגובות שליליות ממאזינים, דעות קדומות, קשיים במציאת בן/בת זוג, וקשיים בתפקוד כהורה.

כל המוזכר עד כה, מתייחס בעיקר לתגובות אפשריות של הסביבה לגמגום. כאן המקום להעיר שתי הערות. ראשית, לא כל מי שמגמגם, בהכרח יחווה את הקשיים הללו. ייתכן שיחווה את חלקם, ייתכן שאת מרביתם, אך ייתכן גם שלא יחווה אותם כלל. הסיבה לכך יכולה להיות מזל, חומרת הגמגום (המידה בה הגמגום בולט), מודעות והסברה לסביבה אודות הגמגום ועוד. שנית, בנוסף למציאות הסביבתית, ישנה גם, כאמור, המציאות הפנימית, המתייחסת לתכונות האישיות והעמדות כלפי הגמגום, אשר עשויות להיות גורם מכריע בהתמודדות עם הקשיים ועם האינטראקציה עם הסביבה. כך, לדוגמא, ילד או מבוגר בעל נטייה לפרפקציוניזם, עשוי לדרוש מעצמו להיות "מושלם" גם מבחינת דיבורו, ולפיכך, אי מושלמות דיבורו, משמע, הגמגום שלו, תחווה בעיניו ככישלון גדול במיוחד. מכאן הדרך קצרה לחרדה מדיבור או הימנעות מדיבור. דוגמא נוספת היא האופן שבו המציאות הפנימית מפרשת את המציאות החיצונית. כאן, הכוונה היא לאופן ההסתכלות של הילד או האדם המגמגם על רגע הגמגום או על תגובת סביבתו. היות שההסתכלות היא סובייקטיבית, היא תלויה בנטייתו של הפרט. למשל, אדם בעל נטייה להכללת יתר, יחשוב שהוא עשוי לגמגם בכל מילה במצב נתון, אף שבמציאות האובייקטיבית, הוא בעל גמגום בחומרה קלה בלבד והוא בדרך כלל מגמגם במילים ספורות בלבד. מחשבות מסוג זה יגבירו את תחושת החרדה, אשר עשויה להחמיר את הגמגום.

מה ניתן לעשות במצב של חרדה מגמגום?

במפגש עם מטופלים אנו עדים לרמות שונות של חרדה מהגמגום, אשר גורמת לעיתים קרובות להימנעות. ההימנעות עשויה לנוע בין ויתור על מילים הצפויות "להתגמגם", הפחתה בכמות הדיבור והתכנים בסיטואציה, ועד אי דיבור בכלל, לרבות הימנעות ממצבי תקשורת מאיימים. העובדה שהשפה והדיבור הם מהאמצעים המרכזיים בתקשורת שלנו עם הסביבה, מציבה את המגמגם בפני קשיים יומיומיים, שכן השפה והדיבור נחוצים גם לצרכים חברתיים, לימודיים ומקצועיים, וגם לצרכים תפקודיים.

לפיכך, המציאות החיצונית, הכוללת תגובות לא תומכות או לחץ זמן אמיתי, וגם המציאות הפנימית, הלחץ והחרדה מדיבור, כמו גם ההימנעות והתסכול שבהימנעות, עשויים להביא לירידה באיכות החיים של הילד או המבוגר המגמגם.

מה כדאי לעשות?

ברמה הסביבתית, להצטרף לקבוצות, שמתקיימות על-ידי אמב"י - ארגון מגמגמים בישראל, ולפעול להגברת ההסברה על תופעת הגמגום ככלל ובסביבה הספציפית של המגמגם בפרט (למשל, בכיתה או בעבודה). ברמה האישית, ללכת לטיפול, ובו ללמוד לזהות את המחשבות התומכות והלא תומכות, וכן ללמוד כיצד ניתן להקל על הגמגום ברמה הטכנית. ובעיקר, להחזיר את הכוח וקבלת ההחלטות לאדם עצמו ולא לגמגום.

הכותבת היא קלינאית תקשורת

אמב"י - ארגון מגמגמים בישראל, יציין את שבוע הגמגום בישראל בין התאריכים 10-16 בנובמבר. במסגרת השבוע יתקיימו מספר פעילויות, ובהן שני אירועים מרכזיים, בתל אביב (11.11) ובחיפה (13.11).

בואו לדבר על זה בפורום הפרעות בתקשורת.