ילדים "דבוקים" למסך

הם יושבים שעות מול המסך המרצד ובוהים בעיניים חלולות במתרחש כשהם מנותקים לגמרי מסביבתם. הם שרועים על הספה או ישובים מול המחשב, מבצעים תנועות מונוטוניות על גבי השולחן בעזרת העכבר. מדי פעם נפלטת מפיהם קריאת התפעלות או שחיוך שבע רצון מתפשט על פניהם. הם מסוגלים לשבת כך שעות. אם לא נזכיר להם שצריך ללכת לישון ואולי גם לאכול, הם לא יזוזו.

הורים רבים מביטים בדאגה בתהליך התמכרות ילדיהם למסכים הקטנים שבביתם ואינם מבינים איך זה קרה. השאלות רבות ומטרידות: אילו נזקים עלולים להיגרם כתוצאה מהצפייה הממושכת? כיצד ניתן להתמודד עם התופעה? ועל מי מוטלת האחריות לשינוי ההרגלים הרעים?

"התופעה של ישיבה ממושכת מול מסך הטלוויזיה והמחשב הולכת ומחמירה עם הזמן", אומרת ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית ב"ת.ל.מ", רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי. "כאשר אחת המתנות הפופולריות שמקבלים בטקס ברית מילה היא מכשיר די.וי.די, זה אומר הכל על המציאות שבה אנו חיים. עבור ההורים, שהאינטרס הסמוי שלהם הוא להרוויח עוד כמה שעות של שקט מהילד, מדובר בפיתרון מאוד נוח, וזה עוד לפני שדיברנו על הכסות שמציגה זאת כמשהו שמסייע להתפתחות ומפתח את המוח".

לדברי גוטמן, בשנים הראשונות לחיי התינוק ההשפעה קריטית במיוחד: "כשמדובר בגיל הרך, הכוונה היא לשנים שבהן נוצרים הקישורים הדרמטיים ביותר במוח", היא מסבירה. "המחקרים הבסיסיים ביותר הוכיחו כי בעלי חיים שגדלו ללא הזדמנות לפעול בסביבה תלת-ממדית, ולא הייתה להם הזדמנות להתנסות באופן אישי בחומרים ובתנועה - סבלו מפגיעה דרמטית ביכולת לפתח את הכישורים הבסיסיים הללו. העניין לא נבדק, מן הסתם, על בני-אדם, אבל סביר להניח שזו תהיה התוצאה כאשר ישיבו תינוקות מול המסך לפרקי זמן בלתי מוגבלים.

"אצל תינוקות, אחת החוויות החשובות ביותר להתפתחות היא התנסות בעולם תלת-ממדי: למשש, לגעת ולחוות אינטראקציה עם אחרים. תינוקות חייבים מבוגר שיהיה נוכח בקרבתם כדי לדרבן אותם ליצור אינטראקציה. הטלוויזיה, לעומת זאת, פועלת כמכשיר המדכא אינטראקציה בין-אישית וסקרנות אקטיבית, וכתוצאה מכך מדכא את האינטליגנציה".

כולנו מכירים את הסיטואציה שבה מכשיר טלוויזיה הדולק בחדר מושך אוטומטית את העיניים של כולם לכיוונו. המציאות היא, שכאשר אנשים מבוגרים יושבים בחדר שבו פועלת טלוויזיה הם יביטו בה - לא כל שכן תינוקות. ואולם, כאן נכנס לתמונה תפקיד ההורים כמודל וכדוגמה אישית: אם ההורה חוזר הביתה מהעבודה, מדליק את הטלוויזיה ואת המחשב ומתיישב מולם - אי אפשר לבוא בטענות לילדים שבסך הכל מחקים אותו.

נכון שבטלוויזיה משודרות גם תוכניות נפלאות, תורמות ומעשירות, אלא שכאן נדרשת הכוונה והדרכה של ההורים. השוק מוצף, לדוגמה, בקלטות וידיאו שמבטיחות לפתח את מוחו של תינוק בעזרת צפייה והאזנה למוסיקה קלאסית, והורים רבים ממהרים לרכוש סדרות שלמות, כיוון שהבטיחו להם שזו הדרך לפיתוח האינטליגנציה של העולל.

"אם צריך לבחור בין קלטת טלוויזיה המשמיעה גם מוסיקה לבין קלטת שמע, אני מעדיפה שהתינוק ישמע את המוסיקה", אומרת גוטמן. "יש מחקרים חד-משמעיים שלפיהם מוסיקה תורמת להתפתחות המוח, ומוסיקה של מוצארט במיוחד, אבל היא לא חייבת לבוא עם תמונה. במקום לבהות במסך, אני ממליצה שהתינוק יסתכל על מובייל. המובייל הוא תלת-ממדי, הוא זז ואינו מרצד, ובנוסף הילד יכול לנסות לשלוח אליו יד ולפתח את היכולת החשובה של קשר עין-יד.

"בארצות-הברית מתייחסים בביקורתיות רבה מאוד לעובדה שילדים נמצאים כבר מגיל רך מול המסך. במחקר שערך 'מכון נילסן' על הרגלי הצפייה האמריקאיים נמצא כי 81 אחוזים מהילדים בגילאים 8 עד 18 צופים מדי יום בטלוויזיה. לפי המחקר, זמן הצפייה היומי הוא כשלוש שעות בממוצע".

ההשלכות, לדברי גוטמן, מרחיקות לכת: "האיגוד האמריקני לרפואת ילדים קבע בדו"ח שפירסם לפני כמה שנים כי ילדים מתחת לגיל שנתיים אינם צריכים לצפות בטלוויזיה כלל, אפילו לא ברחוב סומסום. כמו כן, בדו"ח נכתב כי יותר מאלף מחקרים שונים גילו כי חשיפה לכלי התקשורת עלולה להגביר התנהגות אלימה בקרב ילדים ומבוגרים. לפיכך קבעו 55 אלף חברי האיגוד, כי הקשר האנושי חיוני להתפתחות כישוריו הרגשיים והחברתיים של התינוק, וצפייה בטלוויזיה בגיל כה צעיר עלולה לפגוע בחוויה זו. עוד נקבע, כי הצפייה עלולה לפגוע גם בבריאותם הפיזית של ילדים צעירים".

גוטמן: "יו"ר הוועדה לחינוך באיגוד האמריקני, מרים בר-און, טוענת כי הציבור צריך לדעת שלצפייה בטלוויזיה יש השפעות בריאותיות רציניות על הילדים". בר-און הציעה כי במקום לצפות בטלוויזיה יעודדו הורים את ילדיהם לשחק מחוץ לבית, לקרוא ספרים או לשחק במשחקים שונים. עם זאת, היא הרגיעה ואמרה כי פעוטות בני שלוש ומעלה כבר יכולים לצפות בבטחה בתוכניות טלוויזיה, בתנאי שהן מתאימות לגילם.

"מחקרים אכן מראים כי קיים קשר בין התמכרות של ילדים גדולים לטלוויזיה ולמחשב לבין הפרעות קשב וריכוז", מאשרת ד"ר גוטמן, "ועל-אף שלא ברור מה קדם למה - אם ההפרעה נוצרה כתוצאה מבילוי שעות מרובות מול המסך או שמא בעיית הקשב והריכוז היא שגרמה לילד לפנות לטלוויזיה ולמחשב כדי שיעזרו לו להתרכז בפעילות כלשהי - מדוע לקחת סיכון?".

ד"ר רחל פסטרנק, סוציולוגית של החינוך מהחוג למדעי ההתנהגות, המסלול האקדמי במכללה למינהל, טוענת כי כבר מגיל שלושה חודשים אפשר להושיב ילדים מול מסך הטלוויזיה. "תינוקות מאוד אוהבים את הריצוד של האור על המסך, בתוספת הקולות והצלילים, וזה מושך את תשומת ליבם". ואולם, גם היא סבורה ששהייה לא מבוקרת ובלתי מוגבלת של תינוקות מול המסך עלולה לגרום לכך שהטלוויזיה תתפוס את המקום המרכזי בכל מה שקשור לגירויים ולפעילות: "אני לא פוסלת צפייה בגבולות מוגדרים ומסוימים, ולדעתי זה נפלא שתינוק יצפה ב'בייבי מוצארט', אך זה חייב להיות כחלק מפעילויות אקטיביות אחרות שמטרתן גירוי החושים והפעלת הגוף".

בעיה מוכרת היוצרת חיכוכים כמעט בכל בית היא הישיבה הבלתי מוגבלת של ילדים מול מסך המחשב. "אי אפשר לקחת את הפעילות הזו ולהעלים אותה מסדר היום של הילדים", אומרת פסטרנק. "זה חלק מהחיים. לישיבה מול המחשב יש אפילו יתרונות, כמו פיתוח זריזות, קשב ומיקוד, אבל גם פה מדובר בשאלה של מינון. כאשר מדובר במשחקי מחשב תחרותיים שברובם הם משחקי מלחמה ויריות, הייתי דוחה את הצגתם עד לגיל שש או שבע".

ישיבה בלתי מוגבלת מול מסך מהחשב והטלוויזיה מזיקה בתחומים נוספים, שהבולט בהם הוא התחום החברתי. ילד המאמץ לעצמו זהות וירטואלית בעצם מתנתק מהעולם האמיתי ואינו מתרגל אינטראקציה חברתית, דבר שעלול להוביל לבידוד.

"בגילאי הגן הבוגרים ובכיתות הראשונות של בית הספר היסודי, חובה על ההורים לנקוט גישה סלקטיבית גם במחשב וגם בטלוויזיה", אומרת ד"ר עידית גוטמן. "אנו מדברים כאן על הרגלים נלמדים והתערבות ההורים קריטית להמשך הדרך. ההורים צריכים להיות מודעים לכך שאסור שהישיבה מול הטלוויזיה או המחשב תצא מכלל שליטה, ולכן מומלץ לא לאפשר לילדים בגילאים האלה גישה חופשית לשני המכשירים הללו.

במקרים רבים, המטרד היומיומי, שמסתכם בדרך-כלל בנדנודים ובמריבות, הופך לבעיה של ממש. איך נדע אם הנהייה של ילדינו אחר המסך היא כבר בגדר התמכרות הפוגעת בהם, ומתי כדאי לפנות לייעוץ מקצועי?

"ברוב הפעמים, הורים מגיעים לטיפול לאחר שקיבלו משוב מבית הספר שילדם אינו מכין שיעורים באופן קבוע", אומרת גוטמן. "לאחר בדיקה של המצב מתברר שכמות הזמן שהילד מבלה מוך מסך המחשב או הטלוויזיה היא הגורם לכך. בנוסף, כאשר מדובר בילדים עם הפרעת קשב וריכוז - שממילא נוטים להתמכרות בכל ההיבטים - המחשב והטלוויזיה מהווים אטרקציה מיוחדת ותפקיד ההורים מולם הרבה יותר קשה".

ד"ר מוקי יניב, מנהל השירות לפגיעות ספורט בילדים ומבוגרים בבית החולים "דנה" בתל-אביב ומנהל "ספורטופדיה", מרפאה משולבת לטיפול בפגיעות ספורט, אומר כי לישיבה ממושכת מול מסך הטלוויזיה או המחשב יש שני היבטים של פגיעה: השמנה כתוצאה מירידה בפעילות הגופנית, ופגיעה במבנה השלד.

לדבריו, השמנה קשורה ישירות למספר שעות הצפייה השבועית בטלוויזיה: מחקרים מראים כי הסיכוי להשמנה גדל ב-2 אחוזים כנגד כל שעת צפייה שבועית. למותר לציין שכאשר משמינים יש ירדה דרמטית בכושר הגופני ובמסת השריר, ואז גדל הסיכון שכל נפילה פשוטה תגרום לשברים. כמו כן, ההשמנה כשלעצמה עלולה לגרום ליתר לחץ דם, לעליית רמת השומנים בדם ואף לסוכרת, וכל אלה מהווים גורמי סיכון למחלות בגיל מבוגר יותר. יניב מוסיף כי בקרב תינוקות, חוסר בפעילות גופנית בא על חשבון פיתוח הקואורדינציה, יכולת התנועה, מוטוריקה גסה ואפילו מוטוריקה עדינה, שלא לדבר על פיתוח מיומנויות חברתיות.

ואולם לא רק בעיות השמנת יתר מופיעות כתוצאה מישיבה ממושכת מול מסך הטלוויזיה או המחשב. "בישיבה ממושכת אנו נוטים לאבד את מתח השרירים, מה שגורם לרפיון ולכאבים בגב ובצוואר", אומר יניב. "עצם תנוחת הישיבה, בעיקר אם זו אינה ישיבה תקינה - כלומר, ישיבה על הצד או על העוקם - גורמת לכאבים ובסופו של דבר לתגובה שרירית. לא אחת מגיעים אלי ילדים עם בעיות יציבה שניתן בקלות לאבחן כי הן נובעות מחוסר פעילות".

יניב ממליץ להורים להזכיר לילדים לקום מהמחשב כל רבע שעה, למתוח מעט את הגב וליישר את הצוואר. בזמן צפייה בטלוויזיה, לדבריו, יש להקפיד לשנות תנוחה כל חצי שעה.

מתוך: מגזין "הורים וילדים", גיליון 239.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיית ילדים ובפורום יחסי הורים ילדים.