מדריך לאבחון וטיפול באוטיזם

הסדרה פלפלים צהובים" המשודרת ב"ערוץ 2 עוררה שיח ציבורי סביב תופעת האוטיזם, תופעה שהפכה שכיחה בשנים האחרונות, בשל העלייה באחוז הילדים המאובחנים כאוטיסטים.

אוטיזם הוא שם כולל להפרעה נוירולוגית התפתחותית גנטית המתבטאת בדרכים שונות ומגוונות וכוללת תסמונות שונות במאפייניהן ובדרגת החומרה שלהן. לא ניתן לאבחן קיומו של אוטיזם באמצעות בדיקה טרום לידתית, וטרם נחשפו באופן ברור ומוסכם המאפיינים המעלים את הסיכון של ילדים מסוימים ללקות באוטיזם.

כיום נהוג יותר להשתמש בביטוי "הספקטרום האוטיסטי" או "הקשת האוטיסטית" בהתחשב בקיומן של התסמונות האוטיסטיות השונות, שהמשותף להן הוא תחומי ההפרעה. ד"ר דניאל שינהר, כירורג ילדים בבי"ח שיבא ומומחה להומו טוקסיקולוגיה מסביר: "כדי להבין מהו אוטיזם ניתן לדמיין קו ישר, מעין ציר, עליו קיימות מספר תסמונות שחומרתן משפיעה על מיקומן בציר אשר מדרג, למעשה, את התסמונות מהקלה ביותר לזו החמורה ביותר".

כל תסמונות הקשת האוטיסטית מאופיינות בחוסר תפקוד ו/או התפתחות מוחלט ומתמשך בשלושה תחומים עיקריים: האחד, התחום החברתי - קושי ליצור קשר חברתי, קושי להפנים, להביע ולפעול על פי קודים חברתיים וחוסר הדדיות; השני, קשיי התנהגות רבים ומגוונים; והשלישי, קשיי שפה ותקשורת.

הרצף האוטיסטי, כאמור, כולל תסמונות אוטיסטיות בדרגות חומרה שונות. כך, בצידו הקיצוני האחד של הרצף האוטיסטי מצוי האוטיזם הקלאסי, אשר לדברי ד"ר שינהר, מודגם באמצעות התמונה המוכרת של "הילד המנותק היושב על הרצפה, חובק את רגליו בשתי ידיו, מרכין את ראשו ומנדנד עצמו קדימה ואחורה". האוטיסטים הקלאסיים סובלים מאוטיזם קשה המתבטא בניתוק מוחלט מהמציאות, חוסר תקשורת קיצוני ביותר ולרוב אף פיגור התפתחותי.

בקצהו השני של רצף האוטיזם מצויה תסמונת אספרגר, אשר הסובלים ממנה הם אוטיסטים ברמת תפקוד גבוה, שהינם בעלי יכולות תפקודיות טובות יחסית. "אוטיסטים אשר עם תמיכה נכונה, טיפול, הדרכה והשקעה יכולים ללמוד לתפקד ולהשתלב, במידה זו או אחרת, בחיים הרגילים", כפי שמגדיר ד"ר שינהר.

בין שני הקצוות מצויות תסמונות רבות ומגוונות אשר מכונות הפרעות התפתחות נרחבות, PDD, ואשר מובחנות האחת מרעותה בהתאם לדרגת החומרה של ההפרעה. יש הכוללים גם את האוטיזם הקלאסי, וגם את תסמונת האספרגר תחת כותרת ה-PDD, כאשר האחד נחשב ל-PDD חמור והאחר ל-PDD בתפקוד גבוה בהתאמה.

המשותף לכל התסמונות האוטיסטיות, קלה כחמורה, כאמור, הוא התחומים בהם מתבטא חוסר התפקוד של הסובלים מהן. בנוסף לכך, ישנם גם תסמינים המשותפים לרובן. ד"ר שינהר: "למרות שלכל תסמונת אוטיסטית מאפיינים ייחודיים משלה, הרי שישנם מספר תסמינים נפוצים שניתן לזהות כמעט אצל כל האוטיסטים".

התסמינים הנפוצים ביותר בקרב ילדים הסובלים מאוטיזם בדרגות שונות הם: היעדר דיבור, מיעוט בדיבור ואוצר מילים קטן בגיל בו אמורים להתחיל לדבר; מיעוט או הימנעות מיצירת קשר עין; הירתעות והימנעות ממגע אנושי; התבודדות וחוסר תקשורת עם ילדים אחרים ו/או עם מבוגרים; התנהגויות חוזרות ונשנות בכפייתיות, כולל טקסים חוזרים ונשנים, תנועות רפטטיביות, נפנופי ידיים בלתי פוסקות, נדנודי גוף, משחק בלתי פוסק במשהו אזוטרי כדוגמת לחיצה על אותו כפתור שוב ושוב שעות או הליכה רק על קווי הבלטות, תנועתיות יתר כדוגמת הליכה הלוך ושוב בחדר ללא הפסקה ועוד; רגישות גדולה למרקמים מסוימים; קשיי אכילה בולטים וממושכים דוגמת אכילה מועטה וסלקטיבית של מגוון מצומצם ביותר של מזונות ועוד".

אותם תסמינים שמונה ד"ר שינהר ואחרים אמורים לשמש כתמרורי אזהרה ולגרום להורה לפנות לבירור אצל רופא ילדים. ניתן לאבחן ולקבוע קיומו של אוטיזם, על פי רוב, כאשר הילד בן שנה וחצי. למרות זאת, חשוב לפנות לבדיקה כבר עם הופעת החשד הראשון ולא להתמהמה. ד"ר שינהר: הדבר החשוב ביותר הוא אבחון מוקדם של המצב. ההורים חייבים להיות ערניים, ובמידה והם חשים ולו חשש קטן לקיומה של בעיה עליהם לפנות לבדיקה. כמובן שאין צורך לחיות בחרדה מיותרת, אך עדיף להיות בצד הבטוח ולקחת את הילד לבדיקה אם מתרשמים כי הוא מתפתח בצורה או בקצב שונים מהצפוי או שהתנהגותו איננה שגרתית ו/או אופיינית לבני גילו".

כמו ברוב הדברים הקשורים לילדים, גם כאשר מדובר בילדים שונים, ההורים הם הראשונים לדעת. לרוב, ההורים מכירים את ילדיהם טוב מכל אדם אחר, והם אלה שמבחינים ראשונים בדרך כלל בניצני אוטיזם אצל ילדיהם. פעמים רבות", אומר ד"ר שינהר, "ההורים מבחינים בסימנים מחשידים אך חוששים להודות בבעיה, מתעלמים מהמציאות ומדחיקים את חששותיהם בתקווה שהדברים פשוט ייעלמו".

ד"ר שינהר מזהיר מפני מצב דברים זה, ומסביר כי הזמן הוא גורם קריטי המשפיע על סיכוייהם של ילדים אלה ליהנות משיפור במצבם. התחלה מוקדמת של הטיפול משפרת את יעילותו ומגדילה את הסיכויים להצלחתו, ולכן חשוב ביותר להימנע מבזבוז זמן מיותר. כאשר ההורים אינם מבחינים בבעיה או, שכאמור, מבכרים להתעלם מכל הסימנים, הרי שהמעקב בטיפת חלב ו/או הערות של הגננות על קיומה של התנהגות חריגה אצל הילד יובילו, בסופו של תהליך, לאבחון ובדיקה.

אוטיזם מאובחן בדרכים שונות, ובתהליך האבחון מעורבים קלינאי תקשורת, פסיכיאטר, נוירולוג ורופא ילדים התפתחותי, המבצעים בדיקות שונות עד לקביעת האבחון הסופי והתאמת הטיפול. "אבחון של אוטיזם הוא אבחון פשוט", אומר ד"ר שינהר. "על ההורים בהתחלה לפנות עם הילד לרופא ילדים ולתאר בפניו את התנהגות הילד. רופא ילדים טוב ומיומן יזהה במהירות במה מדובר, ובמידת הצורך יפנה את הילד להמשך בירור".

דרכי הטיפול באוטיזם רבות ומגוונות, כפי שמיטיב לתאר ד"ר שינהר: "עם העלייה בזיהוי האוטיזם, התרחב גם הטיפול עם התופעה. כיום קיימות שיטות רבות מאד של טיפול בילדים אוטיסטים, וחשוב שכל משפחה תמצא את שיטות הטיפול המתאימה לה ביותר, בהתחשב במאפייניה השונים ובהתחשב בילד, במאפייניו ובמצבו.

בין דרכי הטיפול ניתן למצוא טיפולים התנהגותיים, טיפולים אזוטריים, טיפולים אנתרופוסופיים, טיפול באמנויות, טיפול באמצעות בעלי חיים, טיפול בשיטת ה-aba ועוד.

בואו לדבר על זה עם ד"ר דני שינהר בפורום רפואת ילדים ובפורום אוטיזם - תמיכה.