חום - הגנת הגוף מפני מחלות

האם אתם דואגים כשלילדכם יש חום ומייד פונים אל הרופא? הורים רבים עושים זאת, משום שאנשי המקצוע בתחום הרפואה - רופאים ואחיות - גרמו להם להאמין שחום מסוכן תמיד. רופאים גם חיזקו את הרעיון השגוי שרמת חומו של ילד היא המדד לקביעת חומרת מחלתו. לכן כ-30% מחוליו של רופא הילדים מגיעים אליו בגלל חום.

אם תפנו אל רופא הילדים ותאמרו לו שילדכם חולה, בדרך כלל השאלה הראשונה שלו תהיה, "האם מדדתם את חומו?" בין שתגידו לו שיש לו 38 או 40 מעלות, קרוב לוודאי שיגיד לכם לתת לו אקמול ולהביא אותו למרפאה. טקס זה משותף כמעט לכל רופאי הילדים. אני חושב שיש ביניהם כאלה שמבצעים אותו אוטומטית ויגיבו כך גם אם תגידו שיש לו 42 מעלות! מה שמטריד אותי הוא שהם שואלים את השאלה הלא-נכונה ונותנים את העצה הלא-נכונה.

עצם העובדה שהם שואלים קודם כל על החום מרמזת כאילו טמון בו משהו מסוכן. אחר כך הם גם נותנים לכם מרשם לאקמול, ואתם מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת שהכרחי ורצוי להוריד את חומו בעזרת תרופות.

חום גבוה עשוי לשמש רמז שיעזור לרופא באבחון. הבעיה היא שלעיתים קרובות מייחסים לחום חשיבות רבה מדי. הרופא בודק את התיק הרפואי, עוטה על פניו הבעה של דאגה כנה ואומר ברצינות רבה, "הממם, 38 מעלות. ובכן, כדאי לנו לעשות משהו בקשר לכך!" שטויות - שגם מטעות - משום שגם אם יש לילד חום, לא תמיד הרופא צריך לעשות משהו בקשר כך. אם אין תסמינים נוספים כגון אי-שקט רב, התנהגות חריגה, קשיי נשימה ואחרים, שעשויים להצביע על מחלות קשות כגון אסכרה (דיפטריה) ודלקת קרום המוח (מנינגיטיס), הרופא צריך רק לומר לכם שאין סיבה לדאגה ולשלוח אתכם עם הילד הביתה.

לאור העיסוק הרב והמטעה של רופאים בחום הגוף אין זה מפתיע שרוב ההורים, שנשאלו על כך בסקרים, סיפרו שהם מפחדים ממנו מאוד, ושרמת דאגתם עולה עם כל מעלה נוספת במדחום. דאגה זו מוצדקת רק לעיתים רחוקות. תוכלו לחסוך לעצמכם הרבה חרדת חינם ולמנוע מילדכם בדיקות מיותרות, צילומי רנטגן ותרופות שעלולות להיות מסוכנות, אם תזכרו כמה עובדות בסיסיות על חום גוף. אלה הן אמיתות שכל רופא חייב להכיר, שרבים מעדיפים להתעלם מהן, ורובם נמנעים מלספר לכם עליהן.

עובדה מס' 1: חום הגוף "הנורמאלי" אינו חייב להיות דווקא 36.7 מעלות

זה מה שאמרו לנו כל חיינו, אבל זה פשוט לא נכון. רמת חום זו היא פשוט ממוצע סטטיסטי, וחום "נורמאלי" אצל רוב האנשים גבוה או נמוך ממנה. דברים אלה נכונים בעיקר אצל ילדים. חום הגוף "הנורמאלי" שלהם, שנמדד במחקרים מבוקרים בקפדנות, נע בין 36 ל-37.5 מעלות. רק אצל מספר קטן מאוד של ילדים בריאים נמדד חום גוף של 36.7 מעלות.

חום גופו של ילדכם עשוי להשתנות משמעותית במשך היום. בשעות אחר הצהריים המאוחרות יהיה גבוה במעלה אחת בערך בהשוואה לשעות הבוקר המוקדמות. לכן, חום גבוה יחסית בשעת ארוחת הערב עשוי להיות נורמאלי לגמרי, וייתכן שזהו חומו של הילד כל יום באותה השעה.

עובדה מס' 2: חום גופו של ילדכם עשוי לעלות בשל סיבות שונות ואינו מצביע דווקא על חולי

חום גופם של ילדים עולה לפעמים כשהם מעכלים ארוחה כבדה או בזמן ביוץ אצל נערות בגיל ההתבגרות. לפעמים חום גבוה מעט הוא תופעת לוואי של תרופה שהילד מקבל, לדוגמה אנטיהיסטמין.

עובדה מס' 3: כשאתם מסוגלים לזהות את הגורם לחום, הגיע הזמן לדאוג

חום שמצביע על בעיה חמורה נגרם על-ידי הרעלה, חשיפה לחומרים רעילים בסביבה או "מכת חום" (או "מכת שמש"). אולי הייתם עדים להתמוטטות בשל מכת חום או ראיתם זאת בטלוויזיה - חייל קורס במגרש המצעדים, או רץ מרתון שצונח בשולי המסלול בגלל מאמץ גופני מוגזם בשמש לוהטת. חום של 41.7 מעלות או יותר עלול לגרום לנזק גופני תמידי, בדומה לזה שנגרם על-ידי חימום-יתר בשל שהות ארוכה בסאונה או ג'קוזי.

אם אתם חושדים שילדכם בלע חומר רעיל, אל תמתינו כדי לראות אם הוא מגיב בצורה שלילית. הביאו אותו מייד אל חדר המיון בבית-חולים, ואם אפשר הביאו את מכל הרעל אתכם. כך יוכל צוות בית-החולים לבחור את הנוגדן המתאים. ברוב המקרים החומר שבלע הילד יהיה בלתי מזיק יחסית, אבל אם לא כך הדבר, תשמחו שפניתם מייד לקבלת עזרה.

טיפול מיידי בחום חיוני גם אם ילדכם מתמוטט ומאבד את הכרתו - אפילו לזמן קצר ביותר - אחרי פעילות מאמצת בשמש החמה או חשיפה מוגזמת בסאונה או ג'קוזי. אל תתקשרו סתם כך לרופא או לקופת חולים. קחו מייד את הילד לחדר המיון. השפעות חיצוניות אלה עלולות להיות מסוכנות משום שהן מכניעות את הגנות הגוף, שבדרך כלל מונעות את חומו מלעלות לרמות גבוהות ומסוכנות.

יש לזכור שרק לעיתים רחוקות גורמים אירועים כאלה לחום גבוה. תוכלו לזהות חום כזה אם תדעו את הנסיבות שבהן נגרם ותבחינו בתסמינים שנלווים אליו, כגון אובדן הכרה, שאינו מותיר כל ספק שילדכם בצרה רצינית.

עובדה מס' 4: חום הגוף משתנה בהתאם לשיטת המדידה

חום שנמדד בפי-הטבעת אצל ילדים גדולים, גבוה בדרך כלל במעלה מזה שנמדד בפה, וחום שנמדד מתחת לבית השחי נמוך ממנו במעלה אחת. אולם אצל תינוקות אין כמעט הבדל בין החום שנמדד בפי-הטבעת או מתחת לבית השחי. לכן אפשר בהחלט להסתפק בבית השחי במדידת חומו של תינוק. מדידה בפי-הטבעת עלולה לגרום שם לקרע או ניקוב - תאונה נדירה שמתרחשת לפעמים כשמחדירים לשם מדחום. אני מזכיר סכנה זו רק משום שניקוב פי-הטבעת קטלני לפחות במחצית מהמקרים. לכן אני מייעץ להורים שלא למדוד את חומו של התינוק בצורה זו. אין צורך לעשות זאת, אז למה להסתכן בגרימת נזק לילד?

לבסוף, אל תניחו שאתם יכולים לקבוע את מידת חומו של הילד על-ידי הנחת ידכם על מצחו או חזהו. כבר הוכח שאנשי מקצוע מיומנים בתחום הרפואה אינם יכולים לעשות זאת באמינות כלשהי, לא כל שכן ההורים!

עובדה מס' 5: כשאני מייעץ נגד טיפול בחום כשלעצמו, אינני מתכוון לתינוקות שזה עתה נולדו

תינוקות שזה עתה נולדו עלולים לסבול מזיהומים שנובעים מהתערבות רפואית בלידה, ממצב כלשהו שהתפתח בעודם ברחם, מחולי גנטי כלשהו או מאירועים שהתרחשו זמן קצר אחרי שנולדו. הם עלולים לפתח מורסות (אבסס) על הקרקפת בשל ניטור עוברי לפני הלידה, או דלקת ריאות משאיפה שנגרמת על-ידי חדירת מי שפיר אל תוך הריאות, בעקבות מתן כמות מוגזמת של תרופות לאם בזמן הצירים. הם עלולים גם ללקות בזיהום בשל מילה שבוצעה על-ידי רופא-מיילד לפני שיצאו מבית-החולים, או בגלל המספר העצום של חיידקים בסביבת בית-החולים. אם הרך הנולד מפתח חום גבוה מהרגיל בחודשים הראשונים לחייו, אתם חייבים לקחת אותו מייד אל הרופא.

עובדה מס' 6: אם יש לתינוק שלכם חום ודאו שלא הלבשתם אותו ביותר מדי בגדים

הורים, בעיקר כאלה שמטפלים בילדם הראשון, חוששים לפעמים שיהיה לו קר. הם עוטפים את התינוק בשכבה על גבי שכבה של בגדים ושמיכות, ושוכחים שתינוקות אינם מסוגלים להשליך מעל עצמם בגדים מיותרים או שמיכות אם החום מעיק עליהם. לפעמים התוצאה היא עליית חום הגוף. אם לתינוקכם כבר יש חום, אולי בליווי צמרמורות, ואתם עוטפים אותו בשמיכות עבות, אתם פשוט גורמים לחום גופו לעלות עוד יותר. כלל פשוט שאותו אני מציע למטופלים שלי הוא, להלביש את התינוק באותה מידה שבה הייתם מתלבשים בעצמכם כדי לחוש בנוח.

עובדה מס' 7: רוב מקרי החום נובעים מזיהום שנגרם על-ידי וירוסים או חיידקים. הגנות הגוף מסוגלות להתגבר עליו ללא תרופות

התקררות נפוצה ושפעת הן שני הגורמים העיקריים לעליית חום הגוף אצל ילדים בכל הגילים, לפעמים אפילו עד כדי 40.6 מעלות, אבל גם ברמה כזאת אין סיבה לדאוג. הסכנה היחידה היא התייבשות, תוצאתם של גורמי משנה כגון הזעה מרובה, נשימה מהירה, שיעול, נזלת, הקאות ושלשול. כדי למנוע התייבשות ודאו שהילד מקבל כמות גדולה מאוד של נוזלים. כלל אצבע טוב הוא לנסות ולגרום לחולה לשתות 250 מ"ל נוזלים כל שעה, עדיף כאלה שמכילים מרכיבים תזונתיים. מאחר שזו כמות גדולה מאוד של נוזלים, תנו לילדכם מיץ פירות, משקה קל או כל דבר אחר שהוא מוכן לשתות.

ברוב המקרים קל לזהות חום שהגורם לו הוא זיהום על-ידי חיידקים או וירוסים, משום שהתסמינים שמאפיינים חולאים אלה הם שיעול קל, אף סתום או נזלת, עיניים דומעות וכן הלאה. אין צורך לקרוא לרופא או לתת לילד תרופה אם אין לו תסמינים נוספים. שום תרופה לא תהיה יעילה כמו ההגנות של הגוף עצמו. תרופות שניתנות כדי להקל אי-נוחות, עלולות להפריע למאמצי הגוף להירפא, בשל סיבות שאדון בהן באריכות בפרק אחר. אנטיביוטיקה עשויה לקצר את משך החולי, אבל הסיכון עולה על התועלת.

עובדה מס' 8: אין קשר בין רמת חומו של הילד לחומרת המחלה

יש בציבור תפיסה שגויה שחום הגוף מצביע על חומרת המחלה, אבל אין כל הסכמה בין ההורים או בין הרופאים בקשר לרמת חום זה. שאלתי את המטופלים שלי מתי חום צריך להיחשב כ"גבוה מדי", וגיליתי מגוון רחב של דעות ואמונות. מחקרים הוכיחו שיותר ממחצית מההורים חושבים שהחום "גבוה" ברמה שבין 37.8 ל-38.9 מעלות, וכמעט כולם מאמינים שהוא גבוה כשהוא מגיע ל-39.4 מעלות. הורים אלה גם משוכנעים שרמת החום מצביעה על חומרת המחלה. זה בהחלט לא נכון. גם אם תדעו כמה חום יש לילדכם עדיין לא תדעו עד כמה הוא חולה, בעיקר אם החום הוא תוצאה של זיהום על-ידי חיידק או וירוס. אם הגעתם למסקנה שלילד יש חום בגלל זיהום, אין טעם להתרוצץ סביבו ולמדוד את חומו כל שעה כדי לבדוק אם הוא עולה או יורד. לא תשיגו דבר אם תעשו זאת, וקרוב לוודאי שרק תגבירו את פחדכם ותרגיזו את הילד.

מחלות נפוצות, לא קשות, כגון אדמדמת, גורמות לפעמים לחום גבוה מאוד, בעוד שמחלות הרבה יותר חמורות אינן גורמות לעליית החום בכלל. אם חומו של ילדכם אינו מלווה על-ידי תסמינים נוספים כגון הקאה או קשיי נשימה, אינכם צריכים לדאוג גם אם הוא מגיע ל-40.6 מעלות.

כשאתם מנסים לגלות האם החום נגרם על-ידי זיהום קל כגון הצטננות פשוטה או שהוא תוצאתו של חולי חמור קצת יותר, חשוב שתתייחסו להופעה הכללית של הילד והתנהגותו. אלה הם גורמים שאתם יכולים לשפוט במיומנות רבה יותר מהרופא שלכם, משום שאתם מכירים את ילדכם טוב יותר. אם הוא חסר מנוחה או מבולבל או מפגין התנהגות חריגה ומדאיגה מכל סוג שהוא, והתסמינים ממשיכים יום או יומיים, כדאי לכם לפנות לרופא. אולם אם הוא פעיל ומשחק ומתנהג בצורה נורמאלית, אין סיבה לדאגה.

מפעם לפעם, כשאני מדפדף בכתב-עת כלשהו שעוסק ברפואת ילדים, אני מוצא מאמר על "חרדת חום". זהו מונח שרופאים משתמשים בו כדי לתאר את הפחד "הבלתי הגיוני" של הורים מפני חום. זוהי גישה אופיינית שדוגלת ב"האשמת הקורבן" ושנפוצה במקצוע שלי. רופאים אינם שוגים, וכשהם בכל זאת עושים שגיאה, הרי זו אשמת החולה.

מבחינתי, "חרדת חום" היא מחלה של רופאי הילדים ולא של ההורים, וכשהורים נופלים לה קורבן הרי זו אשמת הרופאים.

עובדה מס' 9: חום שנגרם על-ידי וירוס או חיידק ולא טופל, אינו עולה ללא הפסק ואינו חורג מ-40.6 מעלות

רופאים מזיקים מאוד לכם ולילדכם כשהם נותנים לכם תרופות להורדת חומו של הילד. גישה זו מאשרת את הפחד שנפוץ בקרב הורים רבים, שחומו של ילדם ימשיך לעלות אם לא יינקטו צעדים להוריד אותו. הרופאים אינם אומרים לכם שהורדת החום לא תעזור לילד להחלים, או שבגופנו יש מנגנון פנימי, שאינו ברור לגמרי, שמונע מחום שנגרם על-ידי זיהום להגיע ל-41 מעלות.

מנגנון גופני זה מתקשה לפעול רק במקרה של מכת חום או כשהחום נגרם על-ידי גורם חיצוני כלשהו. במקרים כאלה הוא עלול להגיע ל-41 מעלות ויותר. רופאים יודעים זאת אולם רובם מתנהגים כאילו אין להם שום מושג בנושא. אני מאמין שהסיבה לכך היא רצון פשוט לגרום לכם, ההורים, להאמין שהם שעזרו לילדכם. הם גם מפגינים כך את הדחף שלהם להתערב בכל פעם שניתנת להם ההזדמנות, ואת חוסר הרצון שלהם להודות שיש מחלות שאינם יכולים לטפל בהן בצורה יעילה.

פרט למחלות סופניות, האם רופא אמר אי פעם לחולה, "אני לא יכול לעשות דבר?"

עובדה מס' 10: צעדים להפחתת חום, כגון תרופות או הרטבת הגוף, מיותרים וגרוע מזה, הם מזיקים

אם ילדכם לוקה בזיהום, החום שמלווה אותו הוא ברכה ולא קללה. הגוף משתמש במנגנון הגנה טבעי על-ידי שחרור ספונטני של פירוגנים. אלה גורמים לעליית החום, וזו הוכחה לכך שמנגנון התיקון של הגוף התחיל לפעול.

כך זה קורה: כשמתפתח זיהום בגוף הוא מייצר כמות נוספת של לויקוציטים, שהם תאי דם לבנים. אלה הורסים חיידקים ווירוסים ומסייעים בסילוקם של חומרים מגרים ורקמות שניזוקו מתוך הגוף. שחרור הפירוגנים גורם לעליית חום הגוף ולהאצת תנועתם של תאי הדם הלבנים, ותהליך זה מעיד על כך שמתקיים תהליך ריפוי מואץ, לכן יש לשמוח על הופעת החום ולא לפחד ממנו.

תהליך זה גורם להעברת ברזל, שחיידקים רבים זקוקים לו כדי לשרוד, מהדם ולאחסונו בכבד. כך מופחת קצב התרבותם של אלה, וכך גם גוברת יעילותם של האינטרפרונים, חלבונים שנוצרים בגוף ושתפקידם להילחם במחלות.

בניסויי מעבדה הודבקו בעלי חיים במחלות וחומם הועלה בצורה מלאכותית כדי לבחון תהליך זה. עליית החום הפחיתה את שיעור התמותה של בעלי החיים החולים, אולם כשהורד חום גופם רבים מהם מתו. למעשה, שנים רבות נהוג היה לגרום לעליית החום בבני-אדם כשאלה חלו במחלות שלא לוו בדרך כלל בתופעה זו.

אם לילדכם יש חום שנובע מזיהום כלשהו, אל תיכנעו לפיתוי לתת לו תרופה או לנגב אותו במים כדי להורידו. הניחו לתהליך להתבצע מעצמו. אם אהבת הורים בכל זאת דוחקת בכם לעשות דבר מה כדי להקל על סבלו של הילד, נגבו אותו במים פושרים או תנו לו טבלית אחת של אקמול לילדים. אם החום ממשיך יותר משלושה ימים או מתפתחים תסמינים אחרים, או שילדכם נראה באמת חולה, פנו לרופא.

זכרו שגם אם הורדת החום תקל על ילדכם, אתם עלולים להפריע לתהליך הריפוי הטבעי של הגוף אם תעשו זאת. אני דן כאן בשיטות להורדת חום רק בשל האפשרות שהורים לא יוכלו לעמוד בפיתוי. אם אתם עומדים לעשות זאת עדיף לנגב את הילד במים פושרים, בגלל הסיכונים שכרוכים במתן אקמול. האקמול התמים רעיל לכבד ולכליות ופוגע במאגרי הגלוטתיון. למרות השימוש הרב באקמול בצורותיו ובשמותיו השונים, החומר אינו רכיב טבעי, וודאי שאין מצב של גוף אנושי שחסר לו אקמול.

אם אינכם יכולים לעמוד בפיתוי ורוצים לרחוץ את ילדכם כדי להוריד את חום גופו, השתמשו במים פושרים, לא במים קרים ולא באלכוהול, משום שהורדת החום בשיטה זו נגרמת על-ידי אידוי ואינה תלויה בחום המים. אין כל תועלת ברחיצת הילד במים קרים עד כדי אי-נוחות. אל תשתמשו באלכוהול משום שאינו יעיל יותר ממים פושרים, והאדים שמשתחררים בזמן ההתאדות עלולים להיות רעילים לילד קטן.

עובדה מס' 11: חום שנגרם בשל זיהום על-ידי חיידקים או וירוסים, אינו גורם לנזק מוחי או פגיעה גופנית קבועה

הפחד מפני חום גבוה נובע בעיקר מהאמונה הנפוצה שחום גבוה מדי עלול לגרום לילד לנזק גופני או מוחי תמידי. לו הדברים היו נכונים, הם היו מצדיקים את חששם של ההורים מפני חום בכל רמה שהיא.

אם גם אתם חשים פחד זה, שכחו כל מה שאי פעם שמעתם מהרופא שלכם, מהוריכם, מהסבים ומהסבתות, מבני-הזוג שלכם, ואפילו מהשכנה הידידותית שמייעצת לכם בענייני רפואה כשאתם יושבים איתה על כוס קפה/תה כולל פחזניות בבוקר. הצטננות, שפעת או כל זיהום אחר לא יגרמו לילדכם לחום שעולה על 41 מעלות, ומתחת לרמה זו החום לא יגרום לו לנזק קבוע.

יכולות ההגנה של גוף ילדכם לא יאפשרו לזיהום לגרום לחום גבוה כזה, ולכן אינכם צריכים לחשוש מפני נזק נפשי/קוגניטיבי או גופני כשחומו מתחיל לעלות. אינני מאמין שרופאי ילדים רבים, כולל אלה שכבר עובדים עשרות שנים, ראו במשך הקריירה שלהם יותר ממקרה אחד או שניים שבהם חומו של הילד עלה על 41 מעלות. המקרים המועטים שנתקלו בהם היו תוצאה של גורמים אחרים כגון הרעלה או מכת חום, ולא זיהום. אני עצמי טיפלתי בעשרות אלפי ילדים וראיתי רק מקרה אחד שבו חומו של הילד הגיע לרמה כזאת. אין זה מפתיע, משום שהאומדן הוא שב-95% מהמקרים חום גופו של הילד אינו מגיע אפילו ל-40.5 מעלות.

עובדה מס' 12: חום גבוה לא גורם לפרכוסים (התכווצויות). אלה נגרמים כשהחום עולה והמוח מתייבש

הורים רבים מפחדים מחום משום שהיו עדים להתקף פרכוסים, והם מאמינים שגם ילדם יסבול כך אם חומו יהיה "גבוה מדי". אני מבין לליבם, משום שילד שלוקה בפרכוס הוא מראה מפחיד. אם ראיתם פעם מקרה כזה, תתקשו להאמין שאירוע כזה עלול לגרום לנזק מוחי כלשהו רק לעיתים רחוקות מאוד. האומדן הוא שפרכוס מופיע רק אצל 4% מבין הילדים שסובלים מחום גבוה, ואין כל הוכחה שהם סובלים מתופעות לוואי חמורות כתוצאה מכך. מחקר שבדק 1,706 ילדים שסבלו מפרכוסי חום, לא מצא אפילו מקרה אחד של פגם מוטורי (ואפילו לא מקרה מוות) שנגרם על-ידי פרכוסים. אין גם כל עדויות משכנעות שתופעה כזאת בילדות מגבירה את הנטייה לאפילפסיה בגיל מאוחר יותר.

מה שחשוב כאן הוא העובדה שהטיפול למניעת פרכוסי חום ניתן בדרך כלל מאוחר מדי מכדי שיועיל במשהו. תרופות ורחיצה במים אינן מועילות, משום שעד שאתם קולטים שחומו של ילדכם טיפס ועלה, קרוב לוודאי שהפרכוס כבר הסתיים או עומד להסתיים. משך הפרכוס הוא דקות בודדות עד 15 דקות לצורך הגדרת הפרכוס כ"פרכוס פשוט", שהוא הוא הפרכוס השכיח ביותר, והוא יחיד. אם גיליתם פתאום שחומו של הילד גבוה, הרי שהוא עלה במהירות, ואם הילד לא סבל מפרכוס, הסכנה כבר חלפה.

פרכוסי חום מוגבלים בעיקר לילדים עד גיל חמש, וגם אלה שלקו בהם סובלים מהם אחרי גיל זה רק לעיתים נדירות. כשילד לוקה בפרכוס הרופא נוטה לתת לו טיפול ארוך-טווח בפנוברביטל או נוגד פרכוסים אחר, כדי למנוע תופעה חוזרת במקרים אחרים של חום.

אם הרופא מציע טיפול כזה לילדכם, אני מציע לכם שתשאלו אותו על הסיכונים שבטיפול זה ועל שינויי התנהגות שהוא עלול לגרום לו. רופאים אינם מסכימים ביניהם בכל הנוגע לטיפול ארוך-טווח בפרכוסי חום. התרופות שבדרך כלל נעשה בהן שימוש, עלולות להזיק לכבד, ומחקרים בבעלי חיים טוענים שיש להן השפעה שלילית על התפתחות המוח. מומחה אחד לנושא טען ש"עדיף לחולים לנהל חיים נורמאליים בין פרכוס לפרכוס מאשר לחיות חיים נטולי פרכוסים לגמרי, אבל במצב מתמיד של נמנום ובלבול...", אך כמו שציינתי, הסיכוי לפרכוס נוסף בעקבות חום גבוה הוא נדיר ביותר.

כשהוכשרתי כרופא למדתי שעליי לתת פנוברביטל לילדים שסובלים מפרכוסי חום כדי למנוע אירוע חוזר, וסטודנטים לרפואה עדיין לומדים זאת היום. התחלתי לפתח ספקות בקשר לתרופה כשראיתי שמטופלים שלי לקו בפרכוסים גם אחרי שלקחו אותה. משום כך, כשנתקלתי במקרים שבהם ילדים קיבלו את התרופה ולא סבלו יותר מפרכוסים, השאלה ההגיונית שעלתה במוחי הייתה האם הפנוברביטל באמת עזר להם, או שבכל מקרה לא היו סובלים יותר מתופעה זו. הספקות שלי התחזקו כשאמהות סיפרו לי שהתרופה הגבירה את עצבנותם של הילדים במקום להרגיע אותם, או שהרגיעה אותם כל כך, שילדים פעילים בדרך כלל התנהגו כאילו הם מסוממים. מאחר שפרכוסים נדירים מאוד ואינם גורמים לנזק תמידי, הפסקתי לתת תרופה זו לילדים בטיפולי.

אם ילדכם סבל מפרכוס חום ורופא הילדים נותן לו תרופה נוגדת פרכוסים לטווח הארוך, עליכם להחליט אם אתם מתכוונים להשתמש בה או לא. אני יודע שיקשה עליכם להטיל ספק בטיפול שהרופא שלכם בוחר. אם תעשו זאת ייתכן שתיתקלו בתשובה לא נעימה, שמקורה באישיות שאינה פתוחה להערות. אין טעם שתתווכחו עם רופא שכזה. קחו את המרשם ופנו לקבלת חוות דעת שנייה מרופא אחר, לפני שתחליטו האם לתת את התרופה לילד או לא.

עצתי לכם, אל תיבהלו אם הילד לוקה בפרכוס חום. זו עצה שקל לי לתת וקשה לכם לקבל, משום שמראה הילד בזמן הפרכוס מפחיד. זכרו שהתופעה אינה מסכנת חיים ולא תגרום לנזק גופני, ונקטו כמה צעדים כדי למנוע מהילד מלפצוע את עצמו.

ראשית, השכיבו את הילד על הצד כדי שלא ייחנק מרוקו. מנעו ממנו מלהטיח את ראשו כנגד חפץ קשה או חד בעודו מתפתל. ודאו שהוא נושם בצורה חופשית, והניחו חפץ רך אבל מוצק, כגון כפפת עור מקופלת או ארנק עור שטוח (לא האצבע שלכם) בין שיניו כדי שלא ינשך את לשונו. ולמען שלוות נפשכם התקשרו אל הרופא שלכם וספרו לו מה קרה.

רוב ההתקפים אינם נמשכים יותר מכמה דקות. אם בכל זאת התקף נמשך זמן רב יותר, התקשרו אל הרופא ובקשו עצה. בדרך כלל הילד נרדם בתום ההתקף, אבל גם אם נשאר ער אל תתנו לו לאכול או לשתות במשך כשעה. הוא עשוי להיות כל כך מנומנם שהוא עלול להקדים קנה לוושט ולהיחנק.

מתוך: "כיצד לגדל ילד בריא למרות הרופא שלך", ד"ר רוברט מנדלסון. הוצאת פוקוס, 233 עמ'. מחיר קטלוגי: 84 ש"ח.

בואו לדבר על זה בפורום רפואת ילדים.