המדריך לאבחון הפרעות קשב וריכוז

ילדים עם הפרעת קשב סובלים מקשיי תפקוד ומקושי ביחסים בין-אישיים עם ילדים אחרים. ללא טיפול, להפרעת קשב עלולות להיות השפעות שליליות ארוכות טווח. הפרעת קשב מוגדרת כהפרעה תורשתית, אולם מרכיב מסוים בהתפתחותה של ההפרעה ובאופן ביטוייה נובע מגורמים סביבתיים. המרכיב הסביבתי מתבסס על גורמי סיכון ועל גורמים מגנים המלווים את התפתחותו של הילד.

הפרעת קשב וריכוז נחלקת לשני סוגים: עם היפראקטיביות או בלעדיה (ADHD לעומת ADD). הפרעת קשב ללא היפראקטיביות מתארת ילדים חולמניים יותר, איטיים, במהלך הריכוז בגן הם נראים בוהים, לוקח להם זמן לענות לשאלות, הם נחשבים ל"אסטרונאוטים" וכדומה. הפרעת קשב עם היפראקטיביות קלה יותר לזיהוי עבור ההורים - כבר בגיל הגן הילד תזזיתי, לא אוהב לבצע מטלות כגון עבודות יצירה, לא יושב בשקט במהלך הריכוז, מסתבך בהפרעות והצקות לילדי הגן, הגננות מדווחות על בעיות התנהגות.

הסממנים שעל פיהם מומלץ לשלוח את הילד לאבחון ליקוי למידה: בגן החובה הילד עדיין אינו מזהה אותיות, הוא אינו יודע לכתוב את שמו, מתקשה בציור, מתקשה במוטוריקה עדינה, הגננת המליצה בעבר על ריפוי בעיסוק, הילד איננו יודע מהו צליל פותח של מילה, אינו יודע להפריד בין הברות ולהבין את משמעות הצלילים. מבחינת חשיבה מתמטית, לקראת כיתה א' ילד צריך לדעת לחבר ולחסר עד עשר לפחות בעזרת האצבעות. במידה שהוא מתקשה בכך, ישנו פוטנציאל לליקוי למידה בחשבון.

אם ההורים מזהים סממנים אלו, מומלץ לשלוח את ילדם לאבחון דידקטי או פסיכולוגי. האבחון כולל מספר מפגשים, שמטרתם לאבחן סימנים מקדימים לליקויי למידה, לתת תוכנית הוראה מתקנת שאותה יקבל הילד כבר בתחילת השנה, או לחילופין להחליט שהילד לא מתאים לכיתה א' רגילה ולהציע להורים חלופות שונות.

האבחון הרשמי צריך להיעשות על ידי איש מקצוע בעל הכשרה וידע על הפרעת קשב ורקע באבחון קשיים של ילדים. אפשר להתחיל ולדבר על הקשיים עם רופא המשפחה. רופאי משפחה לעתים יערכו אבחנה ראשונית בעצמם. אין כיום מבחן אחד המאשר או שולל חד משמעית את האבחנה ואין בדיקות גופניות, בדיקות דם או הדמיה המשמשות לאבחון. איש המקצוע, הקלינאי, בין אם הוא נוירולוג או פסיכיאטר, מאבחן את ההפרעה על סמך ראיון עם הילד וההורים, תצפיות בילד ובהורים, סקאלות התנהגותיות, וטסטים קוגניטיביים.

ההערכה העיקרית היא פסיכיאטרית ואין משקל רב לבדיקה הנוירולוגית בפני עצמה. במהלך האבחון איש המקצוע אוסף מידע באשר להתנהגותו היום-יומית של הילד כדי להשוותה לתסמינים המוכרים של הפרעת קשב והיפראקטיביות. במקרים מסוימים יפנה איש המקצוע את הילד לאבחון דידקטי מקיף כדי לדעת האם הילד סובל מליקויי למידה כלשהם.

שלב חשוב באבחון הפרעת קשב והיפראקטיביות קשור בבדיקה ישירה של יכולות הקשב, ההתמדה והאימפולסיביות של הילד. אבחונים אלה נערכים לרוב במכונים המתמחים בכך ומציבים בפני הילד מטלות משעממות וחד גוניות, שנועדו לאתגר את יכולתו להתרכז לאורך זמן. בארץ מוכר "מבחן ט.ו.ב.ה" (T.O.V.A), המאפשר לבחון יכולות ריכוז והתמדה של ילדים ביחס לנורמה גילית.

בבואו לבחון את כלל התוצאות מהמבחנים וממקורות המידע השונים, איש המקצוע שם דגש מיוחד על התנהגות הילד במצבים שבהם הוא נדרש לרמה גבוהה של שליטה עצמית. מעניינים במיוחד גם מצבים רועשים ולא מובנים, כמו מסיבות או הפסקות בבית הספר, ומצבים הדורשים מיקוד קשב לאורך זמן, כגון קריאה, פתרון בעיות בחשבון, או משחקי קופסה. התנהגות בזמן משחק חופשי או בזמנים שבהם הילד מקבל תשומת לב רבה ממבוגר נחשבים למשמעותיים פחות בתהליך האבחון של הפרעת קשב והיפראקטיביות. במצבים כאלה ילדים עם ADHD לרוב מתפקדים בהתאם לנורמה.

בחיבור כלל המידע, איש המקצוע מרכיב פרופיל של התנהגות הילד - אילו התנהגויות של הפרעת קשב והיפראקטיביות מפגין הילד? באיזו תכיפות התנהגויות אלה מופיעות? באילו מצבים? כמה זמן הילד כבר מתנהג כך? בן כמה היה הילד כשהבעיה התעוררה? האם בעיות ההתנהגות כרוניות או מופיעות בתקופות שונות? האם התנהגויות אלה פוגעות באופן משמעותי בתפקוד הילד בבית, בבית הספר, עם חברים? תשובות לשאלות אלה מסייעות לזהות האם הילד מפגין הפרעת קשב, היפראקטיביות, אימפולסיביות וחוסר ריכוז באופן משמעותי ועקבי.

אבחנה נכונה פותרת לעתים קרובות את הבלבול השורר באשר לסיבות ולגורמים לבעיות ההתנהגות של הילד. בכך היא מאפשרת להורים ולילד להתקדם הלאה, תוך הבנה מהן הבעיות ומה אפשר לעשות כדי להקל על הילד. ברגע שההפרעה מאובחנת, הילד והמשפחה יכולים להתחיל לקבל את הטיפול המתאים להם.


בואו לדבר על זה בפורום קשב, ריכוז ויכולות למידה.

למידע נוסף לחצו על הפרעות קשב וריכוז