מחלות מדבקות: כך תגנו על ילדיכם

מהן מחלות מדבקות? אילו הן המחלות המדבקות השכיחות? כיצד נמנע מילדינו מלהידבק?

אנו וילדינו מוקפים ביצורים מיקרוסקופיים. מדובר במגוון רחב של יצורים שונים: חיידקים, נגיפים (וירוסים), פטריות, טפילים ועוד. עם רובם הגדול של היצורים הקטנטנים האלו אנו חיים בשלום וחלקם אפילו מועילים לנו, כדוגמת החיידקים הפרוביוטים במערכת העיכול. אבל חלק מהיצורים עלולים לפלוש לגופנו ולגרום למחלה.

לאורך ההיסטוריה חלה ירידה ניכרת בשכיחות המחלות הזיהומיות ובעיקר בתמותה מהן. הירידה הזו נגרמה בזכות שיפור בתנאי התברואה, עלייה במודעות לבריאות הציבור ופיתוח טיפולים יעילים. אולם הגורם החשוב ביותר שהוביל לירידה במחלות זיהומית החל במאה ה-20 הוא פיתוח החיסונים והפעלת תכניות חיסון אוניברסליות, שצמצמו במידה דרמטית את שכיחותן של מחלות זיהומיות שהיו נפוצות בעבר והגיעו לממדים של מגיפה. הרפואה אף הצליחה למגר לחלוטין מחלות שונות, כגון האבעבועות השחורות.

למרות זאת, גם היום מחלות זיהומיות הן גורם התמותה מספר אחת בעולם. מלבד הופעת מחלות חדשות בשל שינויים גנטיים, מעברי אוכלוסיות ממדינה למדינה והתפתחות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, סיבה נוספת להופעה מחודשת של מחלות זיהומיות היא ירידה בהתחסנות האוכלוסייה. ניסיון העבר מלמד כי בכל עת שרמת ההתחסנות באוכלוסייה יורדת, גורמי המחלה לומדים מיד "להרים את הראש" ועלולים לגרום להתפרצויות. כך, בעקבות חשש שחיסון ה-MMR (אדמת-חזרת-חצבת) עלול להיות קשור לאוטיזם, חלה ירידה משמעותית בהתחסנות בחיסון זה. אף על פי שחשש זה הופרך לחלוטין, היינו עדים בשנים האחרונות לכמה התפרצויות של חצבת וחזרת, בשל איים של אי-התחסנות באוכלוסייה.

אז מהן המחלות המדבקות השכיחות שאורבות לילדינו בפינה? כיצד נזהה אותן? מהם הסיבוכים? כיצד ניתן לטפל במחלות, ובעיקר כיצד נמנע אותן מילדינו?

נגיף השפעת מדבק במיוחד דרך טיפות זעירות המופרשות מדרכי הנשימה בעת שיעול או עיטוש וגורם למגיפות בכל חורף. סימני המחלה הם חום, כאבי גרון, שיעול, נזלת, כאבי ראש וכאבי שרירים. אוכלוסיות החשופות למחלה קשה הן תינוקות קטנים, מבוגרים, חולים במחלות כרוניות ובעיקר חולי אסטמה, חולים עם דיכוי של מערכת החיסון ונשים בהריון.

סיבוכי המחלה הם דלקת ריאות חיידקית משנית, החמרה של מחלת ריאות כרונית או דלקת שריר הלב. מכיוון שלא מדובר במחלה חיידקית, אין טעם לטפל בשפעת ובדומותיה בתרופות אנטיביוטיות. הוכח שהאמצעי היעיל ביותר למניעת התפשטות מגיפת השפעת הוא חיסון פעיל. בשל השינויים התכופים בהרכב הגנטי של נגיפי השפעת, יש צורך להתחסן בכל שנה בחיסון המכיל שלושה זני שפעת הצפויים לגרום למגיפה בשנה זו. השנה, אחד משלושת הזנים הוא נגיף השפעת הפנדמית (שפעת החזירים). החיסון ניתן חינם בקופות החולים לכל האנשים בקבוצות הסיכון ובהם כל הילדים מגיל חצי שנה ועד גיל חמש, וכן ילדים עם אסטמה או מחלה כרונית אחרת. השנה הוכנס לשימוש חיסון חדש נגד שפעת הניתן בתרסיס ולא בזריקה. החיסון החדש יעיל במניעת השפעת, אך ניתן רק לילדים מעל לגיל שנתיים ולמבוגרים עד גיל 49, ואסור לשימוש בחולי אסטמה או בחולים עם דיכוי של מערכת החיסון. דרכים נוספות למניעת הידבקות בנגיף הן הקפדה על רחיצת ידיים, כיסוי הפה והאף בעת עיטוש והימנעות מהגעה לגן, לבית הספר או למקום העבודה לפחות עד 24 שעות מחלוף סימני המחלה.

דלקת האוזן התיכונה נפוצה ביותר בקרב ילדים, והיא סיבה שכיחה למתן אנטיביוטיקה לילדים בשנות החיים הראשונות. הסימנים הם חום ואי שקט, ולעתים שיעול, נזלת ואף שלשולים והקאות. ילדים גדולים יותר יתלוננו על כאבי אוזניים עזים. אמנם במרבית המקרים מדובר בזיהום חיידקי, אך בדרך כלל הדלקת תחלוף מעצמה ללא טיפול אנטיביוטי. לפיכך, בשנים האחרונות מקובל להשהות את הטיפול למשך 48-24 שעות בילדים בני חצי שנה ומעלה שאינם מראים סימני מחלה קשים. כאשר מדובר בתינוק קטן, אם יש חשש לסיבוך או כאשר לא ניכר שיפור, מומלץ להתחיל טיפול באנטיביוטיקה למשך כ-7-5 ימים. חיידק הפנאומוקוק הוא אחד החיידקים השכיחים ביותר מבין הגורמים לדלקות אוזניים. הוא גם גורם לדלקות ריאה, דלקת קרום המוח ועוד. חיסון הפרבנר, הניתן בשנת החיים הראשונה, מיועד למנוע, בין השאר, דלקות אוזניים הנגרמות על ידי פנאומוקוק. באחרונה הוחל במתן חיסון פרבנר הנותן כיסוי נגד 13 זנים של החיידק ולא שבעה בלבד כבעבר, והוא צפוי לתת הגנה טובה יותר מפני החיידק.

שלשולים נפוצים ביותר בשנות החיים הראשונות ונגרמים על ידי נגיפים, חיידקים או טפילים. במרבית המקרים ההעברה מתרחשת באמצעות מגע עם צואה מזוהמת או דרך אכילת מזון מזוהם. הגורם השכיח ביותר לאשפוזים בשל שלשולים בקרב ילדים הוא נגיף הרוטה. הנגיף גורם לחום, שלשולים מימיים מרובים והקאות, בעיקר בחודשי החורף. הסיבוך העיקרי הוא התייבשות ואיבוד נוזלים ומלחים, אך קיימים סיבוכים נוספים כגון דלקת קרום המוח ופרכוסים. אין טיפול בנגיף, ולא מומלץ לתת תרופות נוגדות שלשול, מכיוון שהן מאריכות את משך הימצאות הנגיף במעיים. עיקר המאמץ הטיפולי מתרכז בהחזרת נוזלים ומלחים ובמניעת התייבשות. קיים חיסון נגד נגיף הרוטה, והוא ניתן דרך הפה בחודשים הראשונים לחיים. עד כה הומלץ החיסון על ידי האיגודים המקצועיים, אך היה צורך לרכוש אותו בבתי המרקחת. החל בינואר 2011 הוא ניתן לכלל התינוקות בארץ בטיפות החלב בגילאים חודשיים, ארבעה חודשים וחצי שנה.

מחלת שלשולים נוספת, השכיחה יותר בחודשי הקיץ, היא הדיזנטריה. מחלה זו נגרמת על ידי החיידקים סלמונלה, שיגלה או קמפילובקטר. בדיזנטריה השלשולים מלווים בהפרשת ריר ודם. לעתים החום גבוה וקיים חשש לפרכוסים. במקרים מסוימים יש צורך בטיפול אנטיביוטי. עדיין לא קיים חיסון נגד החיידקים הגורמים לדיזנטריה, ולכן הדרך הטובה ביותר להימנע מהמחלה היא הקפדה על רחיצת ידיים לאחר מגע עם הפרשות, שמירה על היגיינה בהכנת המזון ואחסון נאות שלו.

פריחות מסוגים שונים מלוות מחלות זיהומיות רבות. לרוב הפריחה מבטאת מחלה זיהומית נגיפית קלה, אולם לעתים מדובר במחלה דוהרת, ולכן מחלת חום ופריחה מחייבת ביקור אצל רופא הילדים לצורך הערכה. במרבית המקרים פריחה אדומה נקודתית המלווה מחלת חום פשוטה מקורה בווירוס. בחלק מהמקרים, הפריחה אופיינית וקל לקבוע בבדיקה גופנית מהו הנגיף כדוגמת אבעבועות רוח או מחלת הפה והטלפיים (יש לומר: הפה והגפיים), שבה מופיעות שלפוחיות בחיך האחורי יחד עם שלפוחיות בכפות הידיים והרגליים. חיידק המנינגוקוקוס, הנקרא בלשון העם "החיידק האלים", עשוי להתבטא גם הוא בחום ופריחה. אם ילדכם מפתח חום, המלווה בהקאות, אפאתיה, חיוורון ופריחה המתפשטת במהירות על פני הגוף ולא נעלמת בלחיצה, יש לפנות בדחיפות לבית החולים.

מחלות מדבקות הן המחלות השכיחות ביותר להן חשופים ילדינו. רובן קלות וחולפות ללא טיפול, אולם לחלקן מהלך סוער וסיבוכים אפשריים. חלק גדול מהמחלות ניתן למנוע על ידי חיסונים. גם כאשר אין חיסון, ניתן במרבית המקרים להימנע על ידי הקפדה על כללי היגיינה פשוטים כגון רחצת ידיים. למרות כל זאת, לא ניתן להימנע לחלוטין מחשיפה למזהמים שונים, ויש לצפות שבשנים הראשונות לחייהם, ייחשפו ילדינו למחלות. זהו חלק מתהליך הבשלת מערכת החיסון שלהם. לנו, ההורים, נותר למלא את חלקנו ולדאוג להקטין את החשיפה למחלות הקשות יותר.

חסנו את ילדכם בחיסוני השגרה ובחיסוני השפעת העונתית.

הקפידו על רחצת ידיים תכופה. זוהי הדרך היעילה ביותר למניעת העברת מרבית הזיהומים: דאגו שיקפידו על כך גם בגן.

כאשר ילד חולה במחלת חום או שלשולים, אל תשלחו אותו לגן עד שיעברו לפחות 24 שעות מחלוף סימני המחלה. הקפידו שגם הגננות והמורות לא יגיעו חולות לעבודה.

במקרים הבאים, פנו בדחיפות לרופא:

o מחלת חום ופריחה המתפשטת במהירות.
o מחלת חום המלווה בשלשולים דמיים.
o כאשר הילד אפאתי או מתלונן על כאבי ראש עזים.
o כאשר יש שלשולים או הקאות מרובים, עם חשש להתייבשות.
o בכל מקרה בו הילד חולה וקשה לכם להעריך את מצבו.

ד"ר גליה ברקאי היא מומחית למחלות זיהומיות בילדים בבית החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים, תל השומר.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום חום אצל תינוקות
ובפורום רפואת ילדים - הלל יפה