הפרעת קשב וריכוז: למה אני כזה?

ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז פוגשים לעיתים קרובות את שאלת ה"למה?" שחוזרת שוב ושוב בחייהם: למה אתה לא יושב בשקט? למה אתה לא מקשיב למה שאני אומר? למה אתה מאבד כל דבר? למה אתה לא רוצה להכין שיעורים? למה אתה שוכח מה שאמרתי? למה אתה לא יכול לסיים את מה שהתחלת? למה אתה מרחף? למה אתה לא מפסיק לזוז?

ובסופו של דבר השאלה חוזרת לילד, השואל את עצמו: למה אני כזה? הילד אינו מצליח להבין ולהסביר, לא לעצמו ולא לזולתו, מה קורה לו, דבר שמעורר שיפוטיות, ביקורתיות, תסכול רב וחוסר אונים, המובילים באופן ישיר לפגיעה מתמשכת בדימויו העצמי. אפשר בהחלט להתמודד היום היטב עם הפרעת קשב וריכוז, בדרכי טיפול שונות ומגוונות, אך עם דימוי עצמי פגוע ונמוך, קשה להתמודד והוא ילווה את הילד במהלך שנות ילדותו ובגרותו.

למרות כל זאת, אבחון מוקדם, טיפול מתאים וחיזוק נכון של הדימוי העצמי של הילד, יכולים למזער ואף למנוע פגיעה מתמשכת בתפיסה האישית השגויה של הילד.

הפרעת קשב וריכוז מלווה לעיתים בקשיים נוספים, אשר אינם מקלים ואף מאתגרים את שגרת חייו של הילד ושל משפחתו, למשל: לקויות למידה, הפרעות התנהגות, מצבי רוח וחרדות.

הפרעת קשב וריכוז מזמנת לילד חוויות, שנתפסות בעיני רוחו כשליליות וכהרסניות. לדוגמה: הילד אינו מספיק לבצע את המטלות בכיתה. המורה מעירה לו והוא עונה לה באימפולסיביות ובצחוק. כל הכיתה צוחקת והמורה מענישה את הילד. הילד מפרש את האירוע דרך נקודת המבט שלו, כלומר: המורה לא אוהבת אותי ולא רואה שקשה לי, אני ילד רע, אני טיפש, אני מרגיש שאני יכול, אבל אף פעם לא מצליח, אף אחד לא מבין אותי, בשביל מה לי לנסות, בטח אכשל וכיו"ב.

פירושים אלה לאירוע השכיח מציפים את הילד ברגשות עזים של כעס, של תסכול, של אכזבה ושל שנאה, וגורמים לו להגיב בצורה שמחזקת את מחשבותיו השלילות, כמו: התחצפות, אדישות, אלימות מילולית ועוד. תגובתו של הילד מעוררת אצל הזולת את הצורך בהפעלת סמכות ועונש, ובכך הילד מסגל לעצמו דפוס התנהגותי קשה ומתסכל, שמחזק דימוי עצמי לקוי. ברוב המקרים, הילד חש רגשות אשמה וחווה כעס על התנהגותו, מכיוון שבכלל לא התכוון מלכתחילה לנהוג כך, מה שאינו מקל כלל על הילד.

על-מנת לסייע להוציא את הילד מדפוס וממעגל מחשבתי והתנהגותי זה, ולחזק את דימויו העצמי, חשוב לגייס את הזולת, שמעורב בחייו של הילד. למותר לציין שלהורים, למשפחה ולצוות החינוכי, קיים משקל רב ומשמעותי בדרך זו, ללמידה ולקבלה של הפרעת הקשב והריכוז, כחלק מהחיים ומהטבע של הילד, כלומר לקבל ולאהוב את הילד כמו שהוא.

ראשית, הן המבוגרים והן הילד צריכים להבין וללמוד היטב את המשמעות של הפרעת קשב וריכוז, כשההבנה הראשונה הינה, שזו נובעת מקשיים בוויסות קשב ובמיקוד הריכוז, כך שהתנהגותו אינה נשלטת ואינה רצונית. הוא אינו עושה "דווקא", ואינו מנסה למשוך תשומת לב. הבנה זו צריכה לבוא ממקום אמפטי, שרואה לנגד עיניו את הילד, את קשייו האובייקטיביים ואת צרכיו. ניתן להעזר בספרים, כמו: "אני זה אני ואני מיוחד", "תמיד אני אשם", "האיידיאייצ'די שלי", "הצב ההיפראקטיבי", "עצור מורידים הילוך" ועוד.

בתהליך זה, באופן טבעי, מתעוררות אצל הילד שאלות רבות, שצפות ואף מטרידות את מנוחתו. על-כן יש לאפשר לו מרחב נוח וחופשי לשאול כל שאלה בנושא. אם ההורים נתקלים בשאלה שאינם יודעים את התשובה לגביה, ניתן להיעזר באנשי מקצוע, בפורומים העוסקים בנושא או באינטרנט.

מותר לומר לילד: אני לא יודע את התשובה, אבדוק זאת, ואומר לך את התשובה. דרך זו מעבירה לילד מסר, שרואים ומבינים את הקושי שלו, יש מקום והתייחסות רצינית להפרעת הקשב והריכוז, מה שמסייע לעלות את ערכו של הילד בעיני עצמו. הפרעת קשב וריכוז מוגדרת כהפרעה גנטית, ולכן סביר להניח, שאחד מהוריו לוקה בהפרעת קשב וריכוז בעצמו, מה שיכול לעזור בהזדהות ובהדדיות בין ההורה לילד. ההורה צריך לתת לילד ביטחון, ואף לומר לו שהוא כאן עבורו, ושיעשה כל שביכולתו לעזור לו. מילים אלה עושות פלאים בתחושת המוגנות והרווחה הנפשית של הילד. דרך טובה לחיזוק הדימוי העצמי הינה מציאת נקודות החוזק של הילד כשהקו המנחה הינו, שלכל ילד יש לפחות נקודת חוזק אחת, שבה הוא ירגיש את כוחותיו ואת כישוריו, לדוגמה: ציור, נגינה, בעלי-חיים, כדורגל, ג'ודו, הרכבה, אופניים, משחקי מחשב וכיו"ב.

כמו-כן יש לתת את הדעת לתכונותיו הטובות ולהעצימן, למשל: הילד אוהב לעזור לזולת, ועוזר למורה בבית הספר. נקודות החוזק של הילד יסייעו לזולת לראות את הטוב שבו, ולעודדו רבות במילים טובות, בחיבוקים ובנשיקות. בעידוד זה, יש לתת את הדעת לדרך ולמאמץ של הילד ולאו דווקא לתוצאה הסופית. חשוב להימנע לחלוטין מביקורתיות ומשיפוטיות. כל אלה, לא רק שאינם מקדמים את הילד, אלא מחבלים ופוגעים בילד לשווא. בנוסף, חשוב ללמד את הילד לבקש עזרה ולהיעזר בזולת כשקשה לו או בעת הצורך. יש להראות לו כיצד עושים זאת, ולהציע לו את עזרתכם בשאלה: האם אתה זקוק לעזרה?

לסיום, יש לחזק את הילד במענה טיפולי מקצועי ומוסמך, ולהיעזר בהדרכת הורים מאנשי מקצוע מתחום זה. כל אלה אכן עושים פלאים הן לילד והן למשפחתו.

הכותבת היא מנהלת פורום ייעוץ חינוכי באתר zap doctors ומטפלת משפחתית זוגית בשיטת אדלר.