שנת ישרים?

ילדים מבלים שעות רבות בשינה. בגיל הינקות הצורך בשינה נאמד ב-16-13 שעות ביממה, ובגיל בית הספר היסודי ב-12-9 שעות. לשינה תפקידים חשובים רבים: שמירה על ערנות וחדות המחשבה במשך היום, ייצוב מצב הרוח, גדילה ושמירה על תפקודן של מערכות הגוף החשובות. כך, ילדים שלוקים בהפרעות שינה כרוניות נוטים להיות נמוכים יותר, לחלות יותר במחלות זיהומיות, לבקר יותר במרפאות ובבתי חולים, וכן יש להם בעיות התנהגות והישגים נמוכים יותר בלימודים.

במחקר שנערך לאחרונה התגלה שיש לשינה תפקיד מכריע בהבשלה הנדרשת לילדים לעלות מגן חובה לכיתה א'. יתר על כן, נמצא כי ככל שבעיית השינה הייתה משמעותית יותר, כך נפגעו יותר מדדים שונים שנבדקו אצל הילדים, כגון יכולות שכליות, הבשלה רגשית, יכולות ביצועיות-מוטוריות/תפיסתיות. אם כן, מדוע חלק מהילדים לוקה בהפרעות שינה, וכיצד ניתן לטפל בהן?

נהוג לחלק את הפרעות השינה ל-4 קבוצות עיקריות:
1. נדודי שינה (אינסומניה).
2. שנת יתר (היפרסומניה).
3. פעולות בלתי רצויות בזמן השינה (פאראסומניה).
4. הפרעות בתזמון השינה (במחזור הצירקדיאני).

מאמר זה מתייחס לשתי ההפרעות הראשונות.

נדודי שינה מתאפיינים בקושי להירדם, ביקיצות מרובות משינה בלילה וקושי להירדם אחריהן, ובעייפות ביום. נדודי שינה אצל ילדים ומתבגרים נובעים לעתים תכופות ממחלות גופניות או מפחדים, מתח נפשי ומחשבות טורדניות. מחלות שונות עשויות לגרום לנדודי שינה, בעיקר מחלות דלקתיות כרוניות, מחלות הכרוכות בכאב או כאלה הגורמות לקשיי נשימה. במקרי נדודי שינה על רקע מחלה כרונית, הטיפול המומלץ הוא לשפר ולייעל את הטיפול במחלה עצמה, ובדרך כלל השינה משתפרת מאליה.

אחת הדוגמאות לכך נחקרה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, והודגם כי שנתם של ילדים הלוקים בדרמטיטיס אטופית מופרעת. התפרחת האלרגית, הגרד והכאב גורמים לנדודי שינה קשים בקרב ילדים אלו. טיפול יעיל במחלת העור מביא לידי שיפור ניכר גם בשינה. פחדים וחרדות גם כן פוגעים ביכולת לישון. אלה מעלים בדרך כלל את רמת הורמוני המתח ואין הם מאפשרים שינה שקטה ועמוקה. בירור וטיפול התנהגותי רגשי מפחיתים במקרים אלו את החרדות ומשפרים את השינה.

נוסף על כך, יש לזכור שעדיף תמיד למנוע התפתחות הפרעות שינה מלטפל בהן לאחר התהוותן. ילדים רבים מפתחים הפרעות שינה רק בגלל הקניית הרגלי שינה לקויים מלכתחילה. מומלץ שילדים ישמרו על סדר יום-לילה קבוע עם שעות שינה קבועות, שיירדמו במיטתם ולא במיטת ההורים ולא בעת צפייה בטלוויזיה, ומומלץ להקנות לילדים הרגל של קריאת ספר לפני השינה כבר מגיל צעיר.

הפרעות השינה בקבוצה זו מנוגדות להפרעות בקבוצת נדודי השינה. כאן מדובר בילדים שישנים שעות רבות מאוד, בדרך כלל הרבה יותר מהממוצע בגילם, ובכל זאת הם לוקים בעייפות יומית ובהשלכותיה ורוצים לישון עוד ועוד.

קיימות כמה מחלות שגורמות לילדים שנת יתר, ובהן מחלות אנדוקריניות (הורמוניות), חבלות ראש ותרופות שונות, אך המחלה השכיחה ביותר בקבוצה זו היא תסמונת דום נשימה חסימתי בשינה. מחלה זו בילדים נגרמת על-פי רוב מהגדלת האדנואיד והשקדים, והיא מסתמנת בנחירות, בקשיי נשימה בשינה, בנשימה בפה פעור, ולעתים ההורים מבחינים ממש בהפסקות נשימה בשינה.

בשל הפגיעה הניכרת באיכות השינה הילדים עייפים ורוצים לישון עוד ועוד (שנת יתר), הם מתקשים בלימודים, רגזניים, כעוסים, בדרך כלל נמוכים יותר ונוטים יותר לחלות במחלות. במקרים הקלים התופעה חולפת מאליה (עם הגדילה, נסיגת השקדים והאדנואידים וגדילת דרכי הנשימה) או באמצעות טיפול בתרופות. כשלא נצפית הטבה, כריתת אדנואידים ולעתים גם שקדים פותרת את הבעיה במרבית המקרים.

הכותה הינו מומחה ברפואת ילדים ובהפרעות שינה בקריה הרפואית רמב"ם.

המאמר פורסם במקור במכביתון מאי 2006.

בואו לדבר על זה בפורום רפואת ילדים.