אימון גופני לילדים - המינון הנבון

האמיתות הידועות לגבי תורת המאמץ במבוגרים אינן בהכרח נכונות כשעוסקים בילדים ובנוער. במהלך גיל הילדות וההתבגרות נמצאות מערכות הגוף בתהליך של גדילה והתפתחות, כשכל אחת מהמערכות מתפתחת בקצב שונה. לפיכך, מאמץ גופני מציב בפניהן "אתגר" אך יכולת ההתמודדות של המערכות אינה שווה. מכאן שחשיפה של ילדים ונוער לפעילות ספורטיבית מצריכה הכרת המורכבות כדי להבטיח שהילד יפיק את המיטב מהאימון ללא סיכון נלווה.

האם עיסוק בספורט בשנות הילדות וההתבגרות מאיץ את קצב הצמיחה או מאט אותו?

זוהי אחת השאלות המעסיקות חוקרים, רופאים, הורים ובני נוער. ממחקרים שבוצעו במספר מדינות בילדים בטווח גילאים 18-5 עולה כי אין כל הבדל בצמיחה לגובה בין ילדים פעילים לבלתי פעילים. בילדים אשר השתתפו בתוכנית ארוכת טווח של אימוני התנגדות, נצפתה עלייה משמעותית בכוח השריר בקבוצת המתאמנים בהשוואה לקבוצת הביקורת, ללא כל הבדל בין הקבוצות בתהליך הצמיחה לגובה. יתרה מזאת, חשוב להדגיש כי אימון התנגדות וכל פעילות נושאת משקל, ובתנאי שתיעשה במינון המתאים, יגרמו לעלייה במסת העצם אשר תהווה יתרון פיזיולוגי בשלבים הבאים של החיים.

להרכב רקמות הגוף, כלומר, ליחס שבין מסת השרירים לרקמת השומן, משמעות רבה בביצוע פעילויות ספורטיביות. בתחילת גיל ההתבגרות, גילאי 11-12 בבנות ו- 12-14 בבנים, נצפים ההבדלים בהרכב רקמות הגוף בין המינים: הבנים בונים מסת שרירים במהלך תקופת ההתבגרות ואילו הבנות צוברות רקמת השומן. זוהי ה"צומת" שבין המינים והיא תוצאה של פעילות מוגברת של ציר הורמוני המין אשר נכנס ל"הילוך גבוה" בשלב זה של ההתבגרות.

באשר ליכולת אירובית, במאמצים עצימים ניכרת נחיתות של הילד בהשוואה למבוגר כתוצאה מגודלו של שריר הלב. באשר למאמץ תת-מרבי, הילד מסוגל אמנם לבצע מאמץ תת-מרבי דומה לזה של מבוגר, אך בשונה מהמבוגר הוא לא יוכל להתמיד בו לאורך זמן. זאת מאחר שהעבודה המבוצעת אמנם זהה במונחים אבסולוטיים, אך בעוד שבמבוגר היא מהווה 70%-75% מסך כל היכולת, בילד היא תגיע ל- 90%-95% מתקרת היכולת, ולפיכך תביא את הילד לתשישות בשלב מוקדם יחסית של המאמץ. עם זאת, תהליך ההתאוששות מהיר יותר אצל הילד בהשוואה למבוגר ומאפשר לו לחזור למצבו הבסיסי ולבצע מאמץ נוסף מוקדם יותר מאשר המבוגר.

עם הגיל, אנו עדים לשינוי מזערי ביכולת האירובית של המתבגרים, אך השינוי המשמעותי ביעילות העבודה הוא שמאפשר לנערים ולנערות לבצע מאמץ נתון בעלות מטבולית נמוכה, בהשוואה לביצוע בגיל הילדות. למשל, ילד בין שש שירוץ במהירות של 9 קמ"ש, "ישלם" בעלות מטבולית של 42 מ"ל חמצן לכל ק"ג משקל גוף בכל דקה. לעומתו, נער בן 14 שיבצע את אותה ריצה, כלומר, את אותה עבודה אבסולוטית, "ישלם" רק ב- 34 מ"ל חמצן/ק"ג/דקה. השיפור ביעילות הוא תוצאה של שינוי בגודל הצעד, בכוח השרירים ובתפקוד המערכת עצם-שריר ולאו דווקא שינוי ביכולת האירובית.

רק עם תום שלב ההתבגרות מגיעות כל המערכות לבגרות. בשלב זה מערכת העצבים, מסת השרירים, כוח השרירים וציר הורמוני המין מתפקדים בתיאום מלא ומאפשרים לנער הבוגר להגיע לתפקוד מיטבי בפעילות הספורטיבית.

חשוב להדגיש: הילד הוא "יצור" בו המערכות הפיזיולוגיות השונות נמצאות בשלבים שונים של תהליכי גדילה והתפתחות. הילד איננו "מבוגר מכווץ" ומכאן המורכבות הרבה ומשנה הזהירות שיש לנקוט בהפעלה ספורטיבית של ילדים ונוער.

כאשר אנו חושפים את הילד לפעילות ספורטיבית עלינו לשים לב, בנוסף לגיל הכרונולוגי, להתפתחות הפיזית והמנטלית של הילד. יש לזכור כי השונות בגיל השלד של ילדים ומתבגרים רבה וכי עלינו להתייחס לכך בקביעת מתכונת האימונים והעומס מולו יפעל הילד.

במדינות המערב, נפח הפעילות שמבצעים הילדים פוחת עם הגיל. בגיל ההתבגרות נצפית ירידה ברורה בהוצאת האנרגיה היומית והתופעה קיצונית יותר בבנות בהשוואה לבנים. להעדר פעילות משמעות רבה באשר לאיכות החיים ושכיחות התחלואה בקרב ילדים ונוער. לפיכך, להטמעת פעילות ספורטיבית בקרב ילדים ונוער השפעות מיטיבות שאין לוותר עליהן.

אם נבין את האפיונים ונוודא שהמאמנים שהוכשרו לעבודה עם ילדים ונוער מכירים את המורכבות שבכל ילד, נשכיל למזער סיכונים ולחשוף את הילד ליתרונות הרבים שבפעילות ספורטיבית לאיכות חיים, לדימוי עצמי חיובי ולהנאה.

הכתבה מבוססת על הרצאה שנערכה ופורסמה באתר של מכון וינגייט.

בואו לדבר על זה בפורום רפואת ילדים, בפורום אימון וכושר גופני ובפורום התנהגות בריאותית.