"עצם העניין" - מסת העצם וסרטן

"בריאות העצם היא נושא שלא הוקדשה לו תשומת לב רבה עד לפני שנים אחדות", אומרת ד"ר אדית פרז, מנהלת היחידה לחקר סרטן קליני במאיו קליניק בפלורידה, מומחית לבעיות עצם אצל נשים חולות סרטן השד.

אגודות רפואיות מקצועיות, כגון האגודה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית (ASCO) החלו להתייחס לצורך בפיקוח על בריאות העצם ובשמירה עליה. ASCO ממליצה, בין היתר, על בדיקות לצפיפות העצם אצל נשים המטופלות בסרטן השד.

מסת העצם מגיעה לשיאה בסביבות גיל 30, ואז מתחילה הידרדרות איטית שלא תמיד נראית לעין עד לתחילת המנופאוזה (גיל המעבר), אז מפסיק לאט לאט ייצור האסטרוגן. אוסטיאופורוזיס מאופיין בהידלדלות חמורה של מסת העצם, ולעתים המצב מאובחן רק בעקבות סקירת עצם. לאסטרוגן תפקיד מרכזי ביחסי הגומלין המורכבים בין תאים בוני-עצם, לבין תאים הורסי-עצם. כשרמת האסטרוגן גבוהה, היא מעוררת את בוני העצם לבנות תאי עצם חדשים; כשרמת האסטרוגן יורדת, העצם מאבדת תאים ונראית ספוגית.

טיפול בסרטן השד עלול לסכן את בריאות העצם אצל נשים אחרי המנופאוזה, ומהווה אף סכנה גדולה יותר לנשים שאצלן המנופאוזה הואצה בשל הטיפולים שעברו. הטיפול בסרטן השד עשוי לכלול ניתוח להסרת השחלות או כימותרפיה העלולה לגרום לכשל שחלתי, והוא, כאמור, מאיץ את המנופאוזה. אצל נשים אלה צפיפות העצם יורדת בשנתיים הראשונות בקצב מהיר יותר לעומת הקצב במנופאוזה רגילה. תוצאותיה של ירידה חדה זו עדיין אינן ידועות.

חוקרים מנסים לבחון מהן ההשפעות הייחודיות לכל טיפול סרטן על בריאות העצם, אך המשימה קשה, שכן הטיפולים - כימותרפיה, הקרנות וטיפול הורמונלי - בדרך כלל משולבים.

לא ידוע אם לכימותרפיה יש השפעה ישירה על העצם, אך ידוע כי שילובי כימותרפיה מסוימים, או תרופות המכילות אנתראציקלינים, כגון אדריאמיצין עלולים לגרום לכשל שחלתי אצל נשים לפני המנופאוזה. כשמפסיקה פעולת השחלות, מתחילה צפיפות העצם לרדת. "ככל שאת קרובה יותר למנופאוזה הטבעית, הסיכויים גדולים יותר שהכימותרפיה תקרב אותך אל המנופאוזה, אם כי, אצל מטופלות צעירות יותר, עשויות השחלות לשוב לפעילות אחרי תום הטיפול", אומר ד"ר צ'ארלס שפירו, מנהל היחידה לאונקולוגיה רפואית של השד באוניברסיטת אוהיו, קולומבוס. שפירו ופרז מנהלים, כל אחד לחוד, מחקרים לבחינת היתרונות שבמתן תרופות לבריאות העצם במהלך הכימותרפיה, בנוסף לתוספי סידן וויטמין D. ד"ר שפירו בוחן את העיתוי הטוב ביותר להתערבות - במהלך הכימותרפיה או אחריה. "אנו מעוניינים לא רק בנושא אובדן עצם", הוא אומר, "אלא גם בהשפעה עתידית ובסיכון לשבר בעצמות במהלך 5-10 השנים שלאחר הטיפול".

הכימותרפיה עלולה לגרום לכאבי עצמות. על המטופלות להיות מודעות לאפשרות זו, וליידע את הצוות הרפואי המטפל בהן, בשעת הצורך.

לדברי ד"ר לורה ואלו, אונקולוגית המתמחה בהקרנות ממאיו קליניק, יש סיכון נמוך מאד לשבר בעצמות אצל חולות סרטן השד שעברו טיפולי הקרנה באנרגיה גבוהה. אחת הסיבות לכך היא השיפור בטיפולי ההקרנה, המאפשר התמקדות ברקמות החולות והגנה על רקמות בריאות.

התרופה ההורמונלית טמוקסיפן מגנה אמנם על מסת העצם ואף משפרת אותה, אך מחקרים אחדים מצאו כי לתרופות הורמונליות החדשות הידועות כמעכבי ארומטאז אין השפעה כה טובה על העצם. נמצא כי התרופות מפחיתות את צפיפות העצם בעמוד השדרה ובירך. צפיפות נמוכה בירך בעיקר מורה על סיכון גבוה לשברים בכל הגוף. מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי Lancet בבריטניה, מצא כי שיעור מקרי השבר היה גבוה יותר בקרב הנשים שנטלו מעכבי ארומטאז', מאשר אצל הנשים שקיבלו טמוקסיפן. מידע זה חשוב במיוחד משום שמעכבי ארומטאז - פמרה, ארימידקס וארומזין - מחליפים היום את הטמוקסיפן לטיפול בנשים הנמצאות במנופאוזה, בעקבות ניתוח שד וכימותרפיה. נשים העוברות מנטילת טמוקסיפן למעכבי ארומטאז עלולות לחוות ירידה חדה בצפיפות העצם בשנה הראשונה.

תוצאות חריפות פחות נמצאו במחקר שבו בחנה ד"ר אדית פרז את מסת העצם בקרב 200 חולות סרטן שד שקיבלו, אחרי חמש שנים של נטילת טמוקסיפן, פמרה או תרופת דמה (פלצבו). המחקר מראה כי למעכבי ארומטאז אין השפעה כה קשה על בריאות העצם כפי שנהגו לחשוב בעבר. "בשנתיים הראשונות לא ראינו כל הבדל בשיעורי אוסטיאופורוזיס בין שתי הקבוצות", היא מדווחת, "אם כי נמצא שיעור נמוך של אובדן עצם בקרב הקבוצה שקיבלה מעכבי ארומטאז".

ומוסיפה ד"ר אתל סיריס, מנהלת מרכז לאוסטיאופורוזיס, באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק: "בכל מקרה, יש לבצע הערכת בריאות העצם אצל נשים המתחילות טיפול במעכבי ארומטאז. מומלץ שנשים שצפיפות העצם שלהן נמוכה, או נשים העתידות לעבור מטמוקסיפן לטיפול אחר, ישקלו תוספת ביספוספונאט".

על המטופלות להיות מודעות לכך שגם הטמוקסיפן וגם מעכבי ארומטאז, כמו הכימותרפיה, עלולים לגרום לכאבי עצמות, ולפיכך, עליהן ליידע את הרופאים המטפלים בנושא. משככי כאבים עשויים לעזור.

ביספוספונאטים מונעים אוסטיאופורוזיס ומטפלים בו על-ידי הגברת צפיפות העצם והאטת התפרקותה - ובכך משמרים את העצם ומפחיתים את הסיכון לשבר. נשים הסובלות מבעיות כמו גירוי בוושט, עקב נטילת ביספוספונאטים בכדורים, יכולות לקבל ארדיה או זומרה.

גישה נוספת לטיפול באוסטיאופורוזיס היא על-ידי שימוש בקולטני אסטרוגן ייחודיים. התרופה רלוקסיפן (אוויסטה) אושרה ע"י מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לטיפול באוסטיאופורוזיס ולמניעתו. מעניין לציין כי מחקרים שנערכו לאחרונה מורים כי האוויסטה עשויה להפחית את הסיכון לסרטן השד אצל נשים לאחר המנופאוזה, שיש להן אוסטיאופורוזיס.

ד"ר קרולין קרנדל, מרצה לרפואה באוניברסיטת לוס-אנג'לס בקליפורניה, חוקרת את הקשר בין אוסטיאופורוזיס, סרטן השד, וטיפולים לסרטן השד. היא מסכימה כי לא אצל כל חולה בסרטן המצויה בסכנה לאובדן עצם, יתפתחו בהכרח בעיות עצם משמעותיות. "לדעתי, עדיף שלא נגרום לנשים חרדה על ידי המלצה גורפת לקחת תרופות לשימור העצם, מבלי לבחון בקפדנות כל מקרה לגופו", היא אומרת.

"ראוי שאישה שחלתה בסרטן - בין אם היא נוטלת תרופות להגנת העצם ובין אם לא - תהיה מודעת לנושא. וזאת, כדי למנוע מצב שבו היא תגלה כעבור מספר שנים שהיא נמצאת בסיכון גבוה לשברים, משום שלא נקטה את הצעדים המתאימים", מסכמת ד"ר סיריס.

פורסם לראשונה בעלון "אחת מתשע", אביב 2007.

תקציר ממאמר שהתפרסם בכתב העת - Women, Cancer and Community, גיליון מרץ-אפריל 2006.

תרגום מאנגלית: תמר פוקס.

בואו לדבר על זה בפורום סרטן השד

בפורום בעיות הורמונליות ומחלות עצם מטבוליות - אוסטיאופורוזיס ובפורום גיל המעבר וטיפול הורמונלי חילופי.