רפואת ילדים: חם, חמים, מתקרר

כל הורה מכיר את הסיטואציה הבאה: הילד קודח מחום; הוא קיבל תכשיר להורדת חום רק לפני שעה והוא עדיין קודח. מה עושים? הברירה היחידה שמסתמנת כרגע היא לעשות לו אמבט פושר, כי מנה נוספת של מוריד חום עלולה לגרום להרעלה.

"חום הוא רק סימפטום, לא מחלה", מרגיע ד"ר צחי גרוסמן, ראש רשת המחקר של רופאי הילדים במכבי שירותי בריאות. "חום הוא מלחמתו של הגוף בתהליכים דלקתיים, והסיבה שמורידים חום היא שיפור באיכות החיים של התינוק או הילד והקלה על המיחושים הנלווים לו".

חום, כאמור, מתרחש כשתהליך דלקתי, זיהומי או שאינו זיהומי, פועל הדדית עם מנגנוני ההגנה של הגוף ומוגדר כעליית טמפרטורת הגוף עקב העלאת סף מרכז החום המצוי במוח (באזור הנקרא היפותלמוס). ניתן לתאר אזור זה כתרמוסטט המכייל את עצמו, כתגובה לגירויים שונים, ושולח מסרים לצורך תיקון המצב ואיזונו. יצירת חום או איבוד חום מתרחשים בניסיון לאזן טמפרטורת גוף נמוכה או גבוהה.

סיבות נוספות לחום הן דלקת שאינה זיהומית, למשל דלקת פרקים, תגובה אלרגית, הרעלה, אובדן נוזלים ותגובות לטמפרטורה חיצונית, כמו למשל מכת חום. בכל אחד מהמצבים הנזכרים, מרכז בקרת החום במוח מגיב כטרמוסטט: בתגובה להעלאת טמפרטורת הגוף הוא מנסה לתקן את המצב בעזרת איבוד חום באמצעות הזעת יתר. למעשה, ברוב המקרים, עליית חום משמשת כמנגנון הגנה מפני גורמים זיהומיים, חיידקיים או נגיפיים, בכך שטמפרטורה גבוהה אינה מאפשרת קצב ריבוי אופטימלי לאותם גורמים.

פרופ' יונה אמיתי, מנהל המחלקה לאם, לילד ולמתבגר במשרד הבריאות, אומר כי ההמלצה היא לטפל בחום כאשר הוא עובר את הטמפרטורה של 38.5 מעלות, ואילו אצל תינוקות עד גיל שלושה חודשים חום של 38 מעלות דורש בדיקת רופא מיידית. אצל פעוטות וילדים, במקרים של כאבי בטן קשים וחום ברמה האמורה ובהיעדר סימנים אחרים - יש להיוועץ ברופא, כיוון שאלה עלולים להיות סימנים לבעיה במעי העיוור (אפנדיציט). חום, מוסיף פרופ' אמיתי, עלול לגרום להרגשה כללית רעה והורדת החום מקלה ומשפרת את מצב הילד. הגישה הספרטנית לפיה אין לתת מורידי חום מתחת ל-40 מעלות, אינה מקובלת על רוב רופאי הילדים, מסכם פרופ' אמיתי.

קבוצה מיוחדת המחייבת דאגה בכל הנוגע לחום היא ילודים ותינוקות, במיוחד בחודשים הראשונים לחייהם. בגיל זה, גם חום ללא סימני מחלה אחרים יכול להצביע על מחלה זיהומית קשה, שללא טיפול מתאים ומהיר עלולה להוות סכנת חיים. לפיכך, חום המופיע אצל תינוקות בגיל הזה מחייב בדיקה של רופא ילדים.

ד"ר גרוסמן: "כשמדובר על תינוקות עד גיל חודשיים יש להתייחס ביתר חשדנות במקרים של עליית חום מעל ל-38.5 מעלות. בכלל, במקרה של חום אצל תינוקות חשוב קודם כל להגיע לרופא ילדים כדי לשלול אפשרות למחלות שונות".

ד"ר צבי הלר, רופא בכיר במרכז בריאות הילד של קופת חולים לאומית ברמת אביב, מסביר: "אם לילד יש היסטוריה של פרכוסי חום, אנחנו בדרך-כלל ממליצים לטפל בכל עליית חום כבר בהתחלה. הפרכוסים מתרחשים בדרך-כלל ב-24 השעות הראשונות למחלה, אך אינם מסוכנים. עם זאת, זוהי חוויה לא נעימה וקשה מאוד, בעיקר להורים, ולכן חשוב הטיפול התרופתי. ואולם חשוב להבהיר כי לא תמיד בטוח שהטיפול התרופתי ימנע את הפרכוסים".

פרופ' מתי ברקוביץ', מנהל היחידה לפרמקולוגיה קלינית בבית החולים אסף הרופא, מסביר כי חשוב לפנות לרופא במקרה שבו הילד סובל מחום של 38.5 מעלות במשך יותר מיממה. "בזמן חום אין לצפות שהילד יתנהג כרגיל", הוא מסביר. "סביר להניח שהוא ישחק פחות, ירבה בשינה ויחווה ירידה במצב הרוח ובתיאבון. אלה הן תופעות נורמליות, ובהיעדר סימנים נוספים הן לא צריכות לעורר דאגה".

עם זאת, ברקוביץ' מפרט באילו מקרים יש לפנות לרופא: כאשר הילד סובל מכאבי ראש או מהקאות; אינו מסוגל לכופף את הראש בגלל כאבים בעורף; מפגין אי שקט בולט, ישנוניות, אדישות או כל שינוי קיצוני אחר בהתנהגות. בנוסף, חשוב לגשת לרופא גם במקרה שאור דולק מפריע לילד מאוד; הוא סובל מקוצר נשימה צמרמורות או כיחלון שפתיים; אם קיימת נפיחות או אודם באחד המרפקים או באזור אחר בעור; אם מופיעים פצעים בפה או בלוע, או שהילד ממעט בשתייה. "גם כשמדובר בילד עם חום בעל היסטוריה של הפרעות במערכת החיסונית יש להגיע לרופא", הוא אומר.

כשהילד סובל מחום גבוה, רצוי להלבישו במשהו קל. יש לזכור שהמטרה היא להוריד את החום, ואין צורך לעטוף אותו בביגוד כבד או בשמיכות. יש להקפיד גם שישהה בחדר מאוורר. גם אמבטיה פושרת עשויה לעזור.

למעשה ישנם שני חומרים המשמשים כיום להורדת חום ושיכוך כאבים בילדים - הפאראצטמול והאיבופרופן. הפאראצטמול נהנה מעשרות שנים של שימוש וידע מצטבר רב על בטיחותו מחד והסכנות שבו מאידך. לעומתו, השימוש באיבופרופן הוא יחסית חדש.

הפאראצטמול שייך לקבוצת תרופות הידועות כמשככי כאב לא נרקוטיים. בקבוצה זו החומר הפעיל הוא פארצטמול ועמו נמנים אקמול, דקסמול, אברולט, נובימול, פרמול, אלדולור ופוזימול. השימוש הנפוץ בו כמשכך כאבים החל בשנות ה-50, ולכן הוא נהנה מעשרות שנים של ידע מצטבר רב על בטיחותו מחד, והסכנות שבו - מאידך.

האיבופרופן שייך למשפחת החומרים הקרויים NSAID (נוגדי דלקת שאינם מבוססי סטרואידים). קבוצה זו כוללת נורופן ואדוויל. איבופרופן אפשר לתת לתינוקות החל מגיל חצי שנה. החומר נמצא בשימוש מזה כ-45 שנה, אולם אושר לשימוש בילדים רק בשנת 1991.

שתי קבוצות נוספות הן הדיפירון (אופטלגין) והאספירין, שאינן פופולריות בטיפול בחום בילדים בשל תופעות הלוואי הנלוות להן.

פרופ' אמיתי: "בטיפול בתינוקות ובילדים האספירין אינו מומלץ עד גיל 12 בשל תופעות לוואי הקשורות בו ובשל הימצאות תרופות אחרות העדיפות עליו. לילדים עם שפעת ואבעבועות רוח אסור לתת אספירין, כיוון שהוא עלול לגרום לסיבוך של מחלת כבד קשה (תסמונת ריי)".

באשר לאופטלגין, בשנות השבעים נאסרה התרופה לשימוש שכן נטען כי היא מדכאת את ייצור מוח העצם, ואולם במחקר שערך פרופ' מיכה לוי מ"הדסה", נמצא כי הסיבוך הקשה כתוצאה מהשימוש בתרופה עומד על 1.1 למיליון במערב גרמניה ובספרד, ובישראל והונגריה הוא עומד על 0.8 למיליון. בעקבות הממצאים הללו, החליטו במשרד הבריאות להמשיך ולאשר את האופטלגין לשיווק.

מתוך: מגזין "הורים וילדים", גיליון 238.

בואו לדבר על זה בפורום רפואת ילדים ובפורום רפואת משפחה.