נפש בריאה בגוף בריא

חוקרים מבית החולים האוניברסיטאי בדיוק השוו את היכולת להילחם בדיכאון בין תרופה בשם "זולופזט", תרופה המשפיעה על רמות חומר כימי מהמוח בשם "סרוטנין" ואשר משפיע על מצב הרוח, לבין פעילות גופנית. הם מצאו כי לשניהם, יחד או לחוד, אותה יכולת מניעה והפחתה של הדיכאון, אולם החוקרים מצאו כי פעילות גופנית משיגה תוצאות טובות יותר מהתרופה כדי למנוע את חזרתו של הדיכאון.

"הממצאים מראים כי פעילות גופנית מתונה היא יעילה והיא שיטה בריאה עבור חולים הסובלים מדיכאון", נאמר במחקר המתפרסם בגיליון אוקטובר של רפואה פסיכוסומטית.

"הממצאים אומרים יותר מאשר שפעילות גופנית עוזרת לעבור יום או כמה ימים עצובים", אומר ג'ייימס בלומנטל, החוקר הראשי, "החולים במחקר אובחנו כסובלים מהפרעת דיכאון חמורה, איבדו את יכולת ההנאה, הרגישו חסרי ערך ורגשות אשמה והמצב נמשך שבועיים לפחות, כך שחלק ממקרים היו פחות קשים אולם בחלק מהמקרים במחקר היה מדובר בדיכאון קשה".

במחקר השתתפו 156 מתנדבים בוגרים והוא נמשך ארבעה חודשים ומטרתו הייתה להשוות בין אימון גופני לנטילת תרופה. האימון הגופני כלל הליכה מהירה או רכיבה על אופני כושר בבית או 30 דקות ריצה, בנוסף ל-10 דקות חימום וחמש דקות שחרור בסוף האימון וכל זאת במשך שלוש פעמים בשבוע.

בתום ארבעת החודשים נמצא כיב- 60 אחוזים מקבוצת המתאמנים נרשם שיפור משמעותי או היעלמות הדיכאון לעומת 66 אחוזים מקבוצת הטיפול התרופתי ו-69 אחוזים בקבוצה ששילבה בין הפעילות הגופנית וטיפול תרופתי.

עשרה חודשים מאוחר יותר, רצו החוקרים לבדוק האם חזרו סימני הדיכאון למשתתפים במחקר ומאיזו קבוצה ובדקו שוב 133 מתנדבים מהחלק הראשון במחקר.

החוקרים מצאו כי לאותם 60 אחוזים מקבוצת האימון הגופני שחוו שיפור משמעותי במצבם, היה סיכוי נמוך בהרבה לחזרת הדיכאון לעומת קבוצת הטיפול התרופתי והקבוצה ששילבה בין השניים. חזרה של סימני הדיכאון נרשמו רק לשמונה אחוזים מקרב משתתפי קבוצת האימון הגופני, זאת לעומת 38 אחוזים מקבוצת הטיפול התרופתי ו-31 אחוזים מהטיפול המשולב.

החוקרים אומרים כי יידרש מחקר נוסף כדי לבדוק מדוע אימון גופני יעיל במקרים מסוימים באותה מידה כמו טיפול תרופתי ומדוע השילוב של פעילות גופנית וטיפול תרופתי אינו יעיל יותר מכל אחד מהם בנפרד. החוקרים מניחים כי הפעילות הגופנית העניקה לחולים תחושה של שליטה על חייהם, תחושה שהטיפול תרופתי לא נתנה.

בלומנטל גם מוסיף כי קבוצת האימון הגופני עבדה יחד כך שיכול להיות שנוצרה דינמיקה קבוצתית שהועילה במלחמה נגד הדיכאון, לעומת המחקר הבא שישווה בין קבוצות המתאמנות יחד לבין מטופלים המתאמנים לבד בבית.

בנוסף, בלומנטל מזהיר כי אימון גופני לא יכול להתאים לכל סוגי הדיכאון וזאת משום שהמשתתפים במחקר היו מתנדבים עם סבירות גבוהה לשמור על תכנית האימונים, לעומת חולים "רגילים" בדיכאון שהרופא אומר להם להתאמן.