למה כדאי לזוז?

במהלך האבולוציה החברתית (לקראת חברת שפע טכנולגית) הלך והתנוון השימוש באינסטינקטים הטבעיים של ההישרדות, בעוד שטקטיקות מתוחכמות של חשיבה וטכנולוגיה הלכו והתפתחו. כך נוצר מצב של חוסר איזון או ניתוק בין המרכז האינסטיקטיבי ריגשי לבין המרכז השכלי. האדם, חיה חברתית "שכחה" את היותה חיה, ומסתובבת כה וכה בעולם בלא הכוונה מצד האינטואיציה. בבואה נוספת ולא פחות חשובה של חוסר האיזון באדם המערבי, היא השימוש בתנועה הפיסית. בעוד שבעבר (או גם היום בארצות מתפתחות) צריכים היינו לזוז בשביל לחיות, הרי שהיום אין קשר בין תנועה פיסית וחיים (או גרוע מזה, לעתים הקשר הפוך). היות שהתנועה היתה רלוונטית לחיים (תנועה פיסית מחייבת את הגוף להערך לקצב פעולה מוגבר/נכון) הידיעה של האדם את עצמו מורכבת מאינפורמציה המגיעה מן השרירים. גוף הפועל בקצב/הילוך נכון יכול להספיק להוציא לפועל את מכלול הפעולות הדרושות לחיים, בעוד שגוף המתנהל לאיטו נאלץ לוותר על חלק מהפונקציות החיוניות. התוצאה הפיסית של "ויתור" על חלק מתיפקודים היא עייפות/מחלה והתוצאה הנפשית היא תסכול/מתח.

קצב פעולה/הילוך נכון מיתרגם בגוף, באמצעותן של תרכובות מקבוצת האנדורפינים, לתחושה שפע ממריצה - "I can do it", כך מורידה פעילות גופנית מתאימה מתח ותסכול, מעלה את היצירתיות ומשפרת את הבריאות.

כדי לעבוד בצורה אופטימלית, שומר הגוף על קצב פעולה קבוע, שכן מהלכי התנועה העתידיים אינם ידועים. במידה ונוצר צורך אמיתי בתנועה נוספת, לאורך זמן, מופעלת מערכת הבקרה למעבר מקצב אחד למישנהו - "החלפת הילוך".

רבים מתעסקים בשאלה איך "לשרוד" בעולם תובעני, דינמי ובלתי צפוי מראש. מספר הפתרונות המוצעים כמספר ההוגים בשאלה. הנקודה שאליה מתייחס מאמר זה היא למה כל כך קשה ליישם פתרונות נבונים ולכאורה מתאימים המוצעים לנו, כמו מעלותיה של התנועה. התשובה הכללית לשאלה זו היא שאין סיבה/יכולת לאדם לזוז "סתם" (וטוב שכך...). התנועה היחידה האפשרית היא תנועה רלוונטית לחיים ולכן חייבת לנבוע מתוך החיים ולא יכולה להיות מוכתבת ע"י ידע או גורם חיצוני. הגוף "יחליף הילוך" רק אם יווצר צורך אמיתי, וודאי שתנועה פיסית סתמית לא בהכרח תורגש כצורך כזה.
"תנועה חכמה" היא תנועה פיסית הגורמת להחלפת הילוך (שינוי קצב/יצירתיות) ובמהותה היא תנועה רלוונטית לחיים, מחוברת אל היצר, הרגש ו/או הנפש. הטאי-צ'י (התבוננות בתנועה) למשל, הוא דוגמה טובה ל"תנועה חכמה" שכן הוא כלי להתחבר אל המקור המשוכלל ביותר העומד לרשותנו - אנחנו, אבל יש רבות אחרות שחייה, ריקוד, הגנה עצמית, יוגה וכולי... חפשו את התנועה שלכם והתחילו היום בחיים טובים.

הקצב הקובע את מידת זמינותה של האנרגייה בגוף הוא המבדיל בין השמן והרזה בעוד שגופו של הרזה מתנהל בקצב מתאים הרי שגופו של השמן מתנהל תמיד בקצב איטי מדי. לכל אדם קצב משלו, והתנודות, בהתאם לצורכי הגוף המשתנים, נעות סביב קצב בסיסי האופייני לכל אחד ותלוי בעיקרו בגורמים גנטיים (% 70) ובחלקו בגורמים סביבתיים (% 30). נקודה זו חשובה להבנה שכן אם כל הרצון והיכולת העומדים לרשותנו, ישנם גורמים בסיסיים המשפיעים במידה רבה על משקלנו ויכולתנו לשנותו היא לא בלתי מוגבלת. היזכרו במכונית, החלפת ההילוך משפיעה במידה רבה על מהירותה של המכונית אבל אינה יכולה להפוך חיפושית לפרארי.

הנחת היסוד המוצגת כאן היא שקצב הגוף קובע את מידת האכילה, במידה וקצב הגוף איטי מדי הרי שתינתנה הוראות אוטומטיות לאכילה - פתאום "מתחשק" לנו לאכול ואנו, כביכול ללא יכולת שליטה, מוצאים את עצמנו מול המקרר הפתוח. מנגנון-על זה בא להבטיח שבכל מקרה לא יחסר לנו מזון = אנרגייה. מובן לכן למה תנועה היא בהרבה מקרים תחליף מצוין לאכילה.

התנועה גורמת לגוף ל"החליף הילוך" - להגביר את הקצב, אולם היעדרה יחזיר את הגוף לקצב איטי יותר תוך כ- 24 שעות. משך השפעת התנועה על הגוף הוא אישי ותלוי במבנה הספציפי. אצל גברים שלהם מסת שרירים יחסית גדולה יותר משך ההשפעה ארוך יותר (ככל שמסת השומן היחסית בגוף גדולה יותר משך השפעת התנועה קצר יותר).

לאור כל הממצאים שנאספו ממליץ המכון הלאומי האמריקאי לבריאות (N.I.H.) לכל אחד מאיתנו על תנועה פיסית - כל יום במשך כ- 20 דקות. המלצה טובה לכל מי שרוצה להנות משמחת חיים, יכולת מוגברת, הרזיה ובריאות.