האדם המודרני ומלחמתו בגופו

פורסם לראשונה במגזין "דינמי" באתר וינגייט, גיליון מס' 4
מאת: עקיבא קורל

אז היכן כאן המלכו?ד? מה השתבש באורח החיים האנושי, שגרם לנו להביא במו ידינו לפגיעה כה נרחבת בכל חלק בריא בגופנו, בנפשנו (התקפי לב, השמנה, יתר לחץ דם, מתח וכיו"ב)?

התשובה: משהו השתבש כנראה ביכולת ההסתגלות האנושית. אותה תכונה טבעית שאפשרה לכל בעלי החיים לשרוד במהלך מאות מיליוני שנות אבולוציה נפגמה כנראה דווקא אצל בעל החיים הנעלה ביותר, המפותח ביותר - "מותר האדם מהבהמה".
לפני שנעמיק בניתוח שורשי השיבוש ביכולת ההסתגלות האנושית, כדאי שנגדיר את המושג בצורה ברורה.
הסתגלות היא אותה יכולת התאמה, מבנית ותפקודית, של כל יצור חי לשינויים מתמשכים בסביבת החיים המיידית. ההסתגלות האבולוציונית תפסה תפנית חדה עם הופעתו של ההומוסאפיאנס ("האדם החושב") על פני כדור הארץ, הסתגלות הנחשבת כמהפך במרקם היחסים העדין שבין בעלי החיים לסביבתם הטבעית: במשך מאות מיליוני שנים טרם הופעת האדם, היו אלה בעלי החיים שטרחו להסתגל לסביבתם המשתנה כדי לשרוד.

כשהופיע האדם ההולך על שתיים, השתנו סדרי בראשית; במקום להסתגל לסביבתו המשתנה, המאיימת - קם האדם על הטבע וסיגל (או "כופף") אותו לצורכי ההישרדות שלו, ובמידה רבה התאים את סביבתו המיידית למגבלותיו.
מה גרם למהפך הזה באבולוציה? נראה שההתפתחות המיוחדת בקליפת המוח האנושי היא האחראית לשכלול בהתנהגות האנושית על-ידי המעבר מאינסטינקטים חייתיים להתנהגות נלמדת, ובסופו של דבר לאותו מהפך בכושר ההסתגלות האנושי. אבל למרות שאותה יכולת למידה התבררה ככלי הישרדות משוכלל, שהבטיח את הסתגלותו של האדם לסביבה כה מאיימת - אליה וקוץ בה: יכולת הלמידה גרמה למשהו נוסף במוח האנושי. משהו שקשה לשים עליו את האצבע במדויק, אך הוא נראה כמנגנון ייחודי שמנסה כל הזמן לשכלל ולייעל את חיינו.
מנגנון למידה ייחודי זה מאפשר לאדם לא רק לספק את צורכי ההישרדות הראשוניים שלו, אלא גם להתפנות לסיפוק צרכים משניים שאינם דרושים להישרדות. צרכים אלה שימשו כנראה כבסיס להתפתחות התרבות האנושית, ששימשה בין היתר כבסיס להתפתחות "היצר הרע".

כך למשל למד האדם לצבור כוח, שליטה, כבוד וממון, כמו גם ליהנות מארוחה טובה, לעשן כדי להירגע או להסניף כדי "לתפוס ראש". ההיווצרות אותם צרכים משניים, כתולדה של התפתחות יכולת הלמידה האנושית, לא עמדה עוד בפיקוח האינסטינקטים החייתיים הטבעיים ונוצלה על-ידי האדם כדי לפתח את מושג הנהנתנו?ת האנושית: לחיות בדרך הקלה, הנוחה, היעילה והמהנה ביותר.

כיצד התבטאה יכולת ההסתגלות האנושית על רקע התפתחות יכולת הלמידה, התרבות והנהנתנו?ת האנושית, ואיך כל זה גרם לשיבוש באורח החיים ולפגיעה בבריאות האדם? ניתן להדגים זאת בעזרת שלוש דוגמאות, המשקפות הסתגלות התנהגותית מרכזית בעולם החי בתחומי השליטה, התנועה והתזונה:

השאיפה הטבעית להישרדות בעולם החי גרמה להתפתחות מנגנוני שליטה התנהגותיים שונים, שנו?וטו בהצלחה יתירה על-ידי מערכת העצבים המפקחת על כל המתרחש בחיי הפרט. מגוון ההסתגלויות ההתנהגותיות לשליטה על ההישרדות בעולם החי הוא כמספר סוגי בעלי החיים עלי אדמות, אך לכולן מכנה משותף אחד - איזון במערכת העצבים האוטונומית בין החלק הסימפתטי, האחראי לתגובות הגוף במצבי חירום, והחלק הפאראסימפתטי, האחראי להרגעת הגוף עם שוך הלחץ. אצל האדם, לעומת זאת, התערער אותו איזון עדין, בגלל המאמץ הנפשי לסיפוק צרכים משניים הדורש תוספת לפעילות הסימפתטית הטבעית. לכן בן-האדם נחשב לבעל חיים לחוץ יחסית לאחרים. התוצאה הישירה משיבוש הסתגלותי זה, שהביא ל'לחץ החיים המודרניים', מהווה את אחד הגורמים המרכזיים הפוגעים באורח החיים הבריא שלנו.

מו?טציות בסיסיות שהתרחשו במהלך מיליוני שנות אבולוציה, בד בבד עם שינויים בתנאים הפיזיים מבטיחי-ההישרדות (מקורות חמצן ומזון, טמפרטורה, מחסה, סילוק חומרי פסולת ותנאי רבייה) שהתרחשו בסביבת החיים המיידית, אילצו את בעלי החיים להסתגל לצורות תנועה שונות כדי לשרוד - באוויר, בים או ביבשה (הליכה, ריצה, קפיצה, שחייה, טיפוס, זחילה, תעופה וכו'). יכולת הלמידה האנושית לא פסחה על נטיות הנהנתנו?ת שלנו גם בעולם התנועה. השכלנו ללמוד לנוע במגוון רחב של תנועות ולשלב רפרטואר תנועה ייחודי בעולם החי. עם זאת, למדנו גם לפתח אמצעי עזר לתנועה, החל בהמצאת הגלגל וכלה בטיסה בחלל. פיתוחים אלה פגמו ביציבה האנושית התקינה וביכולת התנועה הבסיסית, צמצמו בהדרגה את היקף הפעילות הגופנית האנושית וגרמו להתפתחותה של חברה ישו?בה (sedentary society). בעוד שהפגיעה ביציבה ובתנועתיות האנושית חשפה אותנו לסדרה ארוכה של ליקויים אורתופדיים, חוסר הפעילות הגופנית המינימלית, הנדרשת לתחזוקת גוף ונפש בריאים בכל עולם החי, תרם רבות להופעתן של מחלות נפוצות כמו טרשת עורקים, יתר לחץ דם, השמנה וסוכרת.

שינוי מתמשך במקורות המזון וזמינותו באזורים שונים על-פני כדור הארץ, גרם להסתגלותם של בעלי החיים ליותר מ- 100 צורות תזונה שונות שהעיקריות שבהן: Carnivorous - אוכלי הבשר, Herbivorous - אוכלי העשב, Frugivorous - אוכלי הפירות וה- Omnivorous אוכלי כל. בעולם התזונה למדנו להיזון ממגוון רחב של מזונות טבעיים ולייצר עוד ועוד ממה שהטבע ניסה לחסוך מאתנו. ככאלה הפכנו יותר ויותר לאוכלי-כל, בדומה לנציגם המפורסם - החזיר.

אין כל ספק שתזונתו של האדם אינה טבעית; לא מבחינת סוגי המזון, יחסי הכמות בין אבות המזון, השתייה הממותקת והלא בריאה, המחסור במים ושילובם בארוחה, העיתוי באכילתם ומעל לכל - הכמויות החורגות הנדחסות לגופו של האדם המודרני. מתוך שלוש הדוגמאות שהוצגו לעיל, עולה שהשיבוש בהסתגלות ההתנהגותית ובאורח החיים האנושי מתמקד בשלושה גורמים עיקריים:
א. בשליטה בהתנהגותית שלנו על חיינו

ב. בהיקף הפעילות הגופנית האנושית

ג. בתזונה של רובינו (כולל שימוש בחומרים מזיקים).

כשבוחנים את שלושת המוקדים הללו, נראה שיש קשר הדוק ביניהם: קודם כל, שליטה התנהגותית אינה רק מפני לחצים מיותרים, אלא גם שליטה בתזונה ובהיקף הפעילות גופנית (בין אם כחלק מהעיסוק היום-יומי או כפעילות יזומה). כמו כן, בין פעילות גופנית לתזונה קיימים יחסי גומלין הדוקים. לכן נכון יותר להציג את שלושת מוקדי השיבוש ההתנהגותי האנושי במשולש שניתן לכנותו 'משולש הבריאות האנושי'.

1.התפתחות האופי האנושי הנהנתן מנעה מאנשים רבים להבין את חשיבות קיומו של אורח חיים בריא ואת עקרונותיו, ולכן גרמה להזנחת טיפוחו ותחזוקתו השוטפת.

2.חלק ניכר מתחלואי החברה המודרנית הוא תוצאה של נזקים מזעריים, המצטברים בהדרגה מבלי שנחוש בהתפתחותם. לכן, בהיעדר מנגנוני התראה מתאימים, רבים אינם מודעים למצב בריאותם ומאמינים ש"לי זה לא יקרה".

3.קיים חוסר ידע לעצם קיומה של האפשרות לשינוי באורח החיים על-ידי מימוש יכולת ההסתגלות האנושית. רבים מאמינים ש"הכל משמיים".

4.קיים חוסר הבנה לעובדה שלכל אחד יש צורך שונה לשינוי באורח החיים, ובהתאם, לרבים חסרה המודעות למהות השינוי האישי הנדרש. חוסר זה בהבנה ובמודעות נתמך על-ידי קיום הנטייה להכחשה ולדחייה ("ממחר נתחיל בדיאטה"), או על-ידי הסתתרות מאחורי אינספור תירוצים ("אין לי זמן/כסף/חשק").

5.למרבית האנשים (מקרב אלה שכבר מודעים לצורך בשינוי) חסרה המסגרת המתאימה להתחיל את תהליך השינוי ובוודאי לשמירה מתמשכת על אורח חיים בריא.

6.חסרה יכולת התאמה של תוכנית שינוי אישית בהתאם לנטיות, לאפשרויות ולמגבלות.

7.אלה שכבר מו?דעים לצורך לשיפור בריאותם נוטים להתמקד בפן אחד של אורח החיים הבריא ולהתעלם מהפנים האחרות של הצורך הזה.

8.חסרה יכולת התמדה בתהליך השינוי עקב אי-קבלת עידוד ותמיכה חברתית מתאימה. כל אלה מעלים את הצורך הדחוף והשורשי לשינוי באורחות חיינו. לא נותר לנו אלא לאמץ את יכולת ההסתגלות המופלאה שלנו כדי לשנות את הרגלי הבריאות לכיוון של אורח חיים בריא יותר, גם אם תהליך השינוי ייראה לנו מלאכותי או נוגד את הטבע האנושי, שהשתבש אי שם בעברנו האבולוציוני.


פורסם לראשונה במגזין "דינמי", גיליון מס' 4
מאת: עקיבא קורל


בואו לדבר על כך בפורום נפש בריאה בגוף בריא