גילוי עירויים: קשרי הדם האסורים של הספורטאים

מאת מולי אפשטיין
מגזין "דינמי" אתר וינגייט

באחרונה, בעקבות תחקיר שערכה רשת השידור הבריטית BBC, נחשפו עדויות מצמררות על השימוש שעושים ספורטאים רבים בדם של מאמנים ובדם של ספורטאים אחרים במטרה לשפר את היכולת ההישגית. מסתבר שספורטאים רבים, במיוחד בענפי ספורט החורף, נוהגים לערות לגופם דם של עמיתיהם למקצוע או דם של מאמניהם, במטרה לשפר את הסבולת האירובית ובכך להגדיל את סיכוייהם לזכייה במדליות.למרות שהתופעה הבלתי חוקית, שמכונה גם בשם "סימום דם", מוכרת וידועה זה שנים רבות - נראה שממדיה גדלו באופן ניכר בשנים האחרונות. לדבריו של ד"ר ג'ים קארבר, יו"ר הוועדה הרפואית של איגוד הביאתלון הבינלאומי, מרבית המשתתפים באולימפיאדת החורף האחרונה (סולט לייק סיטי 2002) סבלו מפצעי חדירה בזרועותיהם. כאשר הוא בחן את הפצעים מקרוב, הוא גילה כי נקב החדירה היה גדול משמעותית מזה הנותר לאחר החדרת מחט המשמשת ללקיחת דגימת דם לבדיקת ריכוז ההמוגלובין. לדבריו, לפחות 40% מהספורטאים שהוא ראה החדירו לדמם תמיסת Saline במטרה להערים על ועדת הסמים המקומית, או השתמשו בעירוי דם במטרה לשפר את היכולת התחרותית.

סימום הדם, או "העמסת הדם" כפי שמכונה התופעה בעגה המקצועית, הוא עירוי דם שניתן לספורטאי בדם שנלקח מגופו הוא תקופה מסוימת קודם לכן. לקיחת הדם מהגוף יוצרת מחסור זמני בהמוגלובין (חלבון קושר חמצן הנמצא בתאי הדם האדומים), שאותו משלים הגוף בתוך פרק זמן של שבועות ספורים. מנת הדם שהוצאה מגופו של הספורטאי נשמרת בינתיים בהקפאה כדם מלא או עוברת תהליך מיוחד המבודד את תאי הדם האדומים נושאי ההמוגלובין. קבלת העירוי בסמוך לתחרות תורמת להעשרת הדם בהמוגלובין עודף. העלאת ריכוז ההמוגלובין מאפשרת הובלת חמצן גבוהה יותר ועמה שיפור משמעותי ביכולת הביצוע האירובית. העיקרון של העמסת הדם התגלה על-ידי פיסיולוגים סקנדינביים בשלהי שנות ה- 40, אבל רק בשנות ה- 60 החלו להשתמש בשיטה זו במטרה לשפר הישגים ספורטיביים.חלוצי השיטה היו ספורטאים מפינלנד ומשוודיה, בעיקר רצים למרחקים ארוכים. הרץ הפיני מיקו אלי-לפילאמפי היה הראשון שבישר לעולם על כך שהשתמש בשיטה זו במשחקים האולימפיים במינכן 1972. עד כמה היתה השיטה נפוצה בפינלנד, תעיד העובדה שבחודש יוני 1976 פרסם הוועד האולימפי הפיני חוברת הדרכה על דרכי השימוש בסימום דם. השמועות אומרות כי לאסה וירן, הרץ הפיני האגדי שזכה במדליות הזהב האולימפיות בריצות 5,000 ו-10,000 מטר במינכן 1972 ובמונטריאול 1976, נהג להשתמש בקביעות בשיטה זו. ראוי לציין כי האיסור על השימוש בסימום הדם נקבע על-ידי הוועד האולימפי הבינלאומי רק אחרי המשחקים האולימפיים של 1984.

מסתבר שכיום, למרות ההתקדמות הטכנולוגית ומציאת פתרונות הולמים לאחסון הדם בתנאים סטריליים עד לשימוש המחודש שיעשה בו, חזרו הספורטאים להשתמש בשיטה הפשוטה והטבעית ביותר. הספורטאים נוהגים כיום לשמור את הדם בוורידיהם של התורמים עד למועד העירוי... לדבריו של ד"ר קארבר, הליך זה היה נפוץ ביותר במשחקי החורף האחרונים בסולט לייק סיטי. לדבריו, לאחר אירועי ה- 11 בספטמבר, תוגברה רמת האבטחה בשדות התעופה ובמעברי המכס כך שלא ניתן יותר להעביר בקלות מנות דם. הפתרון הקל היה אפוא "להעביר" את הדם בגופם של אנשים אחרים שהתלוו למשלחות האולימפיות.ואולם, מעבר לבעיית האבטחה והסיכון שבחשיפתם של מארזים המכילים דם קפוא במעברי הגבול, התעוררה בשנים האחרונות בעיה נוספת. בסמוך למשחקים האולימפיים בסידני 2000, הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי שנמצאה שיטה לאיתורו של ההורמון אריתרופויטין. ההורמון, שידוע בכינויו EPO, היה "כוכב" הסימום הראשי של ספורטאי הסבולת במהלך שנות ה- 90. ה- EPO, שפותח לצורך טיפול בחולי אנמיה (מגביר משמעותית את ייצור תאי הדם האדומים RBC), הפך עד מהרה לחביבם של ספורטאי סבולת רבים ברחבי העולם.השפעתו של ההורמון על יכולת נשיאת החמצן בדם, בצירוף העובדה שהוא לא היה ניתן לגילוי במבדקי הסימום, הפכוהו עד מהרה ללהיט הסימום של העשור הקודם. בנתונים החדשים שנוצרו, נדחקה בהדרגה השיטה המסורתית של סימום הדם. לאחר שפותחה השיטה לאיתורו של ה- EPO (באמצעות בדיקת דם ובדיקת שתן), ועמה עלה הסיכון שבהיתפסות, החלה בעצם מגמה של חזרה לשיטה המקורית שניצניה המחודשים נראו במשחקי החורף האחרונים.העובדה שטרם פותחה שיטה יעילה לאיתור דם זר מאפשרת לספורטאים להערים על מערך הבדיקות הקפדני. אומנם שימוש בסוג דם זהה של חבר מהקבוצה יעיל פחות מאשר שימוש ב- EPO אולם עדיין הוא מאפשר דחיפה עצומה ליכולתם ההישגית של הספורטאים

בעקבות כתבת התחקיר של ה- BBC, פנו כמה מומחים לסוכנות העליונה למניעת סימום בספורט (WADA) ודרשו להנהיג בדיקות דם לספורטאים לאחר סיומן של התחרויות. לדעתם, הנהגת מבדקים שכאלה תחסל במהרה את הנוהג הפסול של עירויי הדם. באחרונה הצליחה קבוצת מדענים אוסטרליים מביה"ח המלכותי ע"ש הנסיך אלברט בסידני, לפתח שיטה יעילה לאיתור השימוש בעירוי דם. לדבריהם, באמצעות הבדיקה ניתן יהיה לאתר נוכחות של דם אחר במחזור הדם של הספורטאי, אפילו אם הכמות שהוכנסה אינה עולה על תכולתה של כפית. השיטה מבוססת על עקרונות זהים לאלה הנהוגים כיום בבתי חולים כאשר מחפשים תורם דם פוטנציאלי לאדם מסוים. כאשר מחפשים תורם דם מתבססים בדרך-כלל על התאמה בקבוצות הדם הראשיות (A, B, AB, O), אולם קיימות עשרות תת-קבוצות אחרות שהסבירות להגיע להתאמה מלאה בהן שואפת לאפס. השיטה החדשה מבוססת על שימוש בסמן פלורסנטי שיזהה את אותן תת-קבוצות. במקרה של עירוי דם מאדם אחר, יצבע הסמן את תת-הקבוצות שאינן זהות באור זוהר ובכך תתאפשר חשיפת התרמית. לדברי החוקרים השיטה החדשה מהימנה לחלוטין ומאפשרת זיהוי ודאי של כל ניסיון לרמאות ללא כל אפשרות לטעות.כל שנותר לנו עתה הוא להמתין ולראות האם רשויות הוועד האולימפי הבינלאומי יאמצו את השיטה החדשה וינהיגו אותה כבר במשחקים האולימפיים הקרובים באתונה 2004. אם אכן יעשה כן יוכלו חברי הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי לסמן לעצמם וי קטן בדרך לכיבוש יעד בלתי מושג נוסף בדרך החתחתים לניקיון הספורט העולמי.

בואו לדבר על כך בפורום אימון וכושר גופני