כמה שומן אנחנו צריכים?

מקור: אתר מכון וינגייט

האדם הוא תוצאת התפתחות בת מאות-אלפי שנים. במרבית הזמן הזה הוא חי בטבע, ניזון ממה שמצא - פירות, צמחים, חיות שהשכיל לצוד. כדי שיוכל לשרוד ולהעמיד צאצאים, בתנאים קשים ומסוכנים, התפתחה בו התכונה לצבור בגופו עודפים מהמזון שצרך כאשר היה כזה, ולשמור אותם לעת צרה. אם תרצו, אפשר לומר שהטבע לימד את האדם לעשות בגופו את שעשה יוסף עבור מצרים של פרעה. כיום לא מרחפת על מרבית הציבור סכנת רעב מתמדת; וקל לשכוח שמצב זה קיים רק בקטע האחרון של התפתחות האדם - קטע קצר מאוד יחסית (פחות מאלף שנים מתוך כמאה אלף השנים בהם קיים האדם המודרני, למעלה ממיליון, אם מתחשבים במינים קודמים לנו, מהם ירשנו לא-מעט ממבנה גופנו).

בשל הזמן הקצר שחלף מאז הוסרה כמעט לגמרי סכנת הרעב הפתאומי, עדיין לא הצליח גופנו להסתגל לתנאים החדשים, והוא עודו מנסה לצבור עודפים "ליום סגריר".באותם ימים רחוקים, הרחק לפני בואנו בשער ההיסטוריה, גם לא היתה חשיבות לכך ששומן עודף יעיק על בריאות האדם בגיל מתקדם: כמעט כל בני האדם כלל לא הגיעו לגיל כזה, ולשרידות המין האנושי הספיק שיחיו עד שיעמידו צאצאים גיל 30 או 35 הספיק לכך (ולטיפול ברך הילוד, עד שיעמוד ברשות עצמו). בגלל "ירושה" זו, איננו יכולים עוד לסמוך על חושינו (על האינסטינקט). עלינו ללמוד לווסת את האנרגיה שאנו קולטים ממזוננו (ואת קצב הקליטה) יחסית לכמות ולקצב של הוצאתה, כך שלא ייווצרו בגופנו מצבורי שומן מיותרים.

אם כך, כמה אנחנו באמת צריכים, וכמה זה מופרז באופן מובהק; או בלשון אחרת: מה הטווח שעליו עלינו לשמור?

* כמות מסוימת של שומן חיונית לתפקוד מערכות שונות בגופנו - לאו דווקא כמצבור אנרגיה;

*לנשים יש צורך במצבור שומן שקשור בפעילות מינית ורבייה; כשהוא אינו מספיק, יש גם השלכות שליליות על צפיפות העצם;

* יש טעם לקיים מצבור אנרגיה כלשהו. מצבור כזה יהיה קטן יותר לאדם פעיל גופנית, אשר לו מפריעה המסה העודפת שאינה תורמת במישרין לפעילותו; מדובר בעיקר בספורטאים. בענפי ספורט שונים - יהיה גודל מיטבי שונה למצבור הזה.

אלה הן השיטות השונות להערכה/מדידה של כמות השומן בגופנו:

1.הערכה על סמך מידות גוף (בדרך-כלל, היקפים של איברים ו/או גו);

2.התנגדות (יותר נכון: עכבה) של הגוף לזרם חילופין;

3.מדידת עובי קפלי-עור;

4.שקילה מתחת למים והשוואה למשקל בחוץ (מציאת המשקל הסגולי);

5.מדידת קרינה רדיו-אקטיבית (טבעית או של חומרי עיקוב שהוחדרו), או ספיגת קרני X - להשלמת נתוני השקילה התת-מימית.סידרתי את חמש השיטות מהפחות מדויקת אל היותר מדויקת; אולם ברצוני להסתייג ולומר כי על-אף דעת מרבית העוסקים בתחום, יש לי יסוד לקבוע ששיטת השקילה התת-מימית היא הרבה פחות אמינה משמקובל לציין, במיוחד אם היא ללא סיוע מאחת או יותר מהשיטות בסעיף 5.
השיטה הראשונה היא בעיקרה הערכה גסה ותו לא.לפי המצב המחקרי כיום, נראה ששיטה 2 טובה יותר לבעלי אחוז שומן גבוה (מעל 35%), ואילו שיטה 3 טובה יותר לבעלי אחוז שומן עד 35%. זו הערכה שנובעת מקריאת מאמרי מחקר רבים, אך יכולה להשתנות עקב התפתחויות במקצוע. מכל מקום, אלה הן שתי השיטות הנוחות לשימוש בשטח, ושיטת קפלי העור נפוצה מאוד.בשיטה זו משתמשים במודד מיוחד, שמאפשר הפעלת לחץ קבוע ומדוד על קפלי עור בעת מדידת עוביים. מחירו של מודד כזה יכול לנוע בין מאות דולרים ליקרים ביותר, ועד לפחות מ- 10 דולר לפשוט ביותר. בזמנו ערכתי ניסוי השוואתי בין מכשיר מקצועי (שעלותו כ- 200 דולר) לבין המכשיר הזול ביותר, ולא היו הבדלים של ממש.ישנן טבלאות חישוב שמתבססות על בדיקת 2, 3, 7 ו- 10 נקודות שונות. יש להניח שככל שמספר נקודות הבדיקה רב יותר, התוצאות מדויקות ואמינות יותר.

בואו לדבר על כך בפורום תזונה ודיאטה