כיצד לטפל בפציעות ספורט?

(0)
לדרג

רפואת הספורט דוגלת בסדרת פעולות קבועה בטיפול הראשוני בפציעות שנגרמו מפעילות גופנית. עדיף כמובן להימנע מראש מהפציעה, באמצעות אימון הדרגתי ומבוקר

מאת: מערכת zap doctors

בשנים האחרונות בולטת מגמה מבורכת בציבור הישראלי. יותר ויותר אנשים מבינים את תרומתה של הפעילות הגופנית, ומנסים לשלב בשגרת יומם עיסוק בספורט כלשהו. רבים מקיימים סוגים שונים של פעילות גופנית, בעיקר ריצה ורכיבה על אופניים. פעילות גופנית זו מבורכת ומסייעת רבות לבריאות הפיסית והנפשית של המתעמלים, אולם יש לבצעה נכון כדי לא להזיק לגוף.

ד"ר רון גולן, רופא ספורט ופיזיולוג של המאמץ, מנהל רפואי ב"מאוחדת ספורט", ומרצה בביה"ס לפיזיותרפיה, במכללה האקדמית בצפת, מסביר את חשיבות האימון הנכון: "על הפעילות הגופנית להיעשות בצורה מבוקרת, הדרגתית ולעיתים תחת הדרכה ופיקוח של איש מקצוע. "לצערי, חלק גדול מפציעות הספורט נגרמות כתוצאה מאימון לא נכון, שנפחו או עוצמתו אינם מתאימים למתאמן. דוגמאות לכך הן מתאמנים שמבצעים פעילות מעבר ליכולתם, מעלים את דרגת הקושי באימון באופן חד ולא בהדרגה כנדרש, או מתאמנים זמן רב מדי ולא מעניקים לגוף את המנוחה הנדרשת לו בין האימונים. התנהלות זו אינה מתחשבת ביכולות ההתאמה של הגוף לעומס זה וגורמת בדרך כלל לפציעות כתוצאה מעומס-יתר, ואף לנזקים בלתי הפיכים".

פציעות ספורט
פציעות ספורט

פציעות הספורט הנפוצות

ד"ר גולן מפרט את פציעות הספורט הנפוצות במתאמנים העוסקים בריצה, הן במי שעוסק בריצה כתחביב, הן במי שמתכונן למרתון, ואף בספורטאים מקצוענים, לרבות אצנים ושחקני כדורסל וכדורגל. לדבריו, מרבית הפציעות נגרמות משילוב של גורמים חיצוניים-סביבתיים וגורמים פנימיים המאפיינים את הרץ, דוגמת גמישות לקויה, חוסר ניסיון ספורטיבי, פציעה קודמת וחזרה מוקדמת מידי לפעילות מלאה אחרי פציעה. פציעות אלה מופיעות בזמן או לאחר הריצה, ורובן מתבטאות בכאב שמוביל מטופל לרופא משפחה או ישירות למכון לרפואת ספורט.

ד"ר גולן: "מחקרים מצביעים על כעשר פציעות ספורט נפוצות בריצה. רובן מתמקדות בגפיים התחתונות, אך ניתן לראות גם פציעות גב בקרב הרצים. אחד המחקרים הגדולים בנושא, מצא כי כ-42% מפציעות ספורט אלו הן פציעות ברך שונות, כ-17% הן פציעות בכף הרגל ובקרסול, וכ-12%-13% הן פציעות בשאר חלקי הרגל. מתאמנים אלו אובחנו פעמים רבות כסובלים מדלקות ברצועות הברך או כף הרגל, ובשכיחות נמוכה יותר מפגיעות במיניסקוס הברך; דלקת במעטפת העצם (shin spints) ושבר מאמץ; דלקות בשרירי עכוז וירך; פציעות בעמוד שדרה, כגון בלט או פריצת דיסק, ועוד. בשנים האחרונות, אנו עדים לעלייה יחסית ומשמעותית בפציעות ריצה בקרב ילדים ומתבגרים, על רקע עלייה בעיסוקם בספורט זה בביה"ס ומחוץ לביה"ס, ולעלייה בפציעות חיכוך של רצועת כסל-שוקה (ileo-tibial band), כנראה עקב שינויים וחידושים בטכנולוגיית הנעליים ו/או עלייה בנפחי הריצה באימון ובתחרויות ארוכות טווח, המאתגרות כיום רבים מקרב אוכלוסיית הרצים".

הטיפול הראשוני

הטיפול בפציעות ספורט מורכב ממספר שלבים ותלוי בחומרת ובאזור הפציעה. ד"ר גולן: "ראשית, יש להקטין את ממדי הדלקת שמתפתחת באזור הפציעה. לרוב, אזור הפציעה מתנפח ומתחמם כתוצאה מספיחת נוזלים ותהליכי דלקת. לכן, במהלך ה-48 עד 72 שעות ראשונות, נקפיד על ארבע פעולות עיקריות, לפי ראשי תיבות - מ.ק.ל.ה - מנוחה, קירור, לחץ והרמה של האיבר הפגוע. לקירור המקום, נשתמש בקוביות קרח בשקית ועטיפתן במגבת (למניעת כוויות קור) ואף שקיות מזון קפוא. נפעיל גם לחץ על האזור בחבישה אלסטית, אך נמנע מלחץ גבוה מידי היוצר כאב, גודש או שינוי צבע (הכחלה). הרמת האיבר הפגוע תסייע גם היא לפינוי נוזלים ממנו ולירידה בנפיחות. ירידה בנפיחות ובממדי הדלקת, תסייע לחזור מהר יותר לתנועה ותאפשר אבחון יעיל יותר של הפגיעה בהמשך. לאחר טיפול ראשוני, רצוי להגיע לבדיקת רופא (אורתופד או ספורט) או פיזיותרפיסט עם ניסיון בפגיעות ספורט, לאבחון הפציעה והפנייה אפשרית לבדיקות הדמיה, כדי לדייק באבחון ולהתאים את המשך הטיפול והשיקום.

השיקום

לאחר טיפול הראשוני והאבחון, ניתן לקבוע את המשך הטיפול המתאים לכל מטופל, לפי סוג פציעתו, גילו ומאפייניו האישיים. מטרת הטיפול ארוך הטווח היא שיקום וחזרה לתפקוד מלא, ובכלל זה חזרה לפעילות ספורטיבית והשבת מצבו הפיסי של המטופל למצבו טרם הפציעה.

המשך הטיפול והשיקום כוללים, לרוב, שימוש בתרופות משככות כאב/נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDs), כגון אספירין, איבופרופן, וולטרן אתופן וארקוקסיה או תרופות חדישות יותר כגון ברקסין.

במקביל, וכתלות בחומרת הפגיעה, רצוי להגיע לטיפולי פיזיותרפיה, שיזרזו את ההחלמה וחזרה לתנועה ולפעילות חלקית/מלאה. בעיקרון, ככל שמטופל יחזור לפעילות ולתנועה מהר יותר, כך שיקומו יהיה מהיר ומוצלח יותר. המטפלים השונים יסייעו תחילה להחשת תהליך הריפוי, ושמירה והרחבת טווח התנועה של האיבר הפגוע. בהמשך, יתמקד השיקום בבנייה מחדש של כוח השריר ובשיפור תיאום עצב-שריר בהפעלתו, עד שהאיבר הפגוע ישתקם וישוב לתפקוד מלא. יש לזכור כי החזרה לתפקוד מלא היא הדרגתית, ותלויה כמובן בחומרת הפציעה ובמהירות החלמתו של המטופל, ורצוי לבצעה תחת פיקוח של אנשי מקצוע בעלי ניסיון בתחום.

בואו לדבר על זה בפורום כאב.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום