מדרסים כאמצעי להפחתת פציעות

כדי להבין את הגורמים השונים לפציעות ספורט, יש לבצע בחינה מעמיקה של הלחצים והכוחות השונים המופעלים על הגוף כאשר הוא בתנועה. בחינה כזו מגלה כי פציעות ספורט רבות עשויות להיגרם בשל תפקוד לא תקין של כף הרגל, בעיה שיכולה להיפתר באמצעות התאמה אישית של מדרסים.

במהלך פעילות גופנית כף הרגל היא חוליית הקצה בשרשרת קינמטית שעליה פועלים כוחות תגובה מן הקרקע. כוחות אלה הם שמאפשרים את תנועת הגוף, אך במצבים מסוימים הם גם עלולים להוביל לפציעות במערכת השריר והשלד. עוצמתם של כוחות התגובה והשפעתה המשמעותית של כף הרגל על התפקוד הביומכני של הגוף, הופכים את כף הרגל לבעלת תפקיד מרכזי במניעה של נזק לגוף בעת תנועה. כאשר כף הרגל מתפקדת בצורה תקינה, היא תורמת להקטנת הכוחות המופעלים על הגוף ועל הרגל ולפיזורם המיטבי, ועל ידי כך מונעת פציעות.

כדי להבין מדוע נגרמות פציעות רבות יותר בעת פעילות גופנית, יש להבין את האופן שבו פועלים הכוחות השונים על רגלינו במצבים שונים. כאשר אנו עומדים, גודלו של כוח התגובה האנכי מהקרקע שווה למשקל הגוף ומתחלק באופן שווה בין שתי הרגליים. גם בהליכה גודלו של כוח זה דומה, ושווה לכ-1.1-1.2 פעמים משקל הגוף. אולם, כאשר אנו הולכים, קטן באופן ניכר משך הזמן שבו שתי הרגליים נמצאות בו-זמנית על הקרקע, ולכן כוח התגובה אינו מתחלק באופן שווה בין שתי הרגליים, אלא פועל במרבית הזמן על רגל אחת בלבד, לסירוגין.

במהלך השלב במחזור ההליכה שבו נתמכת הרגל בקרקע, אזורים שונים בכף הרגל נמצאים במגע עם הקרקע בזמנים שונים. כוח התגובה האנכי נע מהעקב אל הבהונות, וכך אזורים שונים סופגים כוח זה. במגע הראשוני עם הקרקע הכוח מופיע בעקב, ובסמוך לסוף הצעד, בשלב הדחיפה, מופיע הכוח המרבי בקדמת כף הרגל. זאת בנוסף לשינוי בעצמת כוח התגובה במהלך הצעד.

על מנת להבין את גודל העומסים הפועלים על כף הרגל במהלך פעילות עצימה, נשתמש בדוגמה: אצל 70% מהרצים למרחקים ארוכים במהירות 10-18 קמ"ש, מתבצע המגע הראשוני עם הקרקע בעקב. בכל מגע מתפתח כוח אנכי גדול פי 2.5-3 ממשקל הגוף. אורך צעד ממוצע הוא כ-75 ס"מ, ולכן בק"מ ריצה כל רגל נוגעת בקרקע כ-670 פעמים. אם נניח שמשקל הרץ הוא 70 ק"ג, הרי שבמהלך קילומטר ריצה אחד, כל רגל סופגת כוח שווה ערך ל-117 טון. בהעמסה גדולה מסוג זה, שינויים קלים בתפקוד הביומכני התקין של כף הרגל עלולים להגדיל באופן ניכר את הסבירות לפציעה.

קיימים סוגים שונים של עיוותים במנח הרגל הגורמים לליקוי בתפקוד הביומכני. הנפוצים שבהם הם מנח ווארוס או וואלגוס ניכר וחריג, קשת אורכית גבוהה או נמוכה ועיוותים בקדמת כף הרגל. לעתים סובל אדם אחד משילוב בין כמה עיוותים. לרוב, מנח וואלגוס של החלק האחורי של כף הרגל מופיע ביחד עם הנמכת הקשת האורכית (מנח הקרוי pes planu valgus). באופן דומה, מנח ווארוס של החלק האחורי של כף הרגל מופיע בדרך כלל יחד עם קשת אורכית גבוהה (מנח הקרוי pes cavo varus).

מדרסים אורתופדיים או מדרסי ספורט מתאימים, יכולים במקרים רבים לתת מענה טיפולי לעיוותים שפורטו לעיל ולבעיות נוספות שקשורות לתפקוד ביומכני. בין היתר משמשים מדרסים להפחתת ההשפעה השלילית של עיוות פרונציית יתר, לשיפור מנח השלד, לשיפור בלימת הכוחות, לשיפור הנוחות, לשיפור המשוב התחושתי, להקטנת הכוחות והמומנטים במפרקים, לשינוי עצמת הלחצים ופיזורם בכף הרגל ולתמיכה בקשת האורכית. המדרסים ממוקמים בתוך הנעל ומקטינים או מנטרלים את השפעתם השלילית של העיוותים על הגוף, דבר המאפשר הפחתה מיטבית של פציעות ספורט.

חשוב לציין כי מדרס מוכן מהמדף, שאינו מותאם לכף רגל מסוימת באופן פרטני, לא ייתן מענה מיטבי לעיוות ביומכני כלשהו. רק מדרס שיוצר בהתאמה מיוחדת לכף הרגל של האדם שלו הוא מיועד, יכול להוביל לפתרון אופטימלי לבעיה הספציפית ממנה הוא סובל.

נקודה נוספת שחשוב לציין, היא שחלק מהליקויים בתפקוד הביומכני באים לידי ביטוי רק בזמן תנועה. לכן, יתכן בהחלט כי בבדיקה פשוטה וסטטית המתבצעת בעמידה, לא יאובחנו ליקויים אלו. לפיכך, על מנת לאפשר אבחון מלא של ליקויים בתפקוד הביומכני, יש לשלב בין בדיקות סטטיות במנוחה ובעמידה לבדיקות דינמיות של כפות הרגליים במהלך הליכה ו/או ריצה.

שלב חשוב וראשוני בהתאמת מדרסים הוא מיפוי של תבנית כף הרגל. מיפוי זה יכול להתבצע במספר טכניקות שונות, המתבצעות בתנאים שונים: ללא נשיאת משקל ותוך איזון כף הרגל למצב נייטרלי; משקל הרגל בלבד בישיבה, תוך הנחת כף הרגל בתבנית ללא נשיאת משקל; נשיאת משקל מלא בעמידה, תוך חלוקה שווה של לחץ העמידה בין שתי הרגליים; באופן דינאמי במהלך הליכה.

לכל אחת מהטכניקות הללו יתרונות וחסרונות. יש לבחור את השיטה המתאימה ביותר על פי הבעיה העומדת בפנינו. פרט ללקיחת תבנית כף הרגל, יש לזהות ליקויים בתפקוד הביומכני, שכאמור, חלקם יופיע רק בזמן תנועה. מומלץ לבצע ניתוח ממוחשב של הליכה ו/או ריצה, ולשלב זאת במדידת פילוג לחצים בכפות הרגליים.

הנתונים מהבדיקה הדינאמית מועברים למחשב לקבלת מפת של הלחצים ושל עצמתם. בניית המדרס נעשית תוך שילוב המידע שהתקבל מהמדידות הסטטיות והדינאמיות גם יחד. בעזרת מידע זה ניתן להוסיף תמיכות שונות במדרס, המיועדות לחלוקת לחצים אופטימלית בין האזורים השונים בכף הרגל או לשנות בעזרת המדרס את מנח כף הרגל באופן שתבנית ההליכה ו/או הריצה תשתנה בהתאם לליקוי הביומכני המאובחן.

באמצעות זיהוי ליקויים בתפקוד הביומכני של הגפיים התחתונות והבנת השפעתם על מערכת השריר והשלד, ניתן להפחית באופן ניכר פציעות שונות. זאת באמצעות התאמה מיוחדת של מדרסים, המונעים פציעות רבות, הן בעת פעילות עצימה והן במהלך היומיום.

כותבי המאמר:

ד"ר משה איילון, מומחה לביומכניקה, מנהל המעבדה לביומכניקה במכללה לחינוך גופני, וינגייט.
ד"ר יפתח חצרוני, מומחה באורתופדיה ורפואת ספורט בבית חולים מאיר, כפר סבא.
ד"ר משה קוליקובסקי, מומחה בטיפול בפצעים קשיי ריפוי ורגל סוכרתית, יועץ לרפואה היפרברית בשירותי בריאות כללית.
פרופ' מאיר ניסקה, מומחה באורתופדיה ובעיות קרסול וכף רגל, ראש המחלקה האורתופדית בבית חולים מאיר, כפר סבא.

בואו לדבר על זה בפורום בריאות כף הרגל.