חשיבות השוויון באורך הרגליים

האם אתה מרגיש בזמן הריצה שאתה נוטה יותר לצד אחד ואינך מאוזן? האם רגל אחת מכה ברצפה בעוצמה רבה יותר מהשנייה? מדוע נעל אחת נשחקת מהר יותר? האם הינך חש בכאב בזמן או לאחר הריצה? שאלות אלה ועוד מדגישות את חשיבות השוויון באורך רגליים בזמן ריצה.

שיעור ההבדל באורך רגליים באוכלוסיה הבריאה הינו 60%-90%. ככל שההבדל גדול יותר, כך הפיצוי שבא לידי ביטוי בריצה משמעותי יותר. הבדל זה עלול לגרום למגוון תופעות וסימפטומים, כמו עקמת, כאבים באזור כפות הרגליים, הברכיים, הגב התחתון והצוואר, יציבה לקויה, מגבלה בתנועה וצליעה.

אסימטריה באורך הרגליים גורמת לעומסים גדולים יותר על הרגל הקצרה ושהייה ממושכת יותר דווקא על הרגל הארוכה. בניסיון לאזן את הגוף מתפתחים בגפיים התחתונות עומסים גדולים על רקע תנועתיות לא תקינה של המפרקים והשרירים. בנוסף, אסימטריה והבדל באורך הרגליים יגרמו לריצה איטית יותר ולניצול לא נכון של אנרגיה.

על פי מחקרים, הגורם השלישי הנפוץ ביותר לפציעות בקרב רצים הינו ההבדל באורך הרגליים, כאשר במהלך הליכה וריצה אפילו הבדל קטן של 3 מ"מ הינו משמעותי.

הבדל באורך רגליים עשוי לגרום לבעיות כרוניות אצל ספורטאים. לפעמים ניתן לזהות תופעה זו בקלות כשמבחינים בשחיקה גדולה יותר ואסימטרית של אחת מהנעלים. עומס יתר בגפיים התחתונות ותנועה אסימטרית, גורם לבסוף להופעת שינויים מפצים מעל ומתחת לגובה האגן.

על רקע השינוי שחל באיזון עמוד השדרה ובעקבותיו, עשויה להתפתח עקמת בעלת שינויים ניווניים בעמוד השדרה. אי לכך, כאשר אתלטים מדווחים על כאבי גב וסמפטומים בגפה התחתונה יש לחשוד באסימטריה של אורך רגליים. פיצויים אפשריים נוספים הם סיבוב הרגל מגובה הירך, כיפוף או יישור יתר בברכיים, השטחה של הקשת בכף הרגל של הרגל הארוכה ועוד.

קיימים שלושה מצבים של הבדל באורך רגליים:

1. הבדל מבני (אמיתי) באורך רגליים - אורך עצם הירך או השוק באחת הרגליים שונה מאשר ברגל השנייה.

2. הבדל פונקציונאלי (תפקודי) באורך הרגליים - אורך העצמות אמנם זהה, אך מנח ותנועה אסימטריים באחד המפרקים בגפה התחתונה או בעמוד השדרה משפיעים על הסמטריה באורך הרגליים. לדוגמא:

- חולשה או קיצור שרירים באחד המפרקים בגפה התחתונה או בעמוד השדרה.

- ציר גפה אבנורמלי כגון: רגלי O, רגלי X וישור יתר של הברך.

- ביומכאניקה של כף הרגל: קשת שטוחה או גבוהה ברגל אחת בלבד.

- הגבלות מפרקיות.

- גמישות יתר של מפרקים.

- עקמת.

3. הבדל סביבתי באורך רגליים - מצב המדמה הבדל באורך הרגליים כתוצאה מגורמים סביבתיים, כמו משטחי ריצה משופעים (חוף הים) ותדירות נמוכה מדי של החלפת נעלי הריצה.

הביטויים האפשריים להבדל באורך רגליים הינם: עליה בצריכה האנרגטית, פגיעה בגב, חוסר יציבות בברך, נזק לגידים בכף הרגל, הקרסול והברך, דלקת ברצועה של כף הרגל, שחיקה של הפיקה, חיכוך הרצועה בצידי הירך (iliotibial band syndrome) ופגיעות ספורט נוספות.

לרוב האבחון נעשה במצב של שכיבה או עמידה. זוהי בדיקה סטטית אשר אינה משקפת בצורה מדויקת את ההבדל באורך הרגליים מאחר וקיים קשר תנועתי בין המפרקים השונים שאינו בא לידי ביטוי בבדיקה זו. מקובל למדוד קלינית עם סרט מדידה, אך מדידה זו איננה מדויקת.

הבדיקה המקיפה יותר להבדל באורך רגליים היא תוך כדי ניתוח הליכה וריצה, מאחר והיא כוללת בדיקה דינאמית, המאפשרת אבחון של הפיצויים השונים שיתכן ויופיעו תוך כדי תנועה בלבד.

ניתוח הליכה וריצה מאפשר את חשיפת השינויים שגורמים לסימנים ולסימפטומים על ידי שילובם של ממצאים קליניים, הערכה ביו-מכאנית וממצאי סטיות התנועה. על כן, חשוב לבצע בדיקה דינאמית של הליכה וריצה שבהם יבוא לידי ביטוי ההבדל הפונקציונאלי באורך רגליים.

במסגרת בדיקה זו מודבקים סמנים מחזירי אור על גופו של הנבדק, והוא מתבקש לבצע פעילות כמו הליכה, ריצה או רכיבה על אופניים. הסמנים נקלטים על-ידי שש מצלמות אינפרא-אדום מיוחדות, בקצב גבוה של 120 תמונות בשנייה.

מחשב בעל תוכנה מיוחדת של ניתוח נתונים מעבד את תנועת הסמנים במרחב לדמות תלת ממדית, המייצגת את תנועותיו של הנבדק ברמת דיוק של 0.10 מ"מ. באופן זה, מתורגמות תנועות הגוף לערכים מספריים וגראפיים בעזרתם ניתן להצביע ישירות על מקור הבעיה לפרטי פרטיה ומכאן לפתרונה.

כאשר ההבדל בין הרגליים גדול מ-2 ס"מ קל יותר להבחין בו ויופיעו ליקויי יציבה משמעותיים וצליעה בהליכה. כיום קיים ביסוס מדעי לכך שהבדל באורך רגליים הקטן מ-2 ס"מ עשוי גם הוא להשפיע ולגרום לפתולוגיות שונות. הבדל מזערי זה אינו ניתן לזיהוי בבדיקה גופנית רגילה.

כאשר מטפלים בהבדל באורך הרגליים חשוב מאוד לזהות האם המקור להבדל הוא מבני או פונקציונאלי. חשוב לדעת כי ישנו קושי באבחון מאחר ויתכן מצב שבו קיים הבדל מבני ופונקציונאלי בו זמנית וקשה להבחין בתרומה של כל גורם להבדל.

כאשר קיים הבדל מבני ניתן לרוב לטפל בהצלחה באמצעות הגבהה בנעל או מחוצה לה על מנת לאזן את האגן ולתקן את הפיצויים שהגוף מבצע. הגבהה מתאימה יכולה להביא לשיפור בהליכה וריצה ולהקל על כאבים הנגרמים כתוצאה מההבדל באורך רגליים והפיצוי עליו. יש לבצע שינויים קטנים בהגבהה לאורך זמן על מנת שהגוף יסתגל למנח החדש מבלי שיגרם נזק בעתיד.

במצבים של הבדל באורך העולה על 7 מ"מ, הגבהה באיזור העקב בלבד לא תשנה את ההבדל באורך הרגליים כשהעקב מתרומם מהרצפה בזמן מעגל ההליכה, ולכן מומלצת הגבהה לאורך כל כף הרגל.

במידה וההבדל הינו פונקציונאלי ומטופל באמצעות הגבהה יתכן שתורגש הקלה זמנית, אך מאחר ולא מטפלים במקור הבעיה עלולות להופיע השלכות חמורות יותר בטווח הארוך. לדוגמא, כאשר מדובר בהבדל פונקציונאלי על רקע השטחה של הקשת בכף רגל בצד אחד וסיבוב פנימי של כף הרגל, ניתן לשקול תיקון באמצעות מדרס מתאים ולא בהכרח הגבהה. חשוב לטפל בגורם עצמו על מנת למנוע פציעות בעתיד. כמו כן, יש חשיבות להנעלה מתאימה בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית, אשר תמנע פציעות מיותרות ותשפר את ביצועי הספורטאי.

לסיכום, הבדל אמיתי או פונקציונאלי באורך הרגליים עשוי לבוא לידי ביטוי אצל ספורטאים ולפגוע בתפקודם. התופעה שכיחה אם כי אינה מקבלת את תשומת הלב הראויה לה. הדרך המדויקת ביותר לזיהוי הבדל כזה הינה בעזרת בדיקת ניתוח תנועה תלת מימדית המאפשרת איתור הפתולוגיה תוך כדי הליכה, ריצה או רכיבה על אפניים.

סאם ח'מיס ואילנית אברון הם מאיימקס המרכז הישראלי לניתוח תנועה וספורט.

בואו לדבר על זה בפורום הליכה וניתוח תנועה.