שחיקת סחוס: כאב שפעילות גופנית יכולה להקל

בקרב 80% מבני ה-65 ומעלה תימצא עדות קלינית לשחיקת סחוסים, בעיקר במפרקים נושאי המשקל (הירך והברך). בניגוד לדעה הרווחת, שחיקת הסחוס אינה הגורם העיקרי לכאב ולמגבלה התפקודית.

שחיקת הסחוס, אשר גורמת לדלקת ולכאב, "גוררת" אחריה סדרה של "שגיאות תפקודיות" של הסובלים מכאב, ביניהן הליכה עקומה ולקויה שנועדה להימנע מכאב אשר יוצרת חוסר סימטריה בעבודת שרירי המפרק, כיווץ שרירים הגנתי וחולשת שרירים. התופעות הללו, שראשיתן בשחיקת סחוסים, מהוות מרכיב דומיננטי במהלך המחלה ובעוצמת הסימפטומים. לכן, מומלץ לשלב כחלק מהטיפול בשחיקת הסחוסים תרגילים שיפחיתו את העומסים באזור הפגוע במפרק ויאמנו ויחזקו את השרירים המייצבים של המפרק.

אוסטיאוארטריטיס, או דלקת מפרקים ניוונית, מוכרת יותר בציבור בשם שחיקת סחוסים. זו היא אחת המחלות השכיחות ביותר בעולם ובארץ, ושכיחותה עולה עם העלייה בתוחלת החיים. לרוב יהיו תסמיני המחלה כאב בזמן הליכה, בקימה ובישיבה מכסא. רוב הסובלים יתקשו בעלייה ובירידה במדרגות ויסבלו מתחושה של חוסר יציבות במפרק, חריקות ותחושת נוקשות.

אוסטיאוארטריטיס. לרוב יהיו תסמיני המחלה כאב בזמן הליכה, בקימה ובישיבה מכסא. צילום: שאטרסטוק

מה אתם יודעים על שחיקת סחוסים?

אין מתאם בין מידת שחיקת הסחוס (בצילום רנטגן) לחומרת הכאב והמגבלה התפקודית:

היום ברור שהסימפטומים לא נובעים רק משחיקת הסחוס, וכי אין מתאם בין מידת שחיקת הסחוס בצילום לחומרת הכאב והמגבלה התפקודית. במקרים רבים בצילומי רנטגן ניתן יהיה לראות שינויים ניווניים מתקדמים, סחוס שחוק מאוד, אך המטופל לא מדווח על כאב, ולהיפך - אדם הסובל מכאב ומתקשה מאוד בתפקוד שצילומי הרנטגן שלו מצביעים על שינויים ניוונים קלים ביותר. בשנים האחרונות גברה ההכרה שלמרכיבים נוספים יש השפעה משמעותית על מהלך המחלה ועל עוצמת הסימפטומים.

המפרק בנוי ממרכיבים סטטיים - כמו עצמות ורצועות, וממרכיבים דינמיים - כמו שרירים וגידים. ממחקרים שפורסמו בשנים האחרונות עולה, כי פעילות נכונה ומתואמת של המרכיבים האלו הכרחית לתפקוד תקין של המפרק והיא תלויה במידה רבה במערכת של חיישנים עצביים המעבירים כל הזמן מידע למערכת העצבים. בתגובה למידע זה מועבר מידע חוזר, המכתיב תגובה מוטורית מתוזמנת של השרירים המייצבים סביב המפרק.

כבר בשלבים מוקדמים של אוסטיאוארטריטיס רואים ש"התנהגות" השרירים סביב המפרק הפגוע אינה תקינה. הם עובדים באופן פחות יעיל, כלומר מתכווצים לזמן ממושך יותר, במאמץ גבוה יותר. פעילותם ירודה, לא יעילה ולא מתוזמנת. קבוצות שרירים מסוימות רפויות וחלשות יותר, אחרות מכווצות כיווץ יתר והדבר גורם לחוסר סימטריה בפעילות המפרק. כך קורה שככל שהמחלה מתקדמת, השליטה העצבית שרירית הולכת ונפגמת. עוד עולה ממחקרים, כי כאשר חלוקת העומסים בתוך המפרק אינה תקינה, ישנו עומס יתר באזורים מסוימים של המפרק, שגורם לשחיקת סחוס נוספת ולאי יציבות של המפרק.

הקשר שבין אורך הצעד ומהירות ההליכה לעוצמת הכאב ולפגיעה בתפקוד: 

אצל חולי אוסטיאוארטריטיס רואים בבדיקות במעבדת הליכה ממוחשבת שינוי בתבניות ההליכה, כמו אורך צעד קטן יותר, מהירות הליכה נמוכה יותר וחלוקת עומסים שאינה שווה בין שתי הרגליים. אנשים הסובלים מכאב ברגל אחת מעבירים, באופן לא מודע, יותר משקל לרגל השנייה, כך שעם הזמן הם מסגלים תבניות הליכה לא סימטריות.
במחקרים, שנעשו לאחרונה, נמצא שיש קשר ישיר בירידה במדדי הליכה, כמו אורך צעד, מהירות הליכה וסימטריה בהליכה, לבין עוצמת הכאב והפגיעה בתפקוד.

הליכה, יוגה, שחייה ורכיבה על אופניים:

בהיות התסמינים המלווים את תהליך שחיקת הסחוסים דומיננטיים במהלך המחלה, יש חשיבות לתת לחולים מענה טיפולי הולם, ואכן בכל ההנחיות לטיפול באוסטיאוארטריטיס של הברך והירך המרכיב העיקרי בטיפול הוא תרגול עצמי מבוקר לצד פיזיותרפיה, המלמדת להשתמש נכון במפרקים. הפעילות המועדפת היא זו המתרגלת טווח תנועה מלא של המפרק, תוך הפחתת העומס מהמפרק, כמו שחייה, רכיבה על אופניים ויוגה.

לחולים בישראל מוצע כיום טיפול אפוס חדשני, אשר מותאם לחיי המטופל, ומבוסס על הליכה תוך כדי פעילות יומיומית. טיפול זה מפחית כאב, משפר את התפקוד של המטופלים ומסייע בבניית תבניות הליכה סימטריות. במעקב שהתבצע אחר מטופלים שטופלו נצפה שיפור במדדי הליכה, כמו אורך צעד, מהירות הליכה ושיפור בסימטריה.

פעילות גופנית במקום ניתוח:

בעבר נשמעה חדשות לבקרים הטענה, כי פעילות יכולה להגביר את השחיקה. היום אנו יודעים שאין זה כך. להיפך, הוכח שחוסר פעילות תורמת לדלדול שרירים, הגברת חוסר היציבות של המפרק והתקדמות המחלה.

בהיותה מחלה כרונית, טיפול טוב באוסטיאוארתריטיס מחייב תקשורת בין המטפל והחולה. יש חשיבות עליונה למתן הסבר מפורט לחולה ובני משפחתו על אופי המחלה, הבנת מקור הכאב והטיפול בכל האמצעים השמרנים הניתנים. יש צורך בתרגול עצמי יומיומי, ניצול מרבי של פיזיותרפיה ומערכות לשיפור השליטה העצבית שרירית, תוך הכוונת המטופל לפעילות גופנית מבוקרת שמיטיבה גם את תוצאותיהן של ניתוחי החלפת מפרקים, אליהם יופנו מיעוט המקרים.

ד"ר רונן דבי מהיחידה להשתלות מפרקים ורפואת ספורט במרכז הרפואי אסף הרופא, הרצה בנושא זה בכנס כאב, שערך המגזין MEDICAL בשיתוף האגודה הישראלית לטיפול בכאב.