האם שחייה במים פתוחים מסוכנת?

מתוצאות מחקר חדש עולה כי שחיינים במים פתוחים, המתחרים בתחרויות לטווח-ארוך של שחייה במים חמים מעל 32 מעלות צלזיוס, מצויים בסיכון למכת חום (היפותרמיה).

למרות שאין טמפרטורה מינימאלית של המים ומגבלת זמן מקסימאלית, שנועדו להפחית את התפתחות היפותרמיה בשחיינים תחרותיים, אין חוקים המגבילים את הטמפרטורה המקסימאלית של מים בה ספורטאים יכולים להתחרות.

לדברי החוקרים, מכת חום עשויה להופיע גם בשחיינים ולהוביל למקרי תמותה של ספורטאים. הם מתארים את הסיכון הרפואי הקשור במכת חום במהלך שחיה במים פתוחים, תוך התמקדות בתגובה הפיזיולוגית של שחיינים במהלך תחרויות למרחקים ארוכים, הנערכות במים חמים.

גורמים העשויים להביא לעלייה בסיכון להתפתחות מכת חום כוללים: טמפרטורה סביבתית גבוהה, יכולת קירור עצמי ירודה, עלייה בקצב הוצאה אנרגטית ומסת גוף גדולה יותר עם אחוז שומן גוף גבוה יותר. מחקרים שונים שבחנו החוקרים מצאו כי במהלך השחייה בעצימות גבוהה, פינוי זיעה אינו מופיע במים, וכי עיבוי ואידוי יביאו לעליה בצבירת חום כאשר טמפרטורת המים גבוהה יותר, או קטנה יותר, בהשוואה לטמפרטורת העור.

במחקר היחיד מסוגו, החוקרים הראו בעבר כי הטמפרטורה הרקטאלית של שחיינים במהלך מירוץ בן חמישה קילומטרים במים הפתוחים בטמפרטורה של 27 ו-32 מעלות צלזיוס עולה, אך העלייה הייתה משמעותית (של 1-2 מעלות צלזיוס) רק במקרים בהם הטמפרטורה היתה מעל 32 מעלות צלזיוס.

לאור ממצאים אלה החוקרים מציעים מגבלה של 33 מעלות צלזיוס כטמפרטורה מקסימאלית אפשרית לתחרויות פתוחות.

החוקרים ציינו כי לספורטאים אין אפשרויות רבות להפחית את הסיכון למכת חום, ועל המארגנים של תחרויות השחייה להתחיל את התחרויות בשעות קרירות יותר של היום (מוקדם בבוקר או מאוחר בערב).

בואו לדבר על זה בפורום פיזיולוגיה של המאמץ.